מה העיקר ומה הטפל?

תמיד נדמה לאדם שחוסר הסיפוק הזה נובע מכך שעדיין לא השיג השגים חומריים במידה מספקת, ולכן ''מי שיש לו מנה רוצה מאתיים'' - אולם הסיבה האמיתית היא משום שנפשו הרוחנית לא שבעה מהשגים אלו. זוהי הסיבה, לדעת מהר''ל, שהכסף נקרא בשם כסף - מכיון שאדם תמיד נכסף אליו. וזהב נקרא בשם זהב כיון שאדם תמיד אומר זה -הב.

 נגש מיסטר פורד לדייג ואומר לו: קום למה תישן? מדוע אתה נח לך כך סתם באמצע היום?'' ''מדוע לקום?'' שואל הדייג ''לעבוד!'' ''לשם מה לעבוד?'' ''איזו מין שאלה היא זו? כדי להרויח כסף!'' ''ומה אעשה בכסף? מה שהעלתי בחכתי מספיק למחיתי ולמחית בני משפחתי!'' ''אילו שאלות יש לך'' תמה איל המכונית, ''תוכל לקנות סירת דייג, רשת, ולדוג הרבה דגים''.

מדוע אינם מחפשים את האמת של החיים? וכי ראית פעם אדם שעולה לאוטובוס משלם כסף ואומר לנהג דע להיכן שתיסע, לי הכוון איננו משנה? גם אותו יצחק ידע את כוון הנסיעה בדיוק. אך מדוע איננו מחפש כיוון לכל חייו שלו? מדוע שקוע ראשו בתוך בוץ מבלי להרים את עיניו כלפי מעלה?'' ''מי אמר שהבוץ החומרי הוא רע כל-כך'' שואל שוב הנהג שהאזין, כנראה, לשיחה, ''מה טוב יותר בחיים רוחניים מאשר בחיים חומריים?'' ''אסביר לך'' אומר ידידי.

''כן'', אומר לי ידידי, ''זהו מבט אובייקטיבי בלתי משוחד שנותן לאדם תמונה ברורה ואמיתית יותר על האמת של העולם. על ערכו העצום של עולם הרוח ועל ערכו הטפל של עולם החומר. כיצד איפוא אומר אתה, הנהג, שחיים חומריים הם טובים כמו חיים רוחניים, ושלחומריות יש ערך כמו לרוחניות? הרי אתה עצמך הגעת למסקנה שכאשר משתחרר האדם מכבלי היצר וההנאה הרגעית ובוחן את מצבו מלמעלה באוביקטיביות, אז מתגלית לו התמונה הנכונה.

''כאשר אתה רעב מאוד ואתה חושב על האוכל שמחכה לך, האם הערכת האוכל לפני הארוחה, שוה להערכת האוכל לאחר הארוחה?'' ''לא, לפני הארוחה האוכל נראה בעיני משהו אגדתי, תענוג עילאי. לאחר הארוחה (במחשבה מאוחרת על האוכל) ערכו פחות הרבה יותר, כך זה בעצם בכל ההנאות החומריות''.

''כאשר אתה מתבקש לעזור לאשה זקנה לעלות לאוטובוס, או לעוור לחצור את הכביש, האם אתה רואה בכך לפני המעשה דבר מענג?'' ''לא, רק לאחר מעשה, לאחר שבצעתי את המעשה הטוב, אז אני מרגיש שעשיתי דבר בעל ערך שממלא אותי לפעמים בהרגשה טובה''. ''אגב - כעת אני שם לב שיש הבדל בולט בין מעשה חומרי למעשה רוחני. דבר חומרי לפני מעשה הוא נראה בעל ערך, ולאחר מעשה ערכו יורד. דבר רוחני ומעשה מוסרי וטוב, לפני מעשה ערכו פחות ולאחר מעשה אנו חשים בערכו הנעלה של המעשה.

כאמור, נפש האדם, מטבעה, אינה יכולה למצוא סיפוק נפשי עמוק ואמיתי בחומריות. וכך במצב חוסר סיפוק זה חושב האדם שאת סיפוקו האמיתי ימצא כאשר יכפיל וישלש את רכושו - כאשר הכפיל ושילש עדיין חוסר הסיפוק במקומו עומד, והאדם ממשיך וכוסף אל הכסף ואל הרכוש וחוזר חלילה. ועד זיקנה ושיבה נמשכת וחוזרת הטעות שכן החומריות לעולם לא תוכל לספק את הרוח. ''אין אדם מת וחצי תאוותו בידו'' כלומר: גם בשעת מותו נמצא האדם רק בחצי מהשגי תאוותיו.

זכורני לפני מספר שנים, נסעתי באוטובוס מתל-אביב לירושלים. זכורה לי היטב אותה נסיעה שכן השיחה ששמעתי בין הנהג ובין אחד הנוסעים (ידידו כנראה) נחרטה עמוק בזכרוני עד עצם היום הזה. הנהג: ''אני רואה, אדון יצחק, שאתה בזמן האחרון מרוצה מאוד מהחיים, קורן מנחת ומחייך כל הזמן. מה קרה?'' הנוסע: ''לפני כחודש קבלתי בדואר הפתעה בלתי רגילה''

''זהו'' אמר הדייג ''זה הרי בדיוק הדבר שאני עושה כעת...!!'' ''איזו נסיעה מאלפת'' פולט הבחור שלידי, ''מעולם לא האמנתי שאנשים מסוגלים לשקוע עד כדי כך בעולם החומר ולשכוח את העיקר.

''ומה אעשה בדגים?'' ''תמכור אותם ויהיה לך כסף רב'', ממשיך פורד, השומר עדיין על סבלנותו. ''ומה אעשה בכסף?'' ''אינך מבין לבד? תוכל במשך הזמן לקנות לך אונית דייג ולשוט בים הגדול''. ''ואח''כ?'' ''אח''כ תקנה צי שלם של אוניות שיסתובבו באוקינוסים ובימים, תקים חברת דייג גדולה בינלאומית'' ממשיך פורד לדרבן את הדייג השרוע לידו. ''ומה יצא לי מכל הבינלאומי הזה?'' ממשיך הדייג בשלו. ''א..א..א...'' מהסס מעט מיסטר פורד ''תוכל לשבת בשקט...ולא תצטרך כמעט לעבוד''.

''ובכן, מהר''ל מסביר מדוע האדם אינו מוצא סיפוק נפשי בכסף וברכוש ואינו מסתפק במה שיש לו. ההסבר הוא פשוט: עיקר מהותו של האדם היא הנפש והרוח. הגוף והחומר הם רק מסגרת, ''עטיפה'' חיצונית לפנימיותו הנעלה של האדם. לפיכך בכסף או בכל דבר חומרי אחר ההופכים להיות מטרה בחיים לעולם לא ימצא האדם סיפוק לעולמו הרוחני הנעלה, באשר אין זה נוגע לפנימיותו.

הנהג: ''אפשר לדעת מה קבלת?'' הנוסע: ''קיבלתי מכתב הדרכה ממס הכנסה ובו כתוב שבעוד חמש שנים, כאשר אגיע לגיל שבעים, אהיה פטור לחלוטין מכל תשלום למס הכנסה. אתה יודע מה פרוש הדבר להיות פטור ממס הכנסה? ממש פנטסטי.'' הופתעתי. דומני שגם הנהג הופתע מעט.

הופתענו לאו דווקא מהרווח הגדול במס הכנסה, אלא מהעובדה שאדם בגיל זה שאינו יודע מה יהיה גורלו היום או מחר, נראה מאושר, בגלל הפטור ממס הצפוי לו כעבור חמש שנים. לידי ישב בחור דתי שחייך למשמע דבריו של ''אדון יצחק''. ''ראה'', אמר לי הבחור, ''עד היכן מגיעים פני הדברים. הכסף הפך להיות מטרה ועיקר בחיים. הפטור ממס הכנסה נראה כחלום המאושר ביותר.

ההבדל מעניין ומשונה מאוד''. ''אתה נראה בחור נבון. אולי תנסה להסביר את פשר הדבר המשונה הזה, בהתאם לדבריך הקודמים כשאמרת שלאחר מעשה האדם תמיד יותר אובייקטיבי מאשר בשעת או לפני מעשה?'' ''כן, זה ברור. האדם נתון להשפעת יצרים, לכן בשעת מעשה הוא איננו אובייקטיבי. היצר דורש את שלו ולכן הדבר החומרי נראה בעל ערך ואילו זה הרוחני נראה פחות ערך. אך לאחר מעשה, במבט לאחור, כשמסתכלים מלמעלה על המאורע ללא השפעת היצר, מתגלה לאדם בצורה אובייקטיבית שהדבר החומרי הוא פחות ערך ואילו הדבר הרוחני ערכו רב, והוא ממלא את האדם ברגשות התעלות וגם באושר''.

באחת התחנות ירד אותו נוסע והלך לו לדרכו. הנהג, אוהב השיחה, ששמע כנראה משהו משיחתנו, פנה אלי בשאלה: ''אתה רוצה לשמוע סיפור קטן?'' ''בבקשה'' ''ובכן, מעשה שהיה כך היה: הלך לו פעם מר פורד, מקים המפעל הידוע למכוניות, לבדו על שפת הנחל. בדרכו פוגש הוא בדייג השרוע על החוף, לצדו חכה ומצדו האחר דלי מים ובו כעשרה דגים שהספיק לדוג באותו בוקר.

אנשים שקועים כל כך בעולם העסקים והכסף עד ששוכחים לגמרי את עצמם, ואפילו שוכחים שיש מוות וסוף לחיים. הכל סובב סביב החומר - כביכול מטרה אחת ויחידה עלי אדמות''. ''ומה תעשה בכסף?'' ממשיך הנהג לשאול את הנוסע ספק בצחוק ספק ברצינות. ''הו, יש לי תוכניות, אנחנו רוצים לעבור לוילה. אמנם גם עכשיו גרים אנו בדירה די גדולה בתל-אביב, אבל, אתה יודע, הרבה יותר נעים לגור בוילה פרטית מאשר בבית משותף''. ''על מהר''ל מפראג שמעת?'' פנה אלי שוב הבחור שישב לידי. ''כן'' אני עונה לו ''וודאי ששמעתי''.

אמנם חיים אנו בעולם הזה המורכב מחומר, ואיננו יכולים להיות תלושים מקרקע המציאות, אך יש להבחין היטב בין אמצעי ובין מטרה. רק כאשר הכסף הוא אמצעי לעבודת ה' ולהתעלות רוחנית אז חי האדם בסיפוק נפשי פנימי. מאושר הוא ושמח בחלקו, בהגשימו את המטרה הרוחנית הנעלה הזו המתאימה כל-כך לנפשו של ברוא בצלם''.

''אך ענה לי בכנות: כאשר עשית מעשה מסוים יש להניח שחשבת עליו בשעה שעשית. אם אח''כ חשבת שוב כעבור זמן מה, על אותו מעשה, האם תמיד הסכמת בסוף עם המחשבה שבשעת המעשה? או שמא היו מעשים שהתחרטת עליהם לאחר זמן מה?'' הנהג: ''כן, היו. מקרים רבים היו לי שבמחשבה שניה, מאוחרת, גיליתי שמחשבה ראשונה היתה פזיזה''. ''ואיזו משתי המחשבות, לדעתך, אוביקטיבית יותר. זו שבשעת מעשה או זו שלאחר זמן?'' ''מובן שהמחשבה המאוחרת, שאינה נתונה להשפעות ולחצים, היא אוביקטיבית ואמיתית הרבה יותר מן המחשבה שבשעת מעשה''.

אז, כפי שאמרת, רואה הוא את הפרופורציה האמיתית בין הרוח והחומר. שהרוח היא היא המתאימה לנפש האדם הרוחנית, וממילא ממנה סיפוקו ואושרו, ואילו החומר הוא הטפל, השולי, ובו לא ימצא האדם לעולם סיפוק לנשמתו הנעלה''. כשירדנו, בקש הנהג את כתובתנו כדי שנוכל להמשיך ולשוחח.

''אגב''. מוסיף בן שיחי, ''כדאי לדעת שאין זאת אומרת שאדם צריך להיות עני ורש. להפך, מהר''ל כותב שעל האדם לדאוג לכך שלא יזדקק לחסדי אחרים ויוכל לפרנס את עצמו ובני משפחתו בכבוד, מבלי להזדקק לעזרת הזולת. זהו חיסרון באדם, כותב מהר''ל, אם הוא תלוי בחסדי אחרים. אך העיקר הוא שהכסף אינו מטרה, הוא אמצעי מחיה כדי שנוכל להתקיים בכבוד ולהגשים את ייעודנו בחיים''.