פרשת תזריע לילדים

"בָּדָד יֵשֵׁב" (ויקרא יג, מו)

אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר לָשׁוֹן-הָרָע מְקַבֵּל עֹנֶשׁ שֶׁל צָרַעַת וְצָרִיךְ לָשֶׁבֶת לְבַד, בְּנִפְרָד מִבְּנֵי אָדָם – מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִפְרִיד בֵּין אֲנָשִׁים בְּמִלּוֹתָיו הָרָעוֹת.

עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מְאֹד מִמִּי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּנוּ לָשׁוֹן-הָרָע. הוּא לֹא בֶּאֱמֶת חָבֵר שֶׁלָּנוּ!

נָבִין זֹאת עַל-יְדֵי הַסִּפּוּר הַבָּא:

רַמַּאי אֶחָד הִתְחַפֵּשׂ לְעָשִׁיר גָּדוֹל, וְהִתְהַלֵּךְ לוֹ בָּרְחוֹב בִּבְגָדִים מְפֹאָרִים וּבְרֹאשׁ מוּרָם, כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ הֲמוֹן כֶּסֶף. אֲנָשִׁים שֶׁהִכִּירוּ אוֹתוֹ לֹא הִתְקָרְבוּ אֵלָיו, כִּי הֵם יָדְעוּ אֶת הָאֱמֶת, אֲבָל אוֹרֵחַ אֶחָד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָעִיר רָאָה אוֹתוֹ וְחָשַׁב שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת עָשִׁיר.

כְּשֶׁהִבְחִין הָרַמַּאי בָּאוֹרֵחַ שֶׁמִּסְתּוֹבֵב בָּרְחוֹב וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן לָלֶכֶת, הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ בְּחִיּוּךְ רָחָב: "בָּרוּךְ הַבָּא! אוּלַי אַתָּה צָרִיךְ עֶזְרָה? אֲנִי מוּכָן לַעֲזֹר לְךָ בְּכָל מַה שֶּׁאַתָּה זָקוּק לוֹ: לְלַוּוֹת אוֹתְךָ, לְהַרְאוֹת לְךָ אֵיפֹה יֵשׁ בֵּית-כְּנֶסֶת, מִי גָּר בְּכָל מָקוֹם, אֵיפֹה הַחֲנוּיוֹת וְהֵיכָן יֵשׁ מִסְעָדָה. יֵשׁ לִי מַסְפִּיק זְמַן לַעֲזֹר לְךָ בַּכֹּל".

הָאוֹרֵחַ שָׂמַח מְאֹד. אֵיזֶה יֹפִי! יִהְיֶה לוֹ מְלַוֶּה צָמוּד שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ וְיַרְאֶה לוֹ אֶת הַכֹּל! אֵיזֶה אָדָם אָדִיב וְנֶחְמָד! "תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה!" הוֹדָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת לָרַמַּאי.

הִתְחִילוּ הַשְּׁנַיִם לְהִסְתּוֹבֵב בָּעִיר. הָרַמַּאי הֶרְאָה לָאוֹרֵחַ אֶת הָעִיר, וְאֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחָשׁוּב לָדַעַת עֲלֵיהֶם – הַחֲנוּיוֹת, בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת וְעוֹד. וְהִנֵּה הִגִּיעוּ הַשְּׁנַיִם לְמִסְעָדָה יְקָרָה מְאֹד.

"אַתָּה הָאוֹרֵחַ שֶׁלִּי", אָמַר הָרַמַּאי לָאוֹרֵחַ בְּפָנִים מְאִירוֹת, "בּוֹא, אֲנִי רוֹצֶה לְכַבֵּד אוֹתְךָ בִּסְעֻדָּה. נֵשֵׁב יַחַד בַּמִּסְעָדָה וְנֹאכַל אֲרוּחָה טְעִימָה".

הַשְּׁנַיִם נִכְנְסוּ לַמִּסְעָדָה, וְהָרַמַּאי אָמַר לָאוֹרֵחַ: "אַתָּה יָכוֹל לְהַזְמִין כָּל מַה שֶּׁעוֹלֶה בְּדַעְתְּךָ, כָּל מַאֲכָל שֶׁאַתָּה אוֹהֵב. אַתָּה יוֹדֵעַ, אֵין לִי בְּעָיָה לְשַׁלֵּם".

הָאוֹרֵחַ הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְהוֹדוֹת לַמְאָרֵחַ הַנָּדִיב שֶׁלּוֹ. הוּא הִזְמִין מָנוֹת יְקָרוֹת מְאֹד: מִינֵי בְּשָׂרִים מְשֻׁבָּחִים, מְרָקִים נְדִירִים, תּוֹסָפוֹת עֲשִׁירוֹת, מָנוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְאַחֲרוֹנוֹת, לִפְתָּנִים וּגְלִידוֹת – הַכֹּל מֵהַסּוּג הֲכִי יָקָר שֶׁיֵּשׁ שֶׁהוּא אַף פַּעַם לֹא זָכָה לֶאֱכֹל. הֲרֵי הַמְאָרֵחַ שֶׁלּוֹ יְשַׁלֵּם הַכֹּל, אֵין לוֹ בְּעָיָה...

כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁנֵיהֶם לְסַיֵּם אֶת הָאֲרוּחָה אָמַר הָרַמַּאי לָאוֹרֵחַ: "חַכֵּה פֹּה רֶגַע, עָלַי לָצֵאת לְכַמָּה דַּקּוֹת. עוֹד מְעַט אֶחֱזֹר". יָצָא – וְלֹא חָזַר.

נִגַּשׁ בַּעַל הַמִּסְעָדָה אֶל הָאוֹרֵחַ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְשַׁלֵּם עַל הָאֲרוּחָה הַיְקָרָה שֶׁהִזְמִין.

אָמַר הָאוֹרֵחַ: "מַה פִּתְאוֹם?! זֶה לֹא אֲנִי! הַמְאָרֵחַ שֶׁלִּי אָמַר שֶׁהוּא יְשַׁלֵּם!"

"הוּא שַׁקְרָן, הוּא לֹא יְשַׁלֵּם", הִסְבִּיר בַּעַל הַבַּיִת לָאוֹרֵחַ הַנִּדְהָם. "אַתָּה צָרִיךְ לְשַׁלֵּם, כִּי אַתָּה הִזְמַנְתָּ אֶת הַסְּעֻדָּה". עַכְשָׁו הֵבִין הָאוֹרֵחַ שֶׁהַ"מְאָרֵחַ" שֶׁלּוֹ הָיָה שַׁקְרָן גָּדוֹל, שֶׁרָצָה לֵהָנוֹת מֵהַסְּעֻדָּה הַמְשֻׁבַּחַת עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ הַתָּמִים. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה, וְהוּא שִׁלֵּם הַכֹּל...

נַחֲשֹׁב לְרֶגַע: כְּשֶׁהַשְּׁנַיִם יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ בְּיַחַד – הָאוֹרֵחַ חָשַׁב עַל הָרַמַּאי שֶׁהוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלּוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁלֵּם – אָז הֵבִין הָאוֹרֵחַ שֶׁהָרַמַּאי הוּא הַשּׂוֹנֵא הֲכִי גָּדוֹל שֶׁלּוֹ.

הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מַסְבִּיר, שֶׁכָּךְ הוּא הַדָּבָר בְּמִי שֶׁמְּקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע: בִּזְמַן שֶׁהֶחָבֵר מְסַפֵּר לָנוּ אֶת הַסִּפּוּר הָרָע, אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלָּנוּ, רוֹצֶה לְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ בְּסִפּוּרִים מְעַנְיְנִים, מְגַלֶּה לָנוּ אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁלּוֹ... אֲבָל בְּעוֹלַם הָאֱמֶת, כְּשֶׁיִּהְיֶה עָלֵינוּ לְשַׁלֵּם וּלְהֵעָנֵשׁ עַל הַהֲנָאָה הַזֹּאת שֶׁל שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע – שָׁם נָבִין שֶׁלֹא הָיָה זֶה חָבֵר אֲמִתִּי.

לָכֵן נִזָּהֵר מְאֹד מִלִּשְׁמֹעַ וּמִלְּקַבֵּל לָשׁוֹן-הָרָע, וְאָז יִהְיֶה לָנוּ טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.