פרשת האזינו לילדים

"קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד)

לְמֶלֶךְ אֶחָד הָיוּ שְׁנֵי בָּנִים. הַגָּדוֹל הָיָה רָשָׁע מְרֻשָּׁע, וְהַשֵּׁנִי – צַדִּיק וּבַעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים. הַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה שֶׁהַבֵּן הַגָּדוֹל יִמְלֹךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא הֶעְדִּיף שֶׁהַבֵּן הַקָּטָן יִהְיֶה הַיּוֹרֵשׁ שֶׁלּוֹ. לָכֵן חִפֵּשׂ תֵּרוּץ אֵיךְ לָתֵת אֶת הַמְּלוּכָה דַּוְקָא לַבֵּן הַשֵּׁנִי.

בְּאַחַד הַיָּמִים עָרַךְ הַמֶּלֶךְ אֲסֵפָה גְּדוֹלָה שֶׁל שָׂרִים, וְהִזְמִין אֵלֶיהָ גַּם אֶת שְׁנֵי הַבָּנִים. "אֲנִי חָפֵץ לְמַנּוֹת אֶת הַיּוֹרֵשׁ שֶׁיִּמְלֹךְ אַחֲרַי לְאַחַר מוֹתִי", אָמַר הַמֶּלֶךְ לְבָנָיו לְעֵינֵי כָּל הַשָּׂרִים. "הַמֻּכְשָׁר וְהַמֻּצְלָח מִבֵּינֵיכֶם – הוּא יִהְיֶה יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר. עַכְשָׁו אַצִּיג בִּפְנֵיכֶם שְׁאֵלָה קָשָׁה בְּחֶשְׁבּוֹן, וְגַם אֹמַר לָכֶם מֵרֹאשׁ אֶת הַפִּתְרוֹן. עֲלֵיכֶם לְגַלּוֹת בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ מַגִּיעִים אֶל הַפִּתְרוֹן הַזֶּה. מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְגַלּוֹת זֹאת – הוּא יִמְלֹךְ אַחֲרַי!"

שְׁנֵי הַבָּנִים שָׁמְעוּ אֶת הַשְּׁאֵלָה וְאֶת פִּתְרוֹנָהּ, וּמִיָּד הֵחֵלּוּ לְחַשֵּׁב וְלִבְדֹּק כֵּיצַד מַגִּיעִים אֶל הַפִּתְרוֹן הַזֶּה. הַבֵּן הַגָּדוֹל וְהָרָשָׁע הִתְחִיל לְחַשֵּׁב, אֲבָל הָיוּ לוֹ טָעֻיּוֹת, כִּי הַשְּׁאֵלָה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד. הַפִּתְרוֹן שֶׁלּוֹ יָצָא שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי מִזֶּה שֶׁנָּתַן הַמֶּלֶךְ. מִכֵּיוָן שֶׁהַבֵּן הַזֶּה הָיָה גַּאַוְתָן, הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהַפִּתְרוֹן שֶׁלּוֹ הוּא הַנָּכוֹן, וְשֶׁאָבִיו הַמֶּלֶךְ טוֹעֶה. הוּא אָמַר לְאָבִיו בְּגַאֲוָה: "הָיְתָה לְךָ טָעוּת. הַפִּתְרוֹן שֶׁאָמַרְתָּ אֵינֶנּוּ נָכוֹן! הַפִּתְרוֹן הָאֲמִתִּי הוּא זֶה שֶׁאֵלָיו הִגַּעְתִּי עַכְשָׁו!"

גַּם לַבֵּן הַשֵּׁנִי הָיוּ טָעֻיּוֹת בְּחִשּׁוּב הַשְּׁאֵלָה הַקָּשָׁה, וְהוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לַפִּתְרוֹן שֶׁנָּתַן הָאָב. אֲבָל הוּא – שֶׁהָיָה עָנָו מְאֹד – הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא זֶה שֶׁטָּעָה, וְלֹא אָבִיו הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן, וְלָכֵן נִסָּה לִפְתֹּר שׁוּב וָשׁוּב עַד שֶׁהִגִּיעַ לַתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה.

מַסְבִּיר בַּעַל הָ"אִמְרֵי חַיִּים" מִוִּיזְ'נִיץ: הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, הָאַבָּא שֶׁלָּנוּ, תָּמִיד צוֹדֵק. הַפִּתְרוֹן הַנָּכוֹן שֶׁל כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם הוּא לְפִי אֵיךְ שֶׁהַשֵּׁם מְנַהֵל אֶת הָעִנְיָנִים. הַשֵּׁם אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

אֶלָּא מָה? לִפְעָמִים בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם מְבִינִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הַטָּעוּת אֵינָהּ שֶׁל הַשֵּׁם, חָלִילָה וְחַס. מִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁלּוֹ לֹא מַתְאִימִים לְמַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הִתְכַּוֵּן – סִימָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְמוֹ טָעוּת.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם חַלָּשָׁה. הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם הַחֲכָמִים. כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ לֹא מִסְתַּדֵּר לָהֶם בַּחַיִּים וְזֶה מַרְגִּיז אוֹתָם – הֵם מַתְחִילִים לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת עַל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל הַשֵּׁם. עָלֵינוּ לִזְכֹּר תָּמִיד, שֶׁהַשֵּׁם אֱמֶת וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְאִם אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים מַשֶּׁהוּ, זֶה בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְסֻגָּלִים לְהָבִין. הַפִּתְרוֹן הָאֲמִתִּי נִמְצָא רַק בִּידֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!