ניגונים מעומקא דליבא: ראיון עם חיליק פרנק
האלבום החדש של אומן הכלייזמר חיליק פרנק. ראיון על האהבה לקלרינט, החיבור לאביתר בנאי והקשר בין עמי אירופה לבית המקדש
- דודו כהן
- פורסם י"ב חשון התשע"ד
אפשר לומר הרבה דברים על אמן הקלרינט המפורסם חיליק פרנק, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: בשנים האחרונות הוא היווה גורם משמעותי לכך שהקלרינט - כלי הנגינה המזוהה כל כך עם המוזיקה היהודית-חסידית - הפך מפריט נוסטלגי לכלי עכשווי, מרתק, אפילו טרנדי. פרנק הוא למעשה אחד מנגני הכלייזמרים המפורסמים בארץ ובעולם, ובזכות הפנייה שלו לאו דווקא לקהל החסידי בלבד, גם בקהל החילוני מכירים אותו, בעיקר בזכות שיתוף הפעולה שלו (במסגרת הרכב "הלב והמעיין" שבו הוא חבר) עם אביתר בנאי. החיבור אף הוליד את "קרב יום" - אחד השירים היהודיים היפים ביותר שיצאו בשנה האחרונה, וזכו להצלחה רבה בקרב הקהל החילוני, כמו גם הדתי.
פרנק, יליד שנת תשל"ח, נינו של הרב צבי פסח פרנק זצ"ל (רבה של ירושלים לשעבר), מנגן בחתונות (בעיקר כחלק מתזמורת "אזמרה"), בפסטיבלי כלייזמרים בארץ ובעולם, וגם באירועי שמחת בית השואבה, בהילולה במירון בל"ג בעומר, בהקפות שניות בישיבת רמת גן ועוד. בנוסף הוא חבר כאמור בהרכב "הלב והמעיין", הפונה יותר לקהל הכללי.
נקודת החיבור הזאת, מסתבר, עקרונית מאוד עבור פרנק. "אמנם אני נראה כמו חרדי, הולך עם שטריימל וכו, אך אני לא אוהב את הקטלוג הזה", הוא מבהיר. "עם ישראל סובל מהדברים האלה, מכל הפלגים והפלוגות. אנחנו עם אחד, צריכים להיות אחד. ברור שלא כל אחד מסכים עם הדעות של השני, אבל זה לא צריך להגיע לזה שלא נוכל לחייך, להתחבק, לאהוב. אין הצדקה לזה".
את הקלרינט פגש פרנק בגיל 16. הוא נמשך אליו עוד מילדות, כשנכח בהילולת הרשב"י במירון, בחתונות וכו, אבל רק בשלב מסוים החליט שגם הוא רוצה לנסות. "דוד שלי גילה איזה קלרינט שהיה זרוק בבוידעם שלו בערך 20 שנה. אמא שלי ביקשה ממנו להביא אותו אלינו, והדוד הביא בחפץ לב. בסך הכל התחלתי ללמוד לנגן עליו בתור חובבן, אף אחד לא האמין שזה ימשיך. אבל כשאמא שלי הרגישה שזה הולך לכיוונים נכונים היא שלחה אותי ללימודים. מאז התחלתי לנגן באירועים ובחתונות של המשפחה. היתה התלהבות, זה היה חידוש כזה. כמו שהיה ילד פלא - היה נער פלא שידע לנגן. לאט לאט זה עבר למעגלים יותר רחבים. חברים מהישיבה הזמינו אותי כנגן אורח בחתונות שלהם, ובהמשך גיבשתי כמה נגנים והקמנו תזמורת. חברת ההגברה הקליטה כמה הופעות על קלטות, הקלטות הופצו בין חברים, ומשם הדרך הייתה למירון, וממירון לכל העולם".
מה ההישגים הכי גדולים שלך בעיניך, עד כה?
"ההישג מבחינתי הוא יצירת גישה אוהדת מכל המגזרים - החרדי, החילוני, הדתי לאומי, המסורתי. כולם אוהבים את המוזיקה הזאת ונפתחים אליה, ובשבילי זה הישג מאוד גדול. אמנם במובנים הגשמיים היו לי עוד הישגים - ניצחון בקטגוריית מוזיקה יהודית בפסטיבל אמסטרדם, הצלחת ההופעות עם אביתר בנאי וברי סחרוף וכן הלאה. אבל בעיניי, כאמור, ההישג הכי גדול הוא שהמוזיקה שלי מאחדת".
אתה מנגן את ניגוני ברסלב, חב"ד, ויזניץ, קרלין, קרליבך ועוד. לכל ניגון של חסידות או אזור מסוים יש אפיון, או שהכל מעורבב?
"לכל מוזיקה יש את האפיון שלה. יש את החסידויות שבאו ממזרח אירופה, רוסיה ואוקראינה, יש חסידויות שהגיעו יותר ממרכז אירופה - פולין וגליציה. יש גם את רומניה והונגריה. בכל מקום כזה היתה תרבות של מוזיקה שמאוד השפיעה גם על הניגונים היהודיים. למשל, בחסידות גור תשמע הרבה וואלסים ומארשים. המוזיקה האוקראינית והרוסית היא קצת יותר חמימה ואינטימית. יש בה יותר שירי עם. המוזיקה פחות מורכבת ויותר מדברת ללב. המוזיקה ההונגרית והרומניות מושפעות ממוזיקת עם רומנית וצוענית. כשאתה שומע ניגון - אפשר להבחין מאיפה הוא מגיע. אם מדובר בהשתפכות שקורעת את הלב, אתה מבין שזה מרוסיה - כלומר בדרך כלל ברלסב וחב"ד. כלייזמרי יותר זה ויזניץ, וכן הלאה".
כלומר, גם המקור של ניגונים שנחשבים יהודיים מגיע בכלל מעמי אירופה.
"ברמת העיקרון, לכל דבר יש צד של קדושה וצד של טומאה. זה לעומת זה ברא השם. אנחנו מאמינים שאם הצדיקים שרו ניגון מסוים בשולחנות שבת, והחסידים שרו אותו בדבקות - כמובן שאותו ניגון קיבל אופי אחר. ברמה היותר עמוקה ופנימית, אפשר לומר שהשורש של כל הדברים היפים בעולם מגיע מבית המקדש. בגלל שחטאנו וגלינו מארצנו, הכל התפזר. עכשיו התיקון שלנו הוא לתקן ולעלות. כשאתה שומע ניגון טוב - אולי זה מגיע מגוי צועני, אבל המקור שלו הרבה יותר גבוה. וכשאתה שר ומנגן אותו, אתה בעצם מחזיר אותו אל המקום הטבעי שלו בקדושה".בימים אלה משיק פרנק את אלבומו החדש "פורים בירושלים", שמכיל ניגוני כלייזמרים של שירי פורים - המוכרים והמוכרים פחות. הדיסק יוצא בשתי מהדורות - האחת אינסטרומנטלית והשנייה כוללת מקהלת חסידים. "היו לי כמה כיוונים לגבי הדיסק", הוא מספר. "מצד אחד, רציתי ניגונים הכי לא ידועים ולא מוכרים, ולהביא לקהל משהו חדש. אולי עוד אעשה את זה בשנים הקרובות. אבל לעומת זאת, הצורך בציבור היום הוא לשמוע מוזיקה מוכרת לפורים. היום רוב הדיסקים של שירי פורים מכילים קטעים טראנסיים ורדודים. אז הרגשתי צורך לבצע את המוזיקה המפורסמת והידועה, כולל כמה ניגונים חסידים עתיקים שעדיין לא מכירים אותם. שילבתי את הכל, ועשינו ארבע מחרוזות ארוכות ומאוד שמחות שאפשר פשוט לרקוד איתן".
למה החלטתם להוציא שתי גרסאות - אינסטרומנטלית ועם מקהלת חסידים?
זו לא הייתה החלטה מיידית. בהתחלה הלכנו רק על כיוון אינסטרומנטלי, אבל בהינדיק הפקות אמרו שבציבור החרדי אוהבים יותר שירה. אני בפירוש מעוניין לרקוד על כל החתונות. אם מישהו אחד יותר מתחבר לדיסק אינסטרומנטלי ומישהו אחר למקהלה חסידית - למה לא לפרגן לכולם ולהוציא שני דיסקים?".
מדובר בסוג של טרילוגיה? יהיו דיסקים דומים שיוקדשו לחגים נוספים?