הכירו: היסודות הדתיים של המדע

אברהם קשלבסקי נולד בארה''ב ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן תשע. לאחר לימודיו בישיבת סלבודקה בבני - ברק ובישיבת חברון בירושלים נסע לאנגליה ללמוד פיזיקה. סיים את התואר הראשון באוניברסיטת מנצ'סטר, ואת לימודי הדוקטורט השלים באוניברסיטת סאותפורד. מאז חזרתו ארצה עובד באוניברסיטת הנגב ע''ש דוד בן גוריון בבאר - שבע, בה הוא מלמד ועורך מחקרים בתחום הפיזיקה הרפואית ושימוש הפיזיקה ברפואה ובביולוגיה. פרופ' קושלבסקי חבר באגודת אנשי מדע שומרי תורה. המאמר המתפרסם כאן הוא חלק מספר רב - היקף שפרופ' קושלבסקי עובד עליו עתה. מקובל בציבור כי מדעי הטבע, כגון פיזיקה וכימיה, מבוססים על ניסיונות אובייקטיביים, וכי הדת, העוסקת בענייני רוח, מבוססת על אמונה סובייקטיבית. אין פלא שכאשר מתגלות סתירות, כביכול, בין המדע לדת, ההכרעה היא לטובת המדע. דעה זו היא שטחית ביותר.

המדע מבוסס על האמונה לא פחות מן הדת. המדע מניח כי יש קשרים פנימיים בין תופעות המופיעות זו אחר זו, וכי לסדר של התופעות יש חשיבות. המדע מניח כי הקשרים האלה קבועים ואינם משתנים מעת לעת, וכי על סמך התבוננות במשך תקופת זמן קצרה אפשר למצוא את הקשרים האלה. כמו כן מניח המדע כי לקשרים אלה תוקף של חוקים אוניברסליים וכוחם יפה במעבדה ובכל מקום בעולם; בגלקסיה שלנו ובגלקסיה שבקצה היקום; עכשיו, בעבר הקרוב והרחוק, ובעתיד עד אין סוף. המדע מניח כי חוקים אלה, המוגדרים עבור מסות נקודתיות שאינן תופסות מקום, קווים ללא עובי וזמנים קצרים אין סופית, מבטאים אמת אובייקטיבית על עולם חיצוני אמיתי. המדע מניח כי לחוקרים צורה פשוטה. לדוגמא למרות שמבחינה ניסיונית אי - אפשר להכריע בין חוק הפועל לפי R1/2 או לפי 25 2000000 R/1, הניסוח הראשון נכון בגלל פשטותו וצורתו האסטטית. ללא קבלת הנחות אלו אין בסיס למדעי הטבע כפי שאנו מכירים אותם היום. אולם הנחות אלו אינן נכונות אפריורית ואין גם אפשרות לבדוק אותן ניסיונית, כי השיטה הניסיונית מניחה את אמיתות הנחות אלו. קבלתם כרוכה באמונה.

אין תימא שרק לפני מאה שנה עוד קראו למדעי הטבע באנגליה ובסקוטלנד, פילוסופיה טבעית, מי שאומר ''אין לי אלא מה שאפשר למדוד ואין לי עסק עם אמונה'', גם מדידה אין לו. האדם הדתי העוסק במדע מקבל הנחות אלו כחלק אינטגרלי של השקפת עולמו הדתית. הוא מתיחס לטבע כהתגלות תבונתו של הבורא, ולמדע כאמצעי להתקרב אליו. ממבט ראשון הטבע מגלה שוני, רבגוניות, ורובוי תופעות. המדע - המקרב את האדם לאלוקים - מגלה פשטות ואחוד מכל עבר. האדם הדתי מצפה למצוא חוקיות, אחדות והרמוניה פנימית בטבע. המשקפים את אחדות הבורא וחכמתו.

כך, הוא מאמין בקיום חוקי התנועה אוניברסליים הקובעים את התנועה של כוכבי - הלכת ונפילת תפוחים על כדור - הארץ, עוד לפני שהוא מתחיל לחפש אותם ע''י הסתכלות וניסיון. כך, הוא מאמין בקשר פנימי עמוק במיבנה החומר ובקיום חוקי שדה אחידים, גם אם הניסיונות שלו לגלות אותם במשך עשרות שנים אינם מצליחים. הוא מאמין שאין דברים אקראיים בטבע ולכל תופעה יש סיבה ומטרה. עבור האדם המאמין, ובמיוחד היהודי הדתי - האמונה הדתית והאמונה במדע משלימות זו את זו. אך, עבור המדען הכופר, המדע מהווה חידה ללא פתרון. ועתה כתבו לכם את - השירה הזאת ולמדה את - בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה - לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. הפרופ' אברהם קושלבסקי נולד בארה''ב ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן תשע.

לאחר לימודיו בישיבת סלבודקה בבני ברק ובישיבת חברון בירושלים נסע לאנגליה ללמוד פיזיקה. את לימודי התואר הראשון עשה באוניברסיטת מנצ'סטר, ואת לימודי הדוקטורט השלים באוניברסיטת סאותפורד. מאז שובו ארצה עובד הפרופ' קושלבסקי באוניברסיטת הנגב על שם דוד בן - גוריון בבאר - שבע, שם הוא מלמד ועורך מחקרים בתחומי הפיזיקה הרפואית ושימוש הפיזיקה ברפואה ובביולוגיה. הפרופ' קושלבסקי חבר באגודת אנשי מדע שומרי תורה. מאמר נוסף מפרי עטו נתפרסם בגליון א' של באור התורה.

ההלכה והשתמרות נוסח כתבי - הקודש - אחת התופעות המופלאות ביותר הקשורות לכתבי - הקודש היא עובדת השתמרות הנוסח שלהם ללא שינויים ושיבושים במשך אלפי שנים. הדבר מעורר השתוממות רבה עוד יותר אם ניקח בחשבון, שאפילו בספרים הנדפסים בכמה מהדורות נופלים שיבושים בין מהדורה למהדורה, ולא כל שכן בספרים שהועתקו בכתב יד בזה אחר זה, פעמים אין - ספור. פירוש הרמב''ן על התורה, למשל, נדפס לראשונה לפני כ- 500 שנה, ובהקדמה לפירוש זה, במהדורה שיצאה לאור בהוצאת מוסד הרב קוק, כותב המהדיר על ''צבא הטעויות והשיבושים שעלו במשך הזמן, עם מה שנתרבו העתקי הדפוסים, כחרולים וקמשונים בנחלת הרמב''ן המבורכת, עד שנתגלגל אלינו טופס מסולף ומטושטש מדברי המפרשד המזהיר הזה ... כפי שיעידו דברי ה'חת''ם סופר', כי כמעט אין לך פיסקה שאין בה מכשולים גדולים'.'' תיאור זה נכון לגבי רוב הספרים שנדפסו במספר מהדורות. כיצד זה אפוא נשתמרו כתבי - הקודש בצורה כל - כך מושלמת? במאמר זה נראה, כי להלכות הקשורות לכתבי - הקודש ולכתיבתם יש חלק נכבד בהשתמרותם. נמחיש זאת על - ידי - כך שנשוה את ההלכות השונות לאמצעים שאותם נוקטים כיום במאגרי - מידע ממוחשבים.

הלכות דיו, קולמוס וקלף - הנקודה הבסיסית הראשונה שיש לציינה היא, שההלכה עוסקת בהרחבה בצדדים הטכניים של הכתיבה - דהיינו הדיו, הקולמוס והקלף. הדרישות הטכניות שמציבה ההלכה לגבי שלושה גורמים אלה באות להבטיח, שקוי - האותיות יהיו חדים וישמרו על צורתם במשך שנים רבות. אותיות פגומות מסוכנות לנוסח יותר מאשר לבנה פגומה לבנין רב - קומות. הדבר המקביל בעולם המחשבים הוא ההקפדה הקיימת שם לגבי טיב הסרטים והתקליטים המגנטיים המשמשים לשימור הנתונים (''הדיו והקלף''), ועל איכות המתקנים האלקטורניים המשמשים לרישום המידע (''הקולמוס''). אי - עמידה בתקנים המחמירים ביותר הביאה לא פעם לתקלות חמורות בשימור הנתונים. הלכה נוספת קובעת שהכתב צריך להיות בר - מחיקה, והדבר תמוה: לכאורה, נפתח כאן פתח לפגיעה - בזדון או בשוגג - בנוסח המקודש. האם לא עדיף היה שהכתב יהיה כזה שאי - אפשר לפגוע בו? אולם האפשרות למחוק מאפשרת גם להגיה ולתקן שגיאות בקלות יחסית.

לו היה הכתב בלתי - ניתן - למחיקה, היתה ההגהה מחייבת הדבקת טלאים, או החלפת יריעות שלמות של קלף וכיוצא בזה - דברים הכרוכים בהוצאה כספית ניכרת ובטרחה מרובה. ההלכה מחייבת ש''לא להשהות ספר שיש בו טעות יותר משלושים יום מבלי לתקנו''1. הערה1 חובה לתקן ספר תורה תוך 30 יום. אמר רבי יהושע בן לוי: ''... ספר שאינו מוגה אמר רבי אמי עד ל' יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו'' ((כתובות יט: ב). כתב שאינו ניתן - למחיקה היה מגביר את הפיתוי שלא למלא אחר דרישה הלכתית זו, ואז מי יודע כמה ספרים מלאי שיבושים היו הופכים להיות מקור מוסמך, כביכול, להעתקות הבאות.

צורת האותיות - ההלכה גם עומדת על כך שצורת האותיות תהיה אחידה. תביעה זו תרמה גם היא רבות למניעת טעויות בזיהוי האותיות. כל סטיה מן הצורה הסטאנדארטית - ולא בקוצו של יוד - פוסלת את האות, ועמה את הספר כולו. גם בעולם המחשבים תגרום כל סטיה מסימן שנקבע לתקלה: המחשב פשוט לא יבין את מה שהוא ''קורא''. הלכה זו דורשת מיומנות גבוהה בעיצוב האותיות, ובעקיפין הביאה לכך שרק אנשים שהקדישו את עצמם לכתיבה וקיבלו הכשרה מיוחדת לכך עסקו בהעתקת ספרי - קודש. אנשים אלה, הקרויים ''סופרים'', יכולים להשיג מידה גדולה של מהימנות בהעתקה ולהגיע למהירות גבוהה של כתיבה, המאפשרות העתקת ספרי - קודש בזמן סביר. קשה להגזים בחשיבות הדבר לשמירה על הנוסח. כל מי שניסה בעצמו להעלות נתונים על מחשב במקום בעל - המקצוע הרגיל בכך יוכל להעיד, שההספק שלו קטן מאוד יחסית לזה של בעל - המקצוע, ולמרות זאת מספר השגיאות שהוא עושה גדול יותר.

בהקשר זה חשוב לציין, שהאנשים הזוכים לקבל הכשרה כ''סופרים'' נבחרים לא רק בזכות כשרונם הגראפי, אלא גם - ואולי בעיקר - על פי יחסם למלאכת הסופרות. עליהם לראות בכך לא רק פרנסה, אלא יעוד חברתי ודתי. חלק מההכשרה המקצועית שלהם הוא חיזוק יחסם זה אל הכתיבה כאל מלאכת - קודש. אין ספק שגם יחס זה, לא פחות מדברים אחרים, תרם לדיוק ההעתקה. לא בכדי דאגה ההשגחה לכך שסופרים ומלמדי - תינוקות לא יתעשרו ממלאכתם: מי שרוצה להתעשר, אל לו להתעסק בנושאים כה חשובים, הדורשים דיוק וסבלנות אין - קץ.

 ספרי - התורה בבית - המקדש - כל האמצעים שהזכרנו אמנם תורמים לשמירה על הנוסח, אבל תנאי ראשון לכך הוא שיהיה בנמצא נוסח סטאנדארטי שאליו אפשר יהיה לפנות בעת הצורך. ואכן, ספרים כאלה נשמרו בבית - המקדש. אנשים מיוחדים, שקיבלו שכרם מכספי - ציבור 2, הערה 2 אמר ר' יוחנן: מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (כתובות קו: א). עסקו בשימור ספרים אלה והשתמשו בהם להגהת ספרי - קודש שהגיעו אליהם. בכל פעם שהתעוררו ספקות, היו בודקים את הספרים על - פי נוסח הספרים שבמקדש. המלאכה שאותם מגיהי - ספרים היו עושים דומה למלאכה הנעשית כיום במכוני - תקנים מודרניים. כשם שאין כיום להעלות על הדעת מדידה מדויקת ללא המידות והמשקלות התקניים שבמכוני - התקנים, כך אין להעלות על הדעת שימור נוסח כתבי - הקודש ללא ספרים בעלי נוסח ''תקני'' מקודש.

אחת מתוצאות - הלוואי של חורבן - הבית וגלות עם - ישראל היתה התבטלותו של מרכז - ההגהה בבית - המקדש, ובעקבות זאת הועמדה שמירת - הנוסח בסכנה. אך חז''ל חזו זאת והכינו תרופה למכה זו: שיטת המסורות והסימנים. ''הנה מטתו שלשלמה, ששים גברים סביב לה מגברי ישראל כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה, איש חרבו על - ירכו מפחד בלילות'' (שיר השירים ג: ז-ח). ומבאר רש''י: '''מלמדי מלחמה - מלחמתה של תורה ... 'איש חרבו' - כלי זינו, הן מסורת וסימנים שמעמידים על - ידם את הגירסא והמסרה שלא תשכח. 'מפחד בלילות' - פן ישכחוה ...'' מסורת סייג לנוסח מהי שיטת המסורות והסימנים? הרעיון העומד בבסיסה של שיטה זו הוא פשוט: להשתמש במספרים לאימות הנוסח. כל המלים והאותיות שבספר - התורה נספרו בדקדקנות, וברגע שמניינן המדויק של המלים והאותיות ידוע, קל לגלות אם ישנן מלים או אותיות חסרות או יתרות: פשוט סופרים! אמנם בשיטה זו אי - אפשר לאתר את המלה או את האות החסרה או היתרה, אך עצם העובדה שיודעים על קיומה של שגיאה מסוג זה דיה לזרז את המגיה למצוא אותה.

כדי להקל את השימוש בשיטה זו עשו חז''ל כמה דברים נוספים: הם ספרו את המלים ואת האותיות בכל ספר וספר ובכל פרשה ופרשה, וגם כמה פעמים מופיעות מלים חשובות שונות בספרי - הקודש. כמו - כן הם קבעו בדיוק את מספרן של המלים והאותיות המחלקות כל ספר לשני חלקים שוים. בעזרת הנתון האחרון אפשר לגלות מלים או אותיות חסרות או יתרות על - ידי השוואה בין שני חלקי הספר, גם ללא ידיעה של המספר הכולל של מלים ואותיות שבכל חלק וחלק. יתכן שבעלי - המסורת נעזרו גם באותיות המיוחדות שבספר - התורה - כגון אותיות קטנות, גדולות, הפוכות ולפופות - ועשו גם אותן ''סימני - דרך'' לספירת האותיות והמלים.

גם בשטח עיבוד הנתונים משתמשים בשיטות אלה - שיעילותן אינה מוטלת בספק - כדי לוודא שנתונים לא ילכו לאיבוד בעת העתקתם. קל מאד לדלג על מספרים או על נתונים מילוליים בעת העתקה. רק ספירת הנתונים בסוף ההעתקה והשוואתם עם מספרי - ביקורת בקבצים המקוריים יבטיחו שהמידע אכן הועבר בשלמות. קשר זה בין האותיות למספרים קיים גם בכתבי - הקודש. חז''ל גורסים, שהנוסח המקודש כולל רבדים נעלמים של מידע, שהגישה אליהם היא על - ידי הפיכת המלים למספרים והפיכת המספרים בחזרה למלים. שיטה זו קרויה ''גימטריא'', והיא אחת מל''ב המידות שבכתבי - הקודש נדרשים בהן. המפתח להפיכת האותיות למספרים יכול להיות פשוט: א=1, ב=2, ג=3, וכו; ויכול להיות מסובך יותר: כגון שיטת א''ת ב''ש שבה מציגים במקום האות א את האות ת, במקום ב - ש, במקום ג - ר וכו'; או שיטת אח''ס בט''ע, שבה כותבים את האותיות בשלוש שורות, זו מתחת לזו, שבכל אחת מהן שבע אותיות, כך שהאות א' מופיעה מעל לאות ח, האות ב מופיעה מעל לאות ט וכו', ומציבים אותן זו במקום זו (עיין ערך ''גימטריא'' באנציקלופדיה תלמודית).

המידע הטמון בגימטריא יכול להיות מסוגים שונים: הלכתי, קבלי, ואפילו מידע בעל משמעות היסטורית לגורלו של עם - ישראל. דוגמא לגימטריא הלכתית: ''מנין לסתם נזירות שהיא של שלושים יום?'' - דהיינו, מנין שאדם שקיבל על עצמו נזירות מבלי לפרט למשך כמה זמן יהיה נזיר חייב להיות נזיר במשך שלושים יום? ''שנאמר: 'קדש יהיה גדל פרע שער ראשו''' (במדבר ו: ה); יהיה בגימטריא = 30. ודוגמא לגימטריא היסטורית: מנין שאם עם - ישראל יחטאו יתקיים הבית הראשון 410 שנה? שנאמר: ''בזאת יבא אהרן אל הקדש'' (ויקרא טז: ג); בזאת בגימטריא = 410. הרמב''ן רומז לענין זה בהקדמתו לספר בראשית, שם הוא אומר: ''וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה, נכתב בתורה בפירוש, או ברמיזה או בגימטריאות או בצורת האותיות ...''.

יתכן שתפיסה זו לגבי חשיבותן העצמית של המלים והאותיות תרמה יותר מכול לשמירה על הנוסח המקודש. בניגוד לספרים אחרים, שבהם התוכן הוא העיקר והמלה אינה אלא כדי להעברתו, יש לאותיות ולמלים שבספרי - הקודש חשיבות לא פחות מאשר לתוכן הגלוי, כי כל אות וכל מלה הן מפתח לרבדים נוספים של מידע שאין לשער את ממדיו ואת חשיבותו. לכן כל אות חסרה או יתרה פוגמת בסודות - התורה ופוסלת את הספר כולו.

הסודות של אותיות - התורה - ראינו אפוא ששיטת המסורות מתייחסת אל מנין המלים והאותיות כאל נתון בעל - ערך. אך זהו רק פן אחד של הכנסת עולם - המספרים לקבצים מילוליים. כידוע, המחשב ''קורא'' רק מספרים בינאריים, ולכן אפשר להזין אותו בנתונים מילוליים רק אם ''מתרגמים'' אותם למספרים בינאריים. הערך הבינארי הספציפי של כל אות נקבע באמצעות מפתח, שאותו אפשר לבנות בדרגות שונות של מורכבות. דבר זה לא רק מאפשר שימור הנתונים המילוליים ועיבודם על - ידי המחשב, אלא הוא גם חוסם את הגישה לנתונים בפני אנשים שאינם מורשים. רק משתמש מורשה מקבל את המפתח להפיכת המספרים הבינאריים בחזרה לאותיות, ורק בשבילו תהיה למספרים משמעות.

 סיכום -  אין להתפלא אפוא על המאמץ העצום שהושקע בשימור הנוסח, ולפום צערא אגרא. במאמר זה הצבענו על כמה מן הגורמים שתרמו את חלקם לשמירה כל - כך מדויקת על נוסח כתבי - הקודש, אך אין ספק שלא פענחו בכך את המסתורין של השתמרות הנוסח. מסתורין זה הוא חלק מסוד - קיומו של עם - ישראל במשך דורות של גלות ורדיפות בכל קצוות הארץ. בסופו של דבר, ההבטחה האלקית ''כי לא תשכח מפי זרעו'' (דברים לא: כא) היא העומדת בבסיס סוד - קיומם של עם - ישראל ותורתו.