סיפור קצר: למה דווקא גרמניה?

''למה דווקא גרמניה?'' שאל הרב עזריה, כאשר התברר לו שעליו לעבור טפול רפואי שעדיין לא צברו בו הרופאים בארץ די ניסיון. היה עליו לחפש מקום בעולם שהתמחה בנושא מיוחד זה. ההחלטה הייתה מאוד קשה. הועלו מספר מרכזים רפואיים ברחבי העולם ואחד מהם בגרמניה. הוא בן להורים ניצולי שואה, לא קיבל כל כך בקלות את העובדה שיהא עליו לשהות על אדמת הארץ השנואה שכה הרעה לעמו.

 לאחר התייעצויות נוספות הוחלט שזה המקום שבו יוענק לו הטיפול הטוב ביותר. ועל כן הוחלט כי למרות הרגשות השליליים כלפי הצווות הרפואי (למרות שבדרך כלל נחוץ – אמון של חולה ברופא), זה המקום המתאים והטוב ביותר.

אדמת גרמניה קידמה אותו ביום חם במיוחד. את האכסניה כבר קבעו בהיותם בארץ אצל רב שליח חב''ד במקום אשר פתח בפניו את דלתות ביתו ולבו. במקום אמנם מרכז רפואי חשוב ומפורסם, אך חיים יהודיים נדמו שם מזמן בשנות הזעם, ועתה החלה התארגנות של השרידים, ובתוספת של יהודים שבאו מארצות חבר העמים. בסך הכל עזובה רבה, אך גם כר נרחב להפחת גחלים בלבבות יהודיים. הרב עזריה לא הרבה להסתובב בעיר. וכי מה יעשה אדם שעובר טיפול קשה ומכאיב במרכזי קניות ובאתרי בילוי? הרי בכלל אין על מה לדבר.

אך החלטה גמלה בלבו – בכל מקום שילך יפגין את יהדותו. אף כי בדרך כלל בארץ הלך כאשר הוא לבוש בציצית לגופו מתחת לבגדיו, עכשיו החליט, אלבש את הציצית בגלוי, ומחשבה בלבו: ''אולי יראה אותי אחד מהיהודים שעדיין זיכרונות בית אבא בלבו ויתעורר''.

יום אחד, בעומדו ממתין בתור בסופרמרקט ענק, שם לב כי אדם הלבוש בבגדי כומר בוחן אותו שוב ושוב. לפתע ניגש אליו הכומר ושאל אותו: ''האם אתה רב יהודי?'' משהשיב בחיוב, שאל אותו אם יוכלו לשוחח מעט. הרב עזריה המופתע ענה בחיוב,ומשסיים את הקניה נתפנה לשמוע את אשר בפיו. וכך סיפר הכומר: ''תפקידי הוא קשה. אני אחראי מטעם העירייה על חדר המתים.

כאן מקובל כי כאשר אדם מת, שורפים את גופתו ומוסרים למשפחה צנצנת אפר בלבד. מזה שלושה ימים נמצא אצלנו נפטר יהודי, ואני התכוונתי לשרוף את הגופה כרגיל, אבל אני רואה שאתה רב, אולי תטפל בעניין?'' הרב עזריה היה המום. מצד אחד, עיר זרה, אינו מכיר איש.

גם השפה שלו עילגת, אנגלית מתובלת ביידיש – איך יסתדר ב''תיק'' כזה. אך להביא יהודי לקבר ישראל! אין לך מצווה גדולה מזו, שאפילו כהן גדול שהכין את עצמו כל השנה כדי שיזכה לעבוד בבית המקדש ביום הכיפורים, אם אין מי שיטפל בו (מת מצווה), מוטל עליו להיטמא ולטפל בו, ולהדחות על ידי זה מהאפשרות לעבוד בקודש הקודשים ביום הכיפורים! הרבה לא היה יכול להתלבט. צלצל מיד לבית הרב, ויחד הגיעו אל המכון הפתולוגי בעיר. כאן מצאו את הנפטר, אדם שנפטר בבית אבות. המסמכים לימדו אותם כי מדובר באדם ערירי.

בבדיקה שערכו נתברר כי הוא מהול, אך זו עדיין לא ראייה מוחלטת ליהדותו. כי כידוע ישנם רבים שאינם יהודים שנימולים מסיבות שונות: בריאותיות או דתיות, עכ''פ מהמסמכים לא למדו דבר על נקודה זו, ולא ידעו כיצד לנהוג בנושא הקבורה, האם לקברו בבית קברות יהודי או נוצרי? לפתע עלה בראשו של הרב עזריה רעיון מבריק, נטל את מספר הטלפון של בית האבות,לא הציג עצמו כיהודי אך ביקש לדבר עם העובדת הסוציאלית שטיפלה בו בבית האבות. משהשיג אותה בטלפון השתדל לחלץ מפיה מידע שהיה כה חשוב לקביעת זהותו של האלמוני.

כמשיבה לפי תומה סיפרה לו בזלזול כי האלמוני היה יהודי, וכי על דלת ביתו הייתה הקופסה שיש ליהודים על הדלת. לשמע משפט זה אורו עיניו. מקופת הקהילה שילמו את הדרוש לפדות את הנפטר והביאוהו לקבר ישראל כפי המתחייב בהלכה. אירוע זה היה תשובה לשאלתו: ''למה דווקא שם''? ההשגחה הפרטית שסובבה את הדברים הייתה כל כך ברורה ובהירה. מי יודע מה זכותו של אותו יהודי שבגללו נתגלגלתי לכאן כדי להביאו לקבר ישראל.