פרשת ניצבים לילדים

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ... הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה" (דברים ל, א)

אַבָּא שֶׁל אִיצִיק הָיָה אִישׁ עָשִׁיר מְאֹד. הוּא הָיָה קוֹנֶה לְאִיצִיק בְּגָדִים יְקָרִים, רְקוּמִים בְּחוּטִים שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב, מִשְׂחָקִים מְיֻחָדִים וּמַאֲכָלִים מְשֻׁבָּחִים מְאֹד. כָּל מִי שֶׁרָאָה אֶת אִיצִיק הֵבִין מִיָּד שֶׁהוּא בֵּן לְמִשְׁפָּחָה עֲשִׁירָה.

יוֹם אֶחָד יָרַד בַּחוּץ גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף. הַגִּנָּה שֶׁלְּיַד בֵּיתוֹ שֶׁל אִיצִיק הִתְמַלְּאָה בְּבֹץ, הָאֲדָמָה נִהְיְתָה רְטֻבָּה לְגַמְרֵי, וְאִיצִיק הִתְחִיל לִרְקֹד וְלִשְׂמֹחַ: "גֶּשֶׁם בּוֹא, גֶּשֶׁם בּוֹא, אוּלַי תָּבִיא אִתְּךָ קְרֶמְבּוֹ..."

אִיצִיק קָפַץ בְּתוֹךְ הַשְּׁלוּלִיּוֹת, הִשְׁפְּרִיץ מַיִם לְכָל הַכִּוּוּנִים וְהִתְגַּלְגֵּל עַל הַדֶּשֶׁא הַמְלֻכְלָךְ וְהַבֻּצִּי.

כְּשֶׁנִּכְנַס אִיצִיק הַבַּיְתָה, הוּא נִרְאָה מַמָּשׁ כְּמוֹ כּוּשִׁי.

"אִיצִיק, מַה קָּרָה לְךָ? תִּרְאֶה אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה!" קָרָא אַבָּא שֶׁל אִיצִיק בְּכַעַס. "שָׁכַחְתָּ מִי אַתָּה?! שָׁכַחְתָּ כֵּיצַד יֶלֶד מְחֻנָּךְ כָּמוֹךָ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג?! אֵיךְ יֶלֶד שֶׁל מִשְׁפָּחָה כָּל-כָּךְ נִכְבֶּדֶת יָכוֹל לְהִשְׁתּוֹלֵל בְּלִי גְּבוּלוֹת, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הַכְּלָלִים וּלְהִתְלַכְלֵךְ בְּצוּרָה כָּזֹאת?"

אַבָּא הִמְשִׁיךְ וְצָעַק עַל אִיצִיק בְּכַעַס: "אִם אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ מִתְנַהֲגִים, אֵין סִבָּה שֶׁתִּלְבַּשׁ בְּגָדִים כָּל-כָּךְ מְפֹאָרִים! בּוֹא הֵנָּה, אוֹרִיד לְךָ אֶת הַגָּ'קֶט הַמְפֹאָר וְהָרָקוּם בַּדֻּגְמָה הַמֻּזְהֶבֶת, וְאֶהֱפֹךְ אוֹתוֹ לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי. תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד הָפוּךְ. בִּמְקוֹם לִרְאוֹת אֶת חוּטֵי הַזָּהָב הַיְקָרִים, יִרְאוּ כֻּלָּם אֶת הַבִּטְנָה הַפְּנִימִית שֶׁל הַבֶּגֶד, שֶׁעֲשׂוּיָה מִפִּשְׁתָּן גַּס וּפָשׁוּט. כָּךְ צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת יֶלֶד שֶׁמִּשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ תִּינוֹק!"

אִיצִיק יָצָא מֵהַבַּיִת לָבוּשׁ בַּבֶּגֶד הֶהָפוּךְ, שֶׁנִּרְאָה כָּךְ מַמָּשׁ כְּמוֹ בֶּגֶד שֶׁל עֲנִיִּים. הָאֲנָשִׁים בַּחוּץ לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַה שֶּׁהֵם רוֹאִים. הֵם מִהֲרוּ לֶעָשִׁיר וְאָמְרוּ לוֹ: "מַה קָּרָה לְךָ?! לָמָּה אַתָּה נוֹתֵן לַבֵּן שֶׁלְּךָ לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד כָּל-כָּךְ זוֹל וּמְלֻכְלָךְ?!"

עָנָה לָהֶם הֶעָשִׁיר: "אַל תִּדְאֲגוּ. אִיצִיק לוֹבֵשׁ בֶּגֶד יָקָר מְאֹד, אֲבָל הָפוּךְ. אֲנִי מְחַכֶּה שֶׁהוּא יִלְמַד לְהִתְנַהֵג יָפֶה, וְאָז אֲנִי אֶהֱפֹךְ לוֹ אֶת הַבֶּגֶד בַּחֲזָרָה".

הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נָתַן לָעָם הַיָּקָר שֶׁלּוֹ, עַם יִשְׂרָאֵל, אֶת הַמַּתָּנוֹת הֲכִי טוֹבוֹת. כַּאֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים עֲבֵרוֹת וְאֵינָם מִתְנַהֲגִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, הוּא מַעֲנִישׁ אוֹתָם – אֲבָל לֹא עַד הַסּוֹף. יֵשׁ גַּם בְּרָכָה וְגַם קְלָלָה, כְּמוֹ בֶּגֶד אֶחָד שֶׁעָשׂוּי מִשְּׁנֵי בַּדִּים – הַחִיצוֹנִי וְהַפְּנִימִי. הַשֵּׁם מְחַכֶּה שֶׁנַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְנִתְנַהֵג יָפֶה, וְאָז הוּא יַהֲפֹךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁהוֹפְכִים בֶּגֶד! הוּא לֹא יִתֵּן לָנוּ עֳנָשִׁים, רַק שְׂמָחוֹת וּמַתָּנוֹת!