פרשת דברים לילדים

"אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים" (דברים א, יג)

חַצְקְל הָיָה עֶגְלוֹן זָקֵן, שֶׁהִסִּיעַ אֲנָשִׁים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ אֶל הָעִיר שֶׁל חַצְקְל בַּעַל-עֲגָלָה צָעִיר, שַׁבְּתַאי שְׁמוֹ, וְרַבִּים מִן הַנּוֹסְעִים הַקְּבוּעִים שֶׁל חַצְקְל עָבְרוּ לִנְסֹעַ בְּעֶגְלָתוֹ.

כְּשֶׁפָּגַשׁ חַצְקְל אֶת שַׁבְּתַאי, אָמַר לוֹ: "אַתָּה לֹא בְּסֵדֶר, לָמָּה בָּאתָ לְכָאן לָקַחַת מִמֶּנִּי אֶת הַנּוֹסְעִים שֶׁלִּי? לְפִי הַדִּין הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם, כְּדֵי לֹא לִגְזֹל אֶת פַּרְנָסָתִי. אֲבָל, יוֹדֵעַ מָה? אֲנִי מוּכָן לְהַסְכִּים שֶׁתִּשָּׁאֵר כָּאן כְּבַעַל-עֲגָלָה נוֹסָף – בִּתְנַאי אֶחָד: אֲנִי אֶבְחַן אוֹתְךָ וְאֶבְדֹּק אִם אַתָּה עֶגְלוֹן טוֹב. אִם לֹא תַּצְלִיחַ בַּמִּבְחָן – תִּצְטָרֵךְ לַעֲזֹב אֶת הָעִיר".

"בְּסֵדֶר", אָמַר שַׁבְּתַאי. הוּא הִתְיַשֵּׁב מוּל חַצְקְל הָעֶגְלוֹן הַמְנֻסֶּה, וְחַצְקְל הִתְחִיל לִבְחֹן אוֹתוֹ: "מָה עַל הָעֶגְלוֹן לַעֲשׂוֹת", פָּתַח חַצְקְל בִּשְׁאֵלָה, "אִם הוּא נוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ, הָעֲגָלָה עֲמוּסָה בַּאֲנָשִׁים, וּפִתְאוֹם שׁוֹקַעַת הָעֲגָלָה בְּבֹץ וְהַסּוּסִים לֹא מַצְלִיחִים בְּשׁוּם אֹפֶן לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהַבֹּץ?"

הֵשִׁיב שַׁבְּתַאי: "צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַנּוֹסְעִים שֶׁיּוֹרִידוּ מֵהָעֲגָלָה אֶת הַחֲבִילוֹת, כְּדֵי שֶׁהָעֲגָלָה לֹא תִּהְיֶה כָּל-כָּךְ כְּבֵדָה, וְאָז הַסּוּסִים יַצְלִיחוּ לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ הַחוּצָה".

הִמְשִׁיךְ חַצְקְל וְשָׁאַל: "וּמָה עוֹשִׂים אִם גַּם אַחֲרֵי כֵן הָעֲגָלָה עֲדַיִן שְׁקוּעָה בַּבֹּץ וְהַסּוּסִים לֹא מַצְלִיחִים לְהָזִיז אוֹתָהּ?"

עָנָה שַׁבְּתַאי, הָעֶגְלוֹן הַצָּעִיר: "מְבַקְּשִׁים מֵהַנּוֹסְעִים שֶׁיֵּרְדוּ מֵהָעֲגָלָה גַּם הֵם, וְאָז הִיא תִּהְיֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַלָּה".

שָׁאַל חַצְקְל: "וְאִם הָעֲגָלָה בְּכָל-זֹאת לֹא זָזָה, מָה עוֹשִׂים?"

אָמַר שַׁבְּתַאי: "מְבַקְּשִׁים מֵהַנּוֹסְעִים שֶׁיִּדְחֲפוּ אֶת הָעֲגָלָה מֵאֲחוֹר".

שָׁאַל חַצְקְל: "וּמָה עוֹשִׂים אִם גַּם אָז הָעֲגָלָה נִשְׁאֶרֶת תְּקוּעָה עָמֹק בַּבֹּץ?"

עָנָה שַׁבְּתַאי: "לְכָךְ בֶּאֱמֶת אֵין לִי עֵצָה".

אָמַר חַצְקְל: "אִם כָּךְ, לֹא הִצְלַחְתָּ בַּמִּבְחָן, וְעָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת הָעִיר, כְּמוֹ שֶׁהֶחְלַטְנוּ בֵּינֵינוּ".

אָמַר שַׁבְּתַאי: "בְּסֵדֶר, אֶעֱזֹב אֶת הָעִיר. אֲבָל קֹדֶם תְּגַלֶּה לִי אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּבַקָּשָׁה – מָה בֶּאֱמֶת עוֹשִׂים בְּמַצָּב כָּזֶה?"

אָמַר לוֹ חַצְקְל: "הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֵין שׁוּם עֵצָה בְּמַצָּב קָשֶׁה כָּזֶה – אֲבָל עֶגְלוֹן מֻמְחֶה נִזְהָר מֵרֹאשׁ שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס אֶת הָעֲגָלָה לְכָזֶה בֹּץ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָצֵאת מִמֶּנּוּ!"

אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה סִפֵּר רַבִּי יִצְחָק זְאֵב סוֹלוֹוֵיצִ'יק מִבְּרִיסְק.

לִפְעָמִים אֲנָשִׁים כְּאִלּוּ מַכְנִיסִים אֶת עַצְמָם לְבֹץ – שׁוֹקְעִים בִּבְעָיָה חֲמוּרָה וְקָשָׁה – וְאֵין לָהֶם שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לָצֵאת מִשָּׁם. לָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מֵרֹאשׁ שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לְכָזֶה מַצָּב.

לֹא פַּעַם קָשֶׁה מְאֹד לְתַקֵּן דְּבָרִים שֶׁעָשִׂינוּ. אִם צִעַרְנוּ חָבֵר, אִם חָלִילָה שִׁקַּרְנוּ אוֹ דִּבַּרְנוּ בְּאֹפֶן בִּלְתִּי רָאוּי – הָעֵסֶק עָלוּל לְהִסְתַּבֵּךְ, וְקָשֶׁה יִהְיֶה לָצֵאת מֵהַבְּעָיָה. לָכֵן נִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בִּכְלָל לִבְעָיוֹת, לְהִתְנַהֵג תָּמִיד בְּצוּרָה נְאוֹתָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַשֵּׁם – וְלֹא לְהִתְקָרֵב לְבֹץ שֶׁל עֲבֵרוֹת, שֶׁבַּסּוֹף יְסַבְּכוּ אוֹתָנוּ חָלִילָה.