חיים יהודיים במצדה

רקע היסטורי

יוסף בן מתתיהו {יוספוס פלוויוס} מביא בספרו 'מלחמות' את אחד הארועים האחרונים הקשורים למרד הגדול של היהודים נגד הרומאים בסוף ימי בית שני, המצור על מצדה. תיאורו לגבי אופן נפילת מצדה לידי הרומאים הפך, בעת החדשה, למיתוס ולמושא הערצה בזיכרון ההיסטורי הישראלי. צוק הסלע המתנשא לגובה 400 מ' מעל ים המלח הפך להיות סמל מודרני לעמידה חסרת פשרות נגד אויב וצר, עד כדי איבוד עצמי לדעת.

תולדות מצדה נזכרות רק בגתבי בן מתתיהו 'מלחמות' ו'קדמוניות'. במקום אחד נאמר כיהונתן הכהן הגדול היה הראשון שבנה מצודה במקום {מלח' ז 285}. במקום אחר מיוחס ייסוד המצודה למלכים קדומים {שם ד 399}. במלח' ז 280, מובא כי הורדוס בנה את מצדה כמקום מפלט לעצמו. לאחר שנת 66 לסה''נ נמלט אלעזר בן יאיר אל מצדה והנהיג את אוכלוסייתה עד 73 לסה''נ. ב- 72 לסה''נ החל המצור הרומאי על מצדה, בהנהגתו של הנציב פלוויוס סילווה ואתו הלגיון העשירי, חילות עזר ואלפי שבויים יהודים. על סופם הטראגי של מגיני מצדה למד יוסף בן מתתיהו מפי שתי נשים אשר, בתום הלחימה, נמצאו מסתתרות באחת המערות בסביבה.

בין שבבסיס תיאורו של יוסף בן מתתיהו גרעין עובדתי לגבי ההתרחשויות על ההר, ובין שלא, לא נמצאה שום התייחסות של חז''ל לסיפור זה. ב'ים' התלמוד, המכיל התייחסות כמעט לכל דבר הקיים על פני האדמה ואפילו לגרמי שמיים, אין רמז לסיפור הנ''ל.

אף שבאותו הקשר, אירועי החורבן, יש גם איזכורים לארועים שונים. לדוגמא, הסיפור על ארבע מאות הילדים וילדות המובלים לשבי ברומא על גבי ספינה, ובוחרים לקפוץ לים ולא להגיע לחיי הקלון המצפים להם {גיטין נ'ז ע''ב}. מסקנת רבותינו כי דעת חכמים לא היתה נוחה מן המעשה במצדה, אם אכן ארע כמתואר.

המחקר הארכיאולוגי

לאחר ביצוע מדפר סקרים באתר מצדה וסביבתו במהלך המאה הקודמת, בוצעה גם חפירה ארכיאולוגית בשנים 65-1963 בראשות י' ידין. החפירה חשפה את מפעל המים של מצדה, מערכות ניקוז ובריכות, חומה מגדלים ושערים, מחסנים וארמונות מלכותיים מימי הורדוס.

הממצא הרלוואנטי לימי המרד {66 עד 73 לסה''נ}: במפלס הדרגה תחתונה של הארמון הצפוני, נתגלתה שכבת שרפה עבה ובה כמה מטבעות מימי המרד וכמויות גדולות של גלעיני זיתים ותמרים. מתחת למפולות שכיסו חדר מרחץ קטן נתגלו שרידי שלושה שלדים, גבר אשה וילד, לידם נמצאו אוסטרקון {שברי חרסים}, קטעי טלית, קשקשי שריון מנחושת מצופים בכסף במספר גדול, ועשרות חיצים.

ליד שלד האשה נמצאה קרקפתה על צמותיה וכן סנדליה. השערת החוקרים כי מדובר בשרידים של מפקד חשוב ובני משפחתו. בארמון המערבי תחת שרידי שרפה אדירה נמצאו מאות חיצים שרופים ולידם עשרות מטבעות מימי המרד, וכן מספר אוסטרקונים בהם נזכרים שמות – כנראה כהנים.

באחד מהארמונות הקטנים אשר שימשו את משפחות מגיני מצדה נמצאו כלי זכוכית, שרידי מזון כולל ערמות גדולות של תמרים, וכלי נשק. בבניין נעשו שינויים במיוחד לצורך הקמת מקוואות ובריכות רחצה אחרות. במחסן, נתגלתה קבוצת קנקנים מיוחדים ליין או שמן.

על הקנקנים כתובה אות ת גדולה, השערת החוקרים היא שמדובר בכלים לצורך תרומות ומעשרות. במחסן ל הארמון המערבי אוחסנו כלים שעליהם כתובות עבריות 'דבלה' 'דבלה כתושה יפה' 'גרוגרת'. גם חדרי החומה ומגדליה שימשו כמגורים למשפחות המגינים. נמצאו חפצים, בגדים כלי עור וסלים, כלי זכוכית ואבן, כלי ברונזה ועוד.

מאות מטבעות, במטמונים ובתפזורת, נמצאו בחפירה. כן נמצאו אוסטרקונים {יותר מ- 700} ועליהם אותיות או רשימות שמות. מגיני מצדה בנו מקוואות, בית כנסת וייתכן גם בית מדרש.

המקוואות

שני מקוואות טהרה בנויים על פי ההלכה, נתגלו בשני קצות המתחם. למקוואות נמשכו מי גשמים. המקווה הדרומי – הבנוי באחד מחדרי החומה – עשוי שלוש בריכות מטויחות, בבריכה הגדולה שלו מדרגות ונאגרו בה מי גשמים אשר הגיעו בתעלה מן הגג. בין התעלה לבריכה שקע לשיקוע הבוץ. לטבילה, שימשה הבריכה השניה שהנה קטנה יותר ובה שתי מדרגות.

הבריכות מחוברות על ידי נקב שרוחבו שתי אצבעות {למדתי מפי הרב ברוק הי''ו כי על פי ההלכה, מטרת נקב זה כאשר הוא בתחתית הבור, חיבור בין כמויות המים שבשתי הבריכות לצורך חישוב 40 סאה}. בריכה קטנה שמיקומה לפני בריכת הטבילה שימשה לרחיצת הגוף לפני הטבילה. בסמוך נמצאו חדרי הלבשה. במקווה הצפוני נמצאו שלוש בריכות ומערכת לניקוז המים.

בית המדרש{?}

מבנה ציבורי שהוקם בתקופת המרד, למעשה אולם מאורך וספסל בנוי לאורך שלושת קירותיו. במרכז החדר נבנה ספסל צר וארוך. השערת החוקרים כי מבנה זה שימש כבית מדרש.

בית הכנסת

נבנה בתקופת המרד, מן הבודדים ששימשו לפני חורבן בית שני אשר שרידיהם נתגלו בארץ. כיוונו כלפי ירושלים, לצפון מערב. סידור העמודים בו דומה לאלה הקיימים בבתי הכנסת בגליל. על רצפה בחדר צדדי נתגלתה שכבת אפר עבה ובה שרידי כלי זכוכית וברונזה. על שלושה מקירותיו ארבעה ספסלים מטויחים, האחד מעל השני.

בפינת המבנה נמצא אוסטרקון עם הכתובת 'מעשר כהן'. מתחת לרצפה נתגלו קטעי שתי מגילות טמונים בתוך בורות. הקטעים, מספר דברים וספר יחזקאל. בחומה שמצפון לבית הכנסת בתוך שכבת שרפה נתגלו שרידי עץ, מטבעות {שקלים} וקטעי מגילות.

קטעי מגילות

במקומות שונים נתגלו שרידים של 14 מגילות, חלקן מקראיות: תהילים, בראשית, ויקרא, דברים ויחזקאל. נתגלו גם קטעים מן הספרות החיצונית וממגילות כיתתיות: ספר בן סירא, ספר היובלות, ספר שירות עולות השבת וקטעים שונים שטרם זוהו בבירור.

האוסטרקונים

כאמור, נמצאו למעלה מ- 700 אוסטרקונים {שברי חרסים} במצדה. רובם כתובים בעברית או בארמית, מיעוטם ביוונית ובלטינית. מן הכתובות ניתן ללמוד גם על ארגון החיים במצדה ועל צביונם הלאומי והדתי של מגיניה. האוסטרקונים כוללים תלושי אותיות, תלושי שמות מיוחדים, תלושי שמות בודדים, רשימת שמות, כתובות לציון תרומות, מכתב {עניינו – תשלום כסף} וכן 'הגורלות': 11 אוסטרקונים קטנים כתובים בכתב יד אחד, ועל כל אחד שם אחד בלבד. השמות נראים ככינויים {לדוגמא: בניאיר}. אולי אלה הם הגורלות עליהם מספר יוסף בן מתתיהו, ועניינם הפלת הגורל בין אחרוני המגינים למען ימית העולה בגורל את חבריו ויטרוף נפשו בכפו.

סימני המצור וחיל המצב

רישומי המאמץ שהשקיעו הרומאים בכיבוש מצדה, ניכרים עד היום מסביב להר: חומת המצור, סוללת ההסתערות ומחנות הצבא הרומי. נקודה מעניינת באשר למשתתפי המצור, מתבררת מכמות ניכרת של כלי חרס נבטיים {קערות} אשר נמצאו גם במחנות הצבא סביב ההר וגם על ההר עצמו כנראה משהיית חיל המצב על ההר לאחר הכיבוש. כפי שמסרו לנו חז''ל על ההשתתפות הפעילה של העמים השכנים במסע הכיבוש והחורבן של הצבא הרומי בישראל ויהודה.

מגיני מצדה

במהלך שנות המרד, קודם שהגיעו החילות הרומיים למצדה, נאספו אל המבצר שבראש ההר קבוצות של יהודים על משפחותיהם. לפי דעה אחת הסתכמה אוכלוסיית מצדה במעט פחות מאלף אנשים נשים וטף. על רקע החורבן והשבר ל היהודים במלחמה זו רווחו גם השקפות על התגשמות דברי הנביאים לגבי יום הדין הגדול הקרב ובא.

פליטי החרב שהגיעו אל מצדה היו נואשים כבר בעת הגעתם, עדות לכך תימצא בקטעי הספרים החיצוניים ובספרות הכיתתית שנמצאו שם. עם זאת מגיני מצדה ניהלו חיים יהודיים. הדבר ברור מן השרידים שנמצאו באתר: המקוואות, בית הכנסת, קטעי המגילות המקראיות וכו', הם חיו ומתו כיהודים מאמינים.