פרשת מצורע לילדים

סוֹחֵר אֶחָד נָסַע לְאֶרֶץ רְחוֹקָה כְּדֵי לִקְנוֹת סְחוֹרָה. כְּשֶׁגָּמַר לִקְנוֹת אֶת כָּל הַסְּחוֹרוֹת וְרָצָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה, פָּגַשׁ בְּאָדָם אֶחָד, וְהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ הַאִם הוּא רוֹצֶה לִקְנוֹת עוֹד סְחוֹרָה.

"לֹא", עָנָה הַסּוֹחֵר "קָנִיתִי כְּבָר אֶת כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ".

אָמַר לוֹ הָאִישׁ: "בְּכָל-זֹאת, כְּדַאי לְךָ לִקְנוֹת מִמֶּנִּי כַּמָּה יַהֲלוֹמִים. אֲנִי אֶמְכֹּר לְךָ אוֹתָם בִּמְחִיר זוֹל בִּמְיֻחָד, כִּי אֲנִי צָרִיךְ עַכְשָׁו בְּאֹפֶן דָּחוּף כֶּסֶף בַּיָּד".

"לֹא, לֹא", סֵרֵב הַסּוֹחֵר, "אֲנִי לֹא מִתְעַסֵּק בְּיַהֲלוֹמִים, זֶה לֹא הַשֶּׁטַח שֶׁלִּי".

אֲבָל הָאִישׁ הִמְשִׁיךְ לְהִתְחַנֵּן: "מָה אִכְפַּת לְךָ אִם לְךָ יִהְיוּ כַּמָּה יַהֲלוֹמִים, וְלִי יִהְיֶה קְצָת כֶּסֶף? בְּבַקָּשָׁה, תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה!"

הַסּוֹחֵר כְּבָר לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי תַּחֲנוּנָיו שֶׁל הָאִישׁ, וְהִסְכִּים: "טוֹב, שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ. תֵּן אֶת הַיַּהֲלוֹמִים, קַח אֶת הַכֶּסֶף וְלֵךְ לְשָׁלוֹם", אָמַר.

הִכְנִיס הַסּוֹחֵר אֶת הַיַּהֲלוֹמִים לַכִּיס, וּמִהֵר לִגְמֹר אֶת כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַחֲזֹר הַבַּיְתָה. הוּא עָלָה עַל הָאֳנִיָּה וְהַנְּסִיעָה הֵחֵלָּה.

וְהִנֵּה, בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הִשְׁתּוֹלְלָה בַּיָּם סְעָרָה גְּדוֹלָה. רַב הַחוֹבֵל צִוָּה עַל כָּל הַנּוֹסְעִים לִזְרֹק לַיָּם אֶת הַחֲבִילוֹת הַכְּבֵדוֹת שֶׁלָּהֶם, וְכֻלָּם נִשְׁאֲרוּ בְּלִי כְּלוּם. גַּם הַסּוֹחֵר הַמִּסְכֵּן נִשְׁאַר בְּלִי כָּל הַסְּחוֹרוֹת שֶׁקָּנָה, וְהִצְטַעֵר מְאֹד.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבַּיְתָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, נִזְכַּר לְפֶתַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה יַהֲלוֹמִים קְטַנִּים בַּכִּיס. הוּא לָקַח אוֹתָם לְמוֹכֵר יַהֲלוֹמִים. מוֹכֵר הַיַּהֲלוֹמִים הִתְבּוֹנֵן בָּהֶם וְאָמַר לַסּוֹחֵר: "הַיַּהֲלוֹמִים הַלָּלוּ יְקָרִים מְאֹד מְאֹד! אִם תִּמְכֹּר אוֹתָם תַּרְוִיחַ הֲמוֹן כֶּסֶף!"

שָׂמַח הָאִישׁ, אֲבָל גַּם הִצְטַעֵר מְאֹד. כַּמָּה חֲבָל שֶׁלֹּא קָנָה הַרְבֵּה יַהֲלוֹמִים כָּאֵלּוּ, כִּי אָז הוּא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת עָשִׁיר גָּדוֹל!

כָּךְ הִיא דֶּרֶךְ הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה – מַסְבִּיר הָרַבִּי ר' שְׁמֶעלְקָא מִנִּיקְלְשְׁבּוּרְג – כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהָכִין סְחוֹרָה לָעוֹלָם הַבָּא, לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת רַבּוֹת וְלִלְמֹד הַרְבֵּה תּוֹרָה. אֲבָל בִּמְקוֹם זֶה אֲנָשִׁים קוֹנִים דְּבָרִים אֲחֵרִים, וּמִתְעַסְּקִים בִּשְׁטֻיּוֹת וּבַהֲבָלִים. כְּשֶׁמַּגִּיעִים לָעוֹלָם הַבָּא זוֹרְקִים הַכֹּל – אֶת הַכֶּסֶף, אֶת הָרְכוּשׁ, אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלֹּא חֲשׁוּבִים. הָאָדָם נִשְׁאָר רַק עִם הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא עָשָׂה.

לִפְעָמִים הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ – שֶׁהֵן הַיַּהֲלוֹמִים – מְעַטּוֹת מְאֹד, אֲבָל הֵן שָׁווֹת בַּשָּׁמַיִם הַרְבֵּה. וְאָז שָׂמֵחַ הָאִישׁ בִּמְעַט הַמִּצְווֹת, אֲבָל גַּם מִצְטַעֵר וּבוֹכֶה: לָמָּה לֹא הֵבֵאתִי לַבַּיִת שֶׁלִּי – לָעוֹלָם הַבָּא – עוֹד כַּמָּה יַהֲלוֹמִים, עוֹד כַּמָּה מִצְווֹת? לָמָּה הָיִיתִי טִפֵּשׁ וְאָסַפְתִּי רַק מְעַט מִצְווֹת?

כָּל מִצְוָה הִיא יַהֲלוֹם. נִשְׁתַּדֵּל לֶאֱסֹף כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר יַהֲלוֹמִים יְקָרִים כָּאֵלֶּה, כְּדֵי לְהָכִין לָנוּ צֵידָה לַדֶּרֶךְ.