פרשת כי תצא לילדים

סוֹחֵר אֶחָד הִפְלִיג בָּאֳנִיָּה לִמְדִינָה רְחוֹקָה. לְאַחַר שֶׁיָּרַד אֶל הַחוֹף, קָרָא לְסַבָּל וּבִקֵּשׁ מִמֶּנוּ: "שָׂא בְּבַקָּשָׁה אֶת הַחֲבִילָה שֶׁלִּי לְבֵית הַמָּלוֹן, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁם אֲשַׁלֵּם לְךָ עַל כָּךְ".

הַסּוֹחֵר נָסַע לַמָּלוֹן לִפְנֵי הַסַּבָּל וְנִכְנַס לַחֶדֶר שֶׁהִזְמִין, וְהַסַּבָּל הָלַךְ אַחֲרָיו כְּשֶׁהַחֲבִילָה עַל גַּבּוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵית הַמָּלוֹן, בְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ הַסַּבָּל לְהַעֲלוֹת אֶת הַחֲבִילָה בַּמַּדְרֵגוֹת. הִיא הָיְתָה כְּבֵדָה מְאֹד מְאֹד. הוּא הִנִּיחַ אוֹתָהּ מִחוּץ לְחַדְרוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, נָקַשׁ עַל הַדֶּלֶת וְנִכְנַס פְּנִימָה מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף: "הוֹי, כַּמָּה כְּבֵדָה הָיְתָה הַחֲבִילָה! זֶה הָיָה כָּל-כָּךְ קָשֶׁה!"

"הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתָ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלִּי!" פָּסַק הַסּוֹחֵר מִיָּד.

"מָה?!" תָּמַהּ הַסַּבָּל, "מִי אָמַר לְךָ שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁלְּךָ?! הֲרֵי בִּכְלָל לֹא רָאִיתָ אֶת הַחֲבִילָה שֶׁהֵבֵאתִי, הִיא מֻנַּחַת בַּחוּץ לְיַד הַדֶּלֶת!"

אָמַר הַסּוֹחֵר: "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ הַחֲבִילָה שֶׁלִּי, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִזַּעְתָּ וְהִתְאַמַּצְתָּ לִסְחֹב אוֹתָהּ. הַחֲבִילָה שֶׁלִּי הָיְתָה קַלָּה".

אָכֵן, מִי שֶׁחָשׁ שֶׁהוּא "עָיֵף וְיָגֵעַ" – שֶׁאֵין לוֹ כֹּח לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם וּלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, סִימָן שֶׁהוּא "וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים" – אֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם. זֹאת אֵינָהּ הַחֲבִילָה שֶׁאוֹתָהּ בִּקֵּשׁ מִמֶּנוּ הַשֵּׁם לָשֵׂאת, כִּי מִצְווֹת הַשֵּׁם נְעִימוֹת וּמְשַׂמְּחוֹת לֵב.

הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא סִפֵּר מָשָׁל זֶה עַל הַפָּסוּק: "לֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב, כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מג, כב). אִם "יָגַעְתָּ" – אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, זֶה סִימָן שֶׁ"לֹּא אֹתִי קָרָאתָ" – אֵינְךָ קוֹרֵא לִי, כִּי אֲנִי אֵינֶנִּי מִתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּזֹאת, שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ בְּפַרְצוּף חָמוּץ וּבְלִוּוּי אֲנָחוֹת שֶׁל "אֵין לִי כֹּחַ" וְ"אֵין לִי חֵשֶׁק".

לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא כָּל-כָּךְ מָתוֹק וָטוֹב! כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים אֶת הַטַּעַם בַּלִּמּוּד – לֹא חָשִׁים עֲיֵפוּת. עֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֲמִתִּית נַעֲשֵׂית בְּשִׂמְחָה, בְּרָצוֹן וְעִם טַעַם. זֹאת חֲוָיָה מְיֻחֶדֶת וְנִפְלָאָה לְקַיֵּם מִצְוַת חֶסֶד וְלַעֲזֹר לָאֲחֵרִים; יֵשׁ הֲנָאָה עִלָּאִית בְּלִמּוּד תּוֹרָה; יֵשׁ טַעַם מָתֹק בִּתְפִלָּה וּבְכָל מִצְוָה וּמִצְוָה. עַל כָּךְ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ בִּתְפִלַּת "וְהַעֲרֵב נָא" – עֲשֵׂה שֶׁבֶּאֱמֶת נַרְגִּישׁ כָּךְ, שֶׁמָּתֹק לָנוּ וְטוֹב לָנוּ לְקַיֵּם מִצְווֹת.