פרשת חוקת לילדים

"זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר יט, יד)

חֲזַ"ל מַסְבִּירִים אֶת הַפָּסוּק וְאוֹמְרִים: "אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם".

הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מַמְחִישׁ אֶת הַדְּבָרִים בְּמָשָׁל:

לְרַבִּי יִצְחָק הָיְתָה חֲנוּת גְּדוֹלָה, מְלֵאָה סְחוֹרָה מְשֻׁבַּחַת. מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה הָיְתָה הַחֲנוּת עֲמוּסָה בַּאֲנָשִׁים.

הוּא הָיָה קָם כָּל יוֹם מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, וּמִתְפַּלֵּל בִּמְהִירוּת בְּמִנְיָן שֶׁל אֲנָשִׁים הַמְמַהֲרִים לָעֲבוֹדָה כָּמוֹהוּ. רַבִּי יִצְחָק אָהַב לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד, וְלִבּוֹ כָּאַב עַל כָּךְ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּצוּרָה חֲטוּפָה כָּזֹאת וְכִמְעַט שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד.

אֲבָל – פַּרְנָסָה הִיא פַּרְנָסָה, וְהוּא הָיָה חַיָּב לְהַמְשִׁיךְ בַּחַיִּים הָאֵלּוּ כְּדֵי לְשָׁרֵת אֶת כָּל הַקּוֹנִים.

חָלְפוּ שָׁנִים, רַבִּי יִצְחָק הִתְבַּגֵּר וְהִתְחִיל לְהָבִין שֶׁבְּעוֹד זְמַן לֹא רַב יִקְרְאוּ לוֹ לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְעָלָיו לְהַתְחִיל לְהִתְכּוֹנֵן – לְהִתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְגַם לְהַקְדִּישׁ זְמַן לְלִמּוּד תּוֹרָה.

בֹּקֶר אֶחָד קָם רַבִּי יִצְחָק, הָלַךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, הִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בּוֹ לְאַט וּבְכַוָּנָה, וְאַחַר-כָּךְ הִתְיַשֵּׁב לִלְמֹד תּוֹרָה. הוּא הִתְכַּוֵּן לָשֶׁבֶת וְלִלְמֹד לְפָחוֹת שְׁעָתַיִם.

בֵּינְתַיִם עָמְדָה אִשְׁתּוֹ בַּחֲנוּת, וְלֹא הֵבִינָה מַדּוּעַ בַּעֲלָהּ עֲדַיִן לֹא מַגִּיעַ. הַחֲנוּת הִתְמַלְּאָה בְּקוֹנִים, וְהָאִשָּׁה לֹא הִשְׁתַּלְּטָה עַל הָעֲבוֹדָה לְבַדָּהּ. לְאַחַר זְמַן הִתְחִילָה לִדְאֹג. הִיא בִּקְּשָׁה מִמִּישֶׁהוּ לִשְׁמֹר עַל הַחֲנוּת, וּמִהֲרָה לְבֵית-כְּנֶסֶת לִרְאוֹת מַה קָּרָה לְבַעֲלָהּ. אוּלַי הוּא לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב?

כְּשֶׁהִגִּיעָה, נִדְהֲמָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בְּרֹגַע... "מַה קָּרָה לְךָ?" קָרְאָה הָאִשָּׁה, "אֵיךְ אַתָּה לוֹמֵד כָּאן בְּנַחַת? הַחֲנוּת עֲמוּסָה בְּקוֹנִים! אִם הַלָּקוֹחוֹת יִרְאוּ שֶׁלֹּא מְשָׁרְתִים אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ – הֵם יֵלְכוּ לִקְנוֹת בַּחֲנֻיּוֹת אֲחֵרוֹת, וְלָנוּ לֹא תִּהְיֶה פַּרְנָסָה!"

רַבִּי יִצְחָק לֹא נִבְהַל. הוּא הִצִּיעַ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁבַּשָּׁעוֹת הָאֵלּוּ שֶׁהוּא לוֹמֵד – תְּדַמְיֵן לְעַצְמָהּ כְּאִלּוּ כְּבָר בָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְלָקַח אוֹתוֹ מֵהָעוֹלָם. הַאִם גַּם אָז הָיְתָה מְדַבֶּרֶת עַל הַחֲנוּת הָעֲמוּסָה בְּקוֹנִים? הַאִם לֹא הָיְתָה מִתְאַמֶּצֶת לְהִסְתַּדֵּר לְבַדָּהּ, כִּי אֵין לָהּ בְּרֵרָה? בַּשָּׁעוֹת הָאֵלּוּ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד – הוּא כְּאִלּוּ כְּבָר בְּעוֹלָם הָאֱמֶת, וְאַחַר-כָּךְ הוּא קָם לִתְחִיָּה וְשָׁב לָעֲבוֹדָה...

זֶה מַה שֶּׁמַּסְבִּיר הֶ"חָפֵץ חַיִּים": הַיֵּצֶר הָרָע מוֹשֵׁךְ אוֹתָנוּ לְכָל מִינֵי עִסּוּקִים, לְבַטֵּל תּוֹרָה וּלְבַלּוֹת אֶת הַזְּמַן בַּהֲבָלִים. אֲבָל אִם אָדָם עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא מֵת – מְנֻתָּק מִכָּל מִינֵי בִּלּוּיִים שֶׁמְּבַזְבְּזִים אֶת הַזְּמַן – הוּא יָכוֹל לְהַקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ לְלִמּוּד תּוֹרָה וּלְהִתְעַלּוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.