בקרו את המעשה, לא את בן הזוג

כאשר המבקר מזכיר בדברי בקורתו מילים נגד אישיותו של הזולת: ''למה עשית זאת! אתה לא בן אדם ! אתה לא מתחשב !'' זאת במקום להתמקד אך ורק בפגיעה שממנה נפגע המבקר. למשל: אילו הנפגע היה מגיב ואומר: ''מאד נפגעתי מהדברים שנאמר''.

היה בכך סיפור על הפגיעה, תוך כדי 'הבלעה' של מי הוא זה שפגע. הערה מהסוג הזה, אינה מביכה את הפוגע ולכן הוא מסוגל להקשיב לה. לעומת זאת, בתקיפה האישית, אנו מקוממים את אישיותו של המבוקר נגד המבקר, וגורמים לו לאטום את אוזניו, לכווץ ולהצר את נתיבי קלי'טתו, למצוקתו של המבקר.

כתוצאה מכך, אמנם הוא שומע את קולות הבקורת, אך אינו מפנימם. הוא עלול אף להשיב בתקיפה: על השאלה הבקורתית: ''למה עשית זאת'' הוא עשוי לענות: ''מגיע לך שאפגע בך''. או ''אין זה נחשב לפגיעה, אתה רגיש מדי''. או ''גם אתה רגיל לפגוע בי''. כלומר, אלו הן תגובות ספונטניות לבקורת התקפית, שכתוצאה ממנה אין המבוקר שם לב לדברי הבקורת, כיון שמחשבתו ממוקדת בהתארגנות להתקפת נגד. מן הראוי להבחין בדבר נוסף, כאשר בקורת נאמרת בלשון שאלה: ''למה עשית..''? השאלה משפיעה על המבוקר לענות תשובה, שהרי הוא נשאל שאלה.

זאת במקום שהבקורת תעורר אותו למחשבה על טעות אפשרית שעשה. לכן הוא עונה באופן אוטומטי על השאלה בתשובה הפוגעת בשואל ומעבירה אליו את האשמה, כפי שכתבנו לעיל ''מגיע לך שאפגע בך. עם אדם כמוך, כך צריך להתנהג'', וכדומה. מאידך, כאשר בן זוג יאמר: ''אני משער שלא היתה לך שום כוונה לפגוע בי, אך היו בדבריך, או בהתנהגותך, דברים שמאד נפגעתי מהם''.

פניה כזו אל הפוגע, אינה דוחקת אותו בהכרח להגן על עצמו ואף לא לחפש תרוצים מתרוצים שונים למעשיו המכוערים, ובוודאי אינה מביאה אותו לדחות על הסף את ההערות שנאמרו לו; שהרי המתלונן לא תקף את הפוגע, אלא סיפר על הרגשתו הרעה ותחושותיו הקשות, ועם זאת הוא איפשר לפוגע להינצל מן המבוכה ולהכיר בעצמו במעשה הרע שעשה.

עקרונית, הבקורת אינה צריכה לעסוק בעבר, אלא במה שצריך לעשות מכאן ולהבא. העיסוק במה שהיה אינו בונה, והוא אף מביך את המבוקר. מאורעות העבר אינם צריכים להיות מוזכרים בבקורת אלא כדי להצביע על דבר שיש להזהר מלעשות אותו שנית.

לכן, גם אם אדם נפגע מזולתו, במקום לתקוף את מה שנעשה, עדיף לומר לו, אני מבין שבבקורתך התכוונת להסב תשומת ליבי לפעולה זו וזו שעשיתי, ושבעיניך אינה נראית. עדיף שתסב תשומת ליבי לכך על ידי אמירה אחרת, למשל על ידי שתקדים ציון מספר דברים שאתה מרוצה ממני, שאתה שמח שהם קיימים ואחר כך תאמר את בקורתך.