דיאטה? או אנטי-דיאטה?

דיאטה - נושא המעסיק רבים מאיתנו. כמה ספרים נכתבו על דיאטה, כמה שיטות התפתחו סביב הנושא, כמה מאמרים, הרצאות, קבוצות, חוגים, שיחות ודיבורים - הכל סביב הדיאטה. מי מאיתנו לא התנסה בדיאטה זו או אחרת? דיאטת פירות, דיאטת מיצים, דיאטת ביצים, דיאטת גבינה, דיאטת לחם, דיאטת חלבונים, דיאטה לפני החגים, דיאטה אחרי החגים, דיאטה לחגים, דיאטה לקיץ, דיאטה לחורף. כל כך הרבה שיטות, כל כך הרבה דעות, כולן, לכאורה, נאמרו על ידי ברי-סמכא, וכל שיטה סותרת את זולתה. למי להאמין? ואיך נפטרים אחת ולתמיד מהקילוגרמים המיותרים?

ראשית, הבה נבין את סוד ההשמנה - גופנו צורך כמות מסויימת של קלוריות. הוא מקבל אותן ממזון, משתמש בהן לתנועה ולפעילויות שונות, ואת העודף הוא מאחסן כשומן - מה שיוצר עודף משקל.

לכאורה, הפתרון הפשוט ביותר הוא לאכול פחות.

כמה פשוט?!

כמה קשה! מדוע?

אנו משתמשים באנרגיה שאנו מקבלים כאשר אנו הולכים, מדברים, חושבים, אוכלים, ואפילו נחים, לכן עלינו להזין את גופנו במאכלים שונים. יחד עם זאת, כמויות האוכל שאנו צורכים הם הרבה מעבר למה שאנו זקוקים לו על מנת לספק את האנרגיה הנצרכת לגוף.

לאחר שאכלנו ארוחת בוקר טובה, כולנו מבינים שכוס קפה ועוגה בשעה 10.00 הם מיותרים לגוף שלנו, וארוחת צהריים הכוללת מנה ראשונה + מרק + מנה עיקרית + תוספות + לחם + לפתן + גלידה - מספיקה בשביל להאכיל מספר אנשים במשך כמה ימים. מדוע, אם כן, בכל זאת אנו נוהגים כך?

ישנן סיבות רבות שבגללן אנו אוכלים יתר על המידה:

* דימוי עצמי שלילי - איני מרוצה מעצמי ואיני מקבל את עצמי. מהילדות קיבלתי מסרים שליליים, כגון: "אתה ילד רע", "לא יוצלח", "מעצבן", "חוצפן". לכן, לא פלא שהיום אני מרגיש ככה, ואז "מגיע לי" להיראות כפי שאני נראה.

* רגשות שליליים – רגשות כגון טינה ומרירות גורמים לי להרגיש לא טוב עם עצמי, והדבר מוליד בתוכי תחושת אשמה בלתי מודעת, הגורמת לי "להעניש" את עצמי. כך, על ידי הענשה עצמית, אני מרגיש שכיפרתי על הרגשות השליליים שאני חש. משהו מעין: לא טוב לי עם זה שאני מריר, כועס ומגנה. אני שונא את עצמי ומוצא את הפורקן לזה באכילה מופרזת ובריצה אל המקרר. כך האכילה מעניקה פיצוי רגעי וזמני של "טוב לי", אבל מאוד רגעי, כי לאחר מכן אני שוב מרגיש את מה שהרגשתי קודם + רגשי אשמה על מה שאכלתי.

* אוכל כפיצוי לאהבה - מהילדות קיבלנו מסרים כגון "אם תאכלו את כל מה שבצלחת, אמא תאהב אותך". כשבכינו, הגישו לנו בקבוק. כשכאב לנו, אמרו לנו "קח סוכרייה ותירגע", "התנהגת יפה? תקבל עוגייה!.

מאז ומעולם שימש המזון פרס וכפיצוי לאהבה. אמא ביטאה את אהבתה באמצעות האוכל, ואנו למדנו את זה. לכן כשאנו מרגישים לא טוב, כואב לנו, משעמם לנו, עצוב לנו ואנו מרגישים בדידות - אנו לוקחים סוכרייה, עוגייה, גלידה, שוקולד, וכך מרגיעים את עצמנו.

* שעמום וריקנות - משעמם לי, איני יודע כיצד "למלא" את הזמן בצורה משמעותית, אז אני רץ אל המקרר. זאת במקום לעשות משהו אחר ש"ימלא" אותי באמת.

* מתח - אני מתוח, עצבני ולחוץ, ופורק את המתח באמצעות אכילה כפייתית. מאז ילדותנו למדנו להירגע על ידי מזון. כשתינוק בוכה הוא מקבל בקבוק, סוכרייה או עוגייה.

* * *

מי שמצליח לשמור על משקלו פחות או יותר, כנראה רואה באוכל את מה שהוא אמור להיות - אנרגיה לגוף, כמו הדלק למכונית והחשמל לנורה. אבל, מי שאוכל ארוחת בוקר דשנה, בשעה 10:00 עוגה + קפה, ובשעה 13:00 הוא "גווע מרעב" – כפי הנראה אינו באמת "רעב ללחם", אלא רעב לאהבה, לעשייה ולפעילות, או שהדבר מהווה ביטוי לתחושת שעמום, בדידות וחוסר סיפוק. חשוב לזהות את הרגשות הללו, הגורמים לאכילת יתר, ולהיות מודעת אליהם. הדבר יעזור לנו לעשות שינוי.

אם אכלתם לפני שעתיים ארוחה דשנה, יש להניח שאינכם רעבים באמת. זהו את התחושה, האם מדובר ברעב אמיתי או במשהו אחר? ואז, במקום לגשת אל המקרר, אמרו לעצמכם: "אהה... עכשיו משעמם לי", "עכשיו אני מרגיש עצבות", "עכשיו אני חש בודד". עשו עם זה משהו! נשים יכולות להתקשר לחברה, להתנדב לפעילות ציבורית, למצוא פעילויות שמהנות אותן, להתעמל, לטייל וכו. גברים יכולים לעשות פעולות אלו בהגבלה, ובלבד שלא יפגעו בלימוד התורה עליו הם מצווים בכל רגע.

בנוסף, יש לדעת שסוד השמירה על המשקל נעוץ יותר בפעילות גופנית מאשר בהקפדה על המזון. כך עודף האנרגיה של המזון לא יצטבר בגוף כשומן, אלא ישמש כדלק לפעילות גופנית.

אמרנו הכל, ובכל זאת, למרות שרבים מבינים את הדברים, הם עדיין מוצאים את עצמם באותו מעגל קסמים של הרזיה-השמנה. הם שומרים דיאטה תקופה מסויימת, משמינים ושוב שומרים...

בספר "דמיון מודרך" מאת פאנינג, מוצגת הגישה המודרנית לשמירה על המשקל. הגישת נקראת "אנטי-דיאטה", והיא מבוססת על תיאוריית "הערך הקבוע מראש", האומרת שלגופנו יש משקל בעל ערך קבוע הייחודי לו. לכל אדם כמות של שומן גוף שהיא אופטימאלית בשבילו. ישנם אנשים רזים מטבעם ואחרים שמנים מטבעם. רובנו נמצאים באמצע ומטרתנו צריכה להיות שמירה על המשקל הקבוע שלנו, בלי דיאטות ובלי עיסוק כפייתי במשקל. לחיות בשלום עם הגוף ועם משקלו.

ערך המשקל הקבוע, לפי גישה זו, נקבע מראש באופן תורשתי. בגיל צעיר, כשהפעילות הגופנית סבירה, תהיה נטייה להישאר בקצה הנמוך של הערך המשקלי הקבוע. כשמתבגרים, או מפחיתים את הפעילות הגופנית, תהיה נטייה להיסחף לקצה הגבוה של הערך המשקלי הקבוע. גם אם נרעיב את עצמנו ומשקלנו ירד מתחת לערך המשקל הקבוע, עם סיום הדיאטה, כשנשוב לאכול את מה שאנו משתוקקים לו, יחזור המשקל לערכו הקבוע.

זו, למעשה, הסיבה לכשלונן של הדיאטות, והרי אנו מכירים זאת מהמציאות. שומרי הדיאטה נזקקים לפחות ופחות מזון על מנת לשמור על משקלם, משום שהגוף מגונן על משקלו הקבוע מראש. אף אם התחלתם בדיאטה והורדתם מספר קילוגרמים - נעצרתם, למרות העובדה שהמשכתם לשמור על מספר הקלוריות שהכנסתם לתוך הגוף. זאת משום שכאשר משקל הגוף יורד מהמשקל האופטימאלי המתאים לו, אשר נקבע לו מראש, הופך הגוף ליעיל יותר והוא מפיק את המירב מכל קלוריה. ככל שנרעיב את עצמנו משך זמן רב יותר, כך נפסיק לרדת במשקל ונצטרך לצמצם שוב את מספר הקלוריות על מנת להשיג ירידה כלשהי. כשתפסיקו את הדיאטה, ותחזרו לאכול את מה שאהוב עליכם, יש להניח שתגיעו למשקל גבוה ממשקלכם הקבוע. מדענים סבורים כי עליות וירידות אלה הן אף סיבה ללחץ דם גבוה ולמחלות לב. על מנת למצוא את משקל גופכם הקבוע, נסו להיזכר בתקופה בה הגעתם למלוא גובהכם ואכלתם מבלי להיות מודעים לבעיית המשקל. משקלכם באותה תקופה, הוא המשקל הקבוע שלכם, המתאים לרמת הפעילות הגופנית שלכם.

ועתה, מספר עצות של מומחים ל"אנטי-דיאטה":

* הפסיקו לחשוב על נושא הדיאטה. התרכזו בתזונה בריאה ומאוזנת - מטרתכם היא בריאות ולא רזון. עברו לתפריט המכיל פחות שומן, פחות סוכר, פחות מלח, ופחות מזון מעובד ומשומר. אכלו יותר דגנים מלאים, פירות וירקות טריים.

* חשוב שהמזון יהיה רב-גוני, על מנת לספק לגוף את כל מרכיבי התזונה הנחוצים לו. אל תחששו לאכול מאכלים שאתם אוהבים, התנזרות מגבירה את התשוקה אליהם. אכלו מהם במידה סבירה והפסיקו לספור קלוריות. ייתכן ותעלו מעט במשקל, אך זה תלוי במשקלכם הקבוע מראש ובאורך התקופה בה שמרתם על דיאטה. מעטים יעלו יותר מ- 5 ק"ג. לעומת זאת, אם תמשיכו בדיאטות מחץ, תעלו ותרדו 5 ק"ג שוב ושוב, ותישחקו גופנית ונפשית. עם הזמן גופכם יירגע, כמיהתו למזונות מסויימים תדעך, ואתם עשויים להוריד את 5 הק"ג. אבל, זה תהליך איטי. עליכם לאפשר לתהליך לקרות לפחות במשך שנה-שנתיים. שנים התעסקתם עם דיאטות, עתה תצטרכו לתת לעצמכם זמן על מנת לרכוש הרגלי אכילה חדשים.

* הוסיפו פעילות גופנית. זו מגבירה את הכושר הגופני, מפחיתה את הכמיהה למזון, משפרת את מצב הרוח ומאפשרת לכם לחזור למשקל הקבוע מראש מהר יותר.

* חברו לעצמכם מספר אמירות חיוביות, על מנת לעזור לעצמכם לשמור על המשקל: "אני מרוצה ממשקלי הקבוע מראש", "גופי יודע מה דרוש לו", "אני מעדיף להיות בריא מאשר רזה מדי" וכו.

* זהו את הרגשות המובילים אתכם לאכול: אם זה מתח - תרגלו הרפייה או נשמו עמוק. אם זה שעמום - צאו לטייל או עשו משהו מעניין. אם זו בדידות - שוחחו אם מישהו.

* שנו הרגלי אכילה: אכלו לאט, במתינות, גוונו את צורות ההכנה וההגשה, אכלו באווירה נינוחה ורגועה ליד שולחן ערוך ויפה, ולימדו ליהנות משעת האכילה.

ולסיום, עצה ל"תקועים" במשקל, ולאלו שאינם מצליחים "לזוז": השתתפות בקבוצה מאפשרת לעתים לעשות את הצעד הראשון ביתר קלות והצלחה.

בכל מקרה, יש לזכור - דיאטת-מחץ אינה מחזיקה מעמד. מומלצת ירידה איטית, כשהתפיסה היא: זו אינה דיאטה אלא שינוי תמידי בהרגלי האכילה. שינוי שהוא לא לתקופת מה, כדי לסיים ולחזור אל המוכר והחביב, אלא מעבר תמידי להרגלי אכילה נכונים ובריאים.

בהצלחה!

הניה לוברבום היא עו"ס קלינית, תרפיסטית מנהלת מגן