מזבח יהושע בהר עיבל

התגלית הארכיאולוגית עוררה פולמוס, שהתעצם והחריף ככל שחלף הזמן. מדובר בחשיפת האתר הפולחני בהר עיבל, על-ידי אדם זרטל, ובפרשנויות השונות לממצא. להלן נציג כאן את עיקרי הדברים, מבחינת הממצאים, הפרשנויות והמחלוקת. קודם שניכנס לפרטים, אני מבקש להבהיר נקודה עקרונית.

לדעתי, אין לראות בממצאים ארכיאולוגיים משום הוכחה או שלילה של מסורת ישראל או אלמנטיים בתוכה, לכל היותר ניתן להתייחס לממצאים כאלה כאל עדות תומכת, אך לא כבסיס להסקת מסקנות מוחלטות, וגם משום היות מדע הארכיאולוגיה שדה – מחקר צעיר יחסית וככל הנראה עדיין רב הנסתר על הנגלה בו, ולכן הממצאים והמסקנות לגביהם הם חלק מתהליך המשתנה ומתעדכן ללא הרף בהתאם לתגליות חדשות, ולתובנות המתחדשות עקב כך. ראשית משום דיוקה המוחלט של המסורת והיותה נחלת רבים במשך אלפי שנים, תוך קיום מנגנוים ברורים וקבועים לשמירת הדיוק בהעברתה מדור לדור.

הממצא

בפרשת ראה שבספר דברים מצווה משה את עם ישראל: ''והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אתה בא שמה לרשתה ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה''. ובפרשת כי תבוא: ''והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנוכי מצווה אתכם היום בהר עיבל, ושדת אותם בשיד, ובנית שם מזבח לה' אלוקיך מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל, אבנים שלמות תבנה.

וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ''ובספר יהושוע ח' מתואר ביצוע הציווי: ''אז ייבנה יהושע מזבח לה' אלוקי ישראל בהר עיבל. מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים. ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל''.

ב'אנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל' שעניינה דיווח מדעי על תוצאות חפירות ארכיאולוגיות, מובא דיווח על החפירה שנערכה בהר עיבל: ''...במסגרת סקר הר מנשה נתגלה ב- 1980, על כתפו הצפונית-מזרחית של הר עיבל, אתר מתקופת ההתנחלות [תקופת הברזל I]. והוא שוכן על שלוחה סלעית מוארכת, ברום 800 מ' מעל לפני-הים. בסקר, נתגלו בהר עיבל 12 אתרים. הוא היחיד בהם שזמנו תקופת הברזל. בשנים 1982-1988 נערכו כאן שמונה עונות חפירה מטעם אוניברסיטאות תל אביב וחיפה והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, בראשות א. זרטל.

האתר שייך כולו לחלקה הראשון של תקופת ההתנחלות הישראלית בהר. בחפירה אותרו כאן שתי שכבות רצופות וקצרות-קיום. בין השכבות לא נתגלו סימני חורבן או שרפה, ועף אין כל עדות לכך שהאתר חרב בשרפה.

על יסוד הממצא בשתי השכבות – חרפושיות, חותם וקירמיקה תוארכו השכבות כלהלן: שכבה 2 – 1240-1200 לפני סה''נ, שכבה 1 – 1200-1140 לפני סה''נ. מבנה מרכזי בנוי אבני גוויל [אבנים לא מסותתות – י.ס.] גדולות, שמידותיו 9X7מ' וגובהו 3 מ' מעל לסלע – האם.

רוחב קירותיו 1.40 מ', פינות המבנה פונים לארבע רוחות השמים, בדיוק רב, דבר המעיד על תכנון מדוקדק. במבנה, נמצאו ארבע שכבות – מילוי ערוכות יפה. שתיים מהן של עפר ואבנים, ושתיים של אפר, חרסים ועצמות. המבנה נחתם ברצפת אבן עליונה, שנבנתה עם ראשי הקירות החיצוניים.

הקרמיקה שבמילוי 97% מחרסיה שייכים לכלי ההתנחלות הישראלית ו- 3% לכלים מטיפוסים 'כנענים' קדומים יותר, האופיינים למאה הי''ג לפני סה''נ. משלושת צדדיו נמצא צמוד אל המבנה קיר נוסף [ה'סובב – י.ס.] המקיף אותו מבחוץ והנמוך בשיעור 0.50 מ' מפני המבנה המרכזי, רוחבו של קיר זה 2-1 מ'... מדרום-מערב למבנה נחשפו שתי חצרות מרוצפות אבן. נמוכות בשיעור 2.50 מ' מפני המבנה.

בין שתי החצרות נמצא קיר אבן משופע כפול, המתפרש על ידי החופר ככבש כפול. הקיר המשופע הראשי [רוחבו 1.20 מ'] עולה לראש המבנה המרכזי בזוית של 22 מעלות. בדיקות וחתכים הוכיחו, שהמבנה כולו נבנה בשלב אחד מבחינה סטרטיגרפית. עם נטישת האתר נתכסו רוב חלקי המבנה. ברובד אבנים. לדעת החופר נעשה הדבר במכוון כדי למנוע את חילולו. המבנה המרכזי נתפרש על ידי החופרים כמזבח עולה גדול והם קושרים את קיומו... עם המסורות במקרא [דב' כז, א-טו; יהו' ח' ל-לה] המדברות בהקמת מזבח עולה בהר עיבל''.

ספקות

הציטוט התמציתי שלעיל, מקפל בתוכו דרמה אמיתית. האומנם נמצא המזבח שבנה יהושוע, במצוות משה רבינו, לצורך הטקס בהרי עיבל וגריזים, כמפורט בספרי דברים ויהושע? הייתכן שמזבח זה אשר נבנה לפני יותר משלושת אלפים ומאתיים שנים, שרד את כל התקופות, התהפוכות, המלחמות וההרס האנושי המכוון עד לימינו אנו? וכל זה עוד לפני שמזכירים את טענת השומרונים כי לפי מסורתם המזבח הזה נבנה בכלל על הר גריזים, כך כתוב בתורה השומרונית.

ובנוסף אסור לשכוח את הטענה – של 'נאמני' ביקורת המקרא, כי ספר יהושוע – כמו גם ספר דברים, נכתבו לכאורה מאות שנים לאחר המועד המיוחס להם על פי המסורה ולכן אינם מתארים ארועים שהתרחשו אלא מהווים, כביכול, שכתוב היסטורי מגמתי, ומה בדבר 'מכחישי המקרא' השוללים את המסורה לגבי כניסת ישראל מעבר הירדן לכנען וכיבושה, ואפילו את עצם קיומו של יהושוע? א. זרטל, בספרו 'עם נולד – מזבח הר עיבל וראשית ישראל' מביא את סיפור החפירה, הסקר הארכיאולוגי בהרי מנשה שהתחיל עוד קודם ונמשך במקביל, התגליות והלבטים, התמיכה וההתנגדויות וכו'.

בעשרים וארבעה פרקי הספר נפרש והולך סיפור אישי המשולב בתיאורי נוף וסביבה, ניתוחים סוציולוגיים ופרשנות למקורות שונים. בפרק שכותרתו 'במקום מבוא' מציג הכותב חלק מן הסוגיות שהטרידו אותו: ''האם יכולה הארכיאולוגיה לתרום להבנת ראשית ישראל? האם נכנסו שבטי ישראל ממזרח, דרך הירדן, או התפתחו 'התפתחות פנימית' בתוך כנען?... מהי רמת אמינותם של ספרי התנ''ך המדברים ביצירת העם?''.

הרקע

לאחר מלחמת ששת הימים, בה נוספו למדינת ישראל שטחים גדולים – באופן כמעט בלתי צפוי, נוצרה הזדמנות לחוקרים ישראלים להגיע אל שטחי יהודה ושומרון, אשר עד אז היו חסומים לגישה. עם האפשרות שנוצרה, היתה גם תחושת דחיפות, רווחה ההנחה כי תוך מספר חודשים יוחזרו שטחים אלו למלך חוסיין תמורת הסכם שלום. תחת הרושם הזה החלה התארגנות לביצוע 'סקר החירום הארכיאולוגי ביהודה, שומרון וגולן'.

זרטל הצטרף כמתנדב לשני ארכיאולוגים, יוסף פורת ורם גופנא, באזור שהיה 'כתם לבן' במפה, מבחינה ארכיאולוגית והיסטורית. בסקר החלה להתברר תמונת יישובי ההר בתקופה הכנענית הב'. ההתיישבות של המתנחלים הישראלים בראשית תקופת הברזל.

עשר שנים מאוחר יותר, לאחר פציעה במלחמת יום הכיפורים וסיום לימודי ארכיאולוגיה, שב זרטל לחקר השומרון, שלגביו לא היה כמעט מידע קודם, ויותר משמונים אחוז מן האתרים שבו לא היו מוכרים למדע. האזור נסקר בצורה שיטתית, קטע אחר קטע. בפרואר 1980 החל סקר הר עיבל, לאחר כחודשיים זוהתה ערימת אבנים גדולה על המדרגה השניה מן הפסגה, ובה החרסים הגסים והמוכרים של תקופת ההתנחלות הישראלית.

ב- 1982 החלה ההתארגנות לחפירה בהכשרת הגישה אל האתר המבודד [המשלחת השתכנה במדרשת שבי שומרון], החפירה החלה בקילוף שיטתי וזהיר של גל האבנים המרכזי אשר קוטרו היה שלושים מ' וגובהו כארבעה מ', מתחת לערימת האבנים נחשף מבנה שנראה כבמה, ושתי חצרות מרוצפות הנצמדות אליו מדרום-מערב, בין שתי החצרות הפריד קיר רחב אלכסוני שעלה אל ראש המבנה המרכזי.

החל להתברר כי מדובר באתר חד-תקופתי וקצר-ימים, המבנה היה מוזר ובעל פרופורציות משונות, ללא פתח כניסה וללא הגיון ארכיטקטוני. חיפוש מקבילות בממצאי חפירות אחרות לא העלה והתעלומה עמדה בעינה.

בהמשך, מתחת לריצוף הבמה התגלה מילוי שהכיל שכבות מסודרות של עפר ואבנים, אפר ועצמות חתוכות ושרופות של בעלי-חיים, אלה נשלחו לבדיקה במחלקה לארכיאוזואולוגיה שבאוניברסיטה העברית בירושלים. בחצרות וסביב המבנה נחשפו מבני אבן קטנים ובתוכם קנקני חרס, אפר ועצמות בעלי-חיים.

גביע-אבן [מקטר] ושתי מקבות אבן גדולות נמצאו בשקע טבעי בסלע, ליד הקיר התחתון של המזבח, כנראה בגניזה – גם בגלל שני קירות קטנים שנבנו שם במיוחד. מקבות האבן נעשו מגיר גבישי קשה [קווארציט], אורך הגדול ביניהם – עשרים ושלושה ס''מ, ורוחבו שמונה ס''מ. מקבות האבן שימשו כנראה לעיבוד והתאמת אבני המזבח בעת הבניה, ונגנזו מפאת קדושתן. בפרך השישי בספרו, תחת הכותרת 'התגלית' כותב זרטל: ''.. ידעתי כבר שהאתר איננו כפר, לא מגדל וגם לא מבנה מגורים.

התחלתי להבין שמדובר כאן במשהו מיוחד ויוצא דופן שאין לו מקבילות, לעת עתה, בשום מקום אחר בעולם הארכיאולוגי.'' בקיץ 1983 החלו להתפשט בארץ השמועות על גילוי מזבח בהר עיבל, זרטל מציין כי אינו יודע את מקורן, אך הנושא עלה בשיחות גם עם חלק מן המבקרים הרבים באתר, וכך כתב: ''.. לא היתה טענה מנומקת מדוע יהיה זה המזבח של המקרא, של משה ויהושוע. אבל מצד שני לא היה אתר אחר מהתקופה הזאת על הר עיבל.

גם העצמות דיברו בעד עצמן, והארכיטקטורה המוזרה.. כי אם אין זה מזבח, מה יכול הדבר להיות?.. הספקות כססו..'' הר גריזים האמיתי רגע השיא בדרמה התרחש ב- 15 לאוקטובר 1983, תוך כדי דיון שנערך בין המשתתפים בחפירה בסוף יום העבודה, צייר זרטל סקיצה של המבנה, אחד מחברי המשלחת איש שבי שומרון, קפץ ממקומו ורץ החוצה, הוא חזר עם ספר בידו, מסכת מידות בסדר קודשים מששה סדרי משנה.

בפרק השלישי נמצא תיאור מפורט של המזבח שהיה בבית המקדש השני, לצד התיאור המילולי היה ציור המזבח ששורטט על פי המשנה. למעט מספר פרטים השרטוט דמה לסקיצה שצוירה רגעים ספורים קודם לכן. זרטל מתאר רגע של שתיקה לנוכח הדמיון שבין הציורים, אחר-כך התפוצצות רגשית של כל הנוכחים: ''..התיאור במשנה סגר את התמונה והסביר את כל העניין...'' למחרת הגיע לאתר פרופ' בנימין מזר שליווה את החפירה מראשיתה, בחן את הנתונים, התרשם ואמר לזרטל: ''זו תגלית עצומה אבל תתכונן למאבק ארוך וקשה. לא כולם יסכימו איתך''.

בעיה שפתרונה היה הכרחי לזיהוי מדויק, היתה שאלת המיקום. מקום הטקס והמזבח על-פי ספרי דברים ויהושוע הנו בהר עיבל, גם לפי התרגומים הקדומים של התנ''ך – השבעים, הוולגאטה והאחרים. רק בתורה השומרונית נזכר גריזים במקום עיבל. בנוסף, אין רואים את גריזים השומרוני מאתר המזבח, והרי לפי המסורה הישראלית הטקס התקיים בין עיבל לגריזים הנראים לעיני המשתתפים.

כדי להבין את סיבת ההבדל בין הנוסחים יש לחזור אל ההתנהלות ההיסטורית: בתקופת שיבת ציון ושיקום ירושלים והמקדש באו השומרונים וביקשו להצטרף, אך נדחו ע''י היהודים. הקמת המקדש השומרוני כתחליף לירושלים, במאה החמישית או הרביעית לפני הספירה, עולה בקנה אחד עם הקרע הגדול בין היהודים לשומרונים ועם הממצא הארכיאולוגי בשומרון. זרטל מסביר, שלצורך ביסוס מקדשם נזקקו למסורת של קדושה, זו נמצאה להם במזבח של עיבל, אך את מקדשם בנו במקום אחר. בתורה שלהם התאימו את השינוי. מכאן גם מובן מדוע אין רואים את גריזים השומרוני מאתר המזבח.

מהו אם כן גריזים האמיתי? בתיאור הטקס בספר יהושוע מצויין כי מחצית העם פנתה אל הר עיבל, והמחצית השניה אל מול הר גריזים, מכאן שההרים צריכים להמצא האחד מול השני. לדעת זרטל, המציאות הטופוגרפית בשטח והצורך במרחב לעמידת כל העם יחד במהלך הטקס, מלמדים כי גריזים של המקרא, הוא הפסגה המכונה ג'בל כביר הממוקם מערבית לעיבל.

השומרונים הקימו את מקדשם בהר שומרון והסבו את שמו לגריזים. בתורה שלהם החליפו את שם ההר מעיבל לגריזים.

תיארוך ועצמות

מתוך האנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות: ''החרפושיות, החותם והעצמות: שתי החרפושיות. הוגדרו על-ידי ב. ברנדל כשייכות למחצית השניה של מלכות רעמסס הב' [המחצית השניה של המאה הי''ג לפני סה''נ]. לתיארוך זה מסייע גם חותם אבן בעל שש צלעות ועליו חרותות גיאומטריות, המתוארך [על-פי מקבילות מארץ ישראל ועבר-הירדן] לאותה תקופה. לתאריך חיצוני זה יש משמעות רבה לראשית ההתנחלות הישראלית באיזור שכם.

ממצא העצמות הגדול [כ- 3000 עצמות] נבדק על-ידי ל. הורוביץ. 96% מן העצמות שייכות לבהמות בית – בקר, כבשים ועזים, וכן עצמות חות בר – יחמור [איל ממשפחת הצבאים – י.ס.]. הריכוז העיקרי של העצמות, בייחוד השרופות והחתוכות, נתגלה במבנה המרכזי. ממצא העצמת הוא ייחודי,ובולט בו העדרן של עצמות החמור והכלב, המצויות בכל אתרי היישוב של התקופה.

לדעת הורוביץ, בולט מספרן של הבהמות הצעירות והעצמות השרופות, ויש בממצא משום התאמה לחוקי התורה.'' בספר 'דרך ארץ: אבן חרס ואדם' זרטל מתאר כי השטח שסביב המזבח: ''..אורגן כחצרות-חצרות. כשחשפנו חלקים מהן התברר, כי בחצרות היתה פזורה כמות נכבדה של עצמות ושברי חרס, אך שלא כעצמות שבתוך המזבח, לא היו הללו שרופות ובשרן שימש למאכל...'' מעניין במיוחד הנתון המופיע בדין-וחשבון המלא של הבדיקה על-ידי ל. הורוביץ, הקובע כי: ''..942 עצמות ייצגו 50-100 פרטים.

כל הבהמות שזוהו היו זכרים צעירים, שנטבחו לצורך מאכל או קורבן..'' בעיה קשה מסתמנת בממצא עצמות היחמור. בתורה נזכרות הבהמות וחיות הבר הכשרות למאכל, ובנפרד נזכרות הבהמות הכשרות לקורבן. היחמור נזכר כחיה טהורה וכשרה לאכילה, ואף שאין בתורה איסור מפורש להקרבתו כקורבן, אומר רש''י [דברים,ראה, ט''ו] כי אין מקריבים מן החיות [שם: 'כצבי וכאייל']. זרטל, כחוקר מודרני, מציע את ההסבר כי בתקופה המדוברת חוקי התורה עדיין התהליך התגבשות, ולכן היחמור נפסל להקרבה רק מאוחר יותר.

מבחינה תורנית הסבר זה אינו מספק, כמובן, כיוון שעל פי המסורת התורה נמסרה כמקשה אחת בהר סיני. נוכחות עצמות היחמור היוותה טיעון לחוקרים השוללים את מסקנות החופר. בנסיון לברר נקודה זו, חזרתי על נתוני החפירה והסברי החופרים: באתר שתי שכבות קצרות קיום ורצופות, הקדומה כללה מתקן פולחני קטן עליו הוקרבו קורבנות, מסביב נזבחו זבחים אשר נאכלו על-ידי החוגגים. זרטל מסביר את השלב הזה כפעולות ל'קידוש המקום'.

בשלב הבא נבנה המזבח הגדול, מעל המתקן הפולחני הקטן שקדם לו. למעשה, המתקן הפולחני הקדום ממוקם במרכז הגיאומטרי של המזבח הגדול, עובדה המעידה על תכנון מדוקדק. לאחר בניית קירות המסגרת של המזבח הגדול, ממלאים את תוכו בשרידי הפולחן מן השלב הקודם – האפר והעצמות – מפאת קדושתן.

באופן הזה הגיעו, כנראה, עצמות היחמור אל מילוי מבנה המזבח. לאחר המילוי, כאמור – נחתם המבנה על-ידי ריצוף אבן. התיאור הנ''ל מסביר את הימצאות עצמות היחמור מן הזבחים שנאכלו, אך איננו מספק לגבי העצמות החתוכות ושרופות שנמצאו בתוך המזבח, ומתפרשות כקורבן. במסגרת החיפוש אחר הסבר תורני, שמעתי מתלמיד חכם אחד, כי בתלמוד בבלי יש איזכורים בעניין זה.

במסכת זבחים ל''ד במחלוקת רבי יוחנן וריש-לקיש סובר האחרון כי ניתן להקריב חיה טהורה, ובתוספות חולין כ''ב ב' מוצגת דעה מראשונים כי קורבן חיה כשר בבמה [=המזבח], ואף שבשני המקרים נדחית הדעה להתיר, מכל מקום נראה כי לכל הפחות היתה שיטה לסבור שמותר. פניתי גם לתלמידי חכמים ידועים, הסברה המקובלת היא כי אין להניח שנהגו להקריב חיות טהורות. בשלב זה נותרה הבעיה ללא הסבר המניח את הדעת.

המחלוקת

במהלך החפירה ביקרו רבים במקום, הן בקבוצות והן כבודדים, ביניהם חוקרים רבים. פרופ' יגאל ידין, מי שנחשב ל'כהן הגדול' של הארכיאולוגיה הישראלית, הגיע אף הוא לביקור, לדעתו המקצועית היה משקל רב. בשטח, ידין שמע את ההסברים ובדק שוב ושוב את המבנה על חלקיו. בתום הסיור, אמר שאינו יכול לשלול את התיאוריה של זרטל על הסף.

פומבית, ידין לא ביטא את דעתו במשך מספר ימים. זרטל מספר שכאשר לחצו אותו, ידין אמר שהממצא יכול להיות גם מגדל שמירה על השדות. בשבועות שלאחר ביקור ידון, הוצפו כלי התקשורת בארץ ובעולם, בפרסומים אודות התגלית.

רוב הפרסומים היו לא מדויקים, חלקם גרמו נזק. ד''ר אהרון קמפינסקי, מאוניברסיטת תל-אביב ומי שהיה ממוריו הראשונים של זרטל, נשא את דגל התקפת הנגד. בעונת החפירות הראשונה ביקר באתר יחד עם בנימין ועמיחי מזר, הביקרו היה קצר גם כי עוד לא היה מה לראות. אחר שנתיים [ובהן ארבע עונות חפירה נוספות] ביקש זרטל להזמינו שוב, אך הוא סירב בטענה שהכל כבר ברור לו. זרטל – כתלמידו לשעבר – בתארו את אישיותו, כותב: ''בייחוד קשו על קמפינסקי מלחמת ששת הימים ו'כיבוש הגדה המערבית. בשל נטיותיו הפוליטיות לא יכול היה לשאת את הימין, החרדים והמתנחלים...''.

במאמר התגובה שלו לפרסומים בתקשורת, כתב קמפינסקי – בין השאר, כי הוא משוכנע כי מה שמצא זרטל בהר עיבל הוא כפר פשוט, בן שלושה שלבים, מתקופת הברזל הראשונה, הקרויה גם תקופת ההתנחלות הישראלית. את המזבח הוא מסביר כבסיס [פודיום] למגדל שמירה. זיהוי כבש המזבח ככזה אינו מקובל עליו, כיוון שהוא מסוכן להליכה בגלל רוחב לא מספיק [הוא מציין נתון מספרי קטן מן המציאות].

החצרות, לדעתו, הן חדרים של בית. הטיעון ה''חזק'' ביותר של קמפינסקי מתייחס למועד כתיבת ספר יהושוע, לשיטתו, במאה השביעית לפנה''ס, ולכן היו צריכים להמצא שרידים מן התקופה הזו על הר עיבל, וממשיך וטוען שכיוון שגם על פי עדותו של זרטל אין חרסים מתקופה זו בעיבל [כאמור, השרידים קדומים יותר], התכוון הטקסט לגריזים ולא לעיבל.

בתגובה על דברי קמפינסקי אומר זרטל, כי ברור שהשקפתו האידיאולוגית קודמת לאובייקטיביות הארכיאולוגית הנדרשת, ובאשר לדעותיו על תאריך חיבור ספרי דברים ויהושוע בנוסף להשקפה הלא סבירה כי היהודים הם ששינו בתורתם את מיקום המזבח, מלמדים על דע – מראש לגבי מה שצריך להימצא על שני ההרים. ומוסיף: ''.. שום סימני חורבן לא נמצאו בהר עיבל.

אם לא אירע חורבן מנין לקחו התושבים את האפר הרב כדי למלא את ה'מגדל' הבלתי נחוץ? קמפינסקי אינו מזכיר כלל את החלקים הפולחניים של עיבל.. העדר קשר ארכיטקטוני בין המזבח לחצרות, פרט לכבש.. מתקני המנחה ובהם כלי החרס, שלא נמצאו בשום אתר אחר.. ההעדר המוחלט של חלקים מוכרים היטב בכפרי התקופה – [כגון] מבנים עם עמודים ומונוליתים, ממגורות ובורות.. בחלקו האחרון של המאמר דן קמפינסקי באידיאולוגיה ולא במחקר.

מהי ההוכחה כי 'המהדורה הקדומה של יהושוע היא מן המאה השביעית?...'' וכתבת על האבנים אחד הטיעונים העיקריים של חסידי ביקורת המקרא נוגע להתפתחות הכתב בעולם הקדום לפי שיטתם, ולקביעה כי בימי משה ויהושוע לא היתה קיימת יכולת טכנית לכתוב טקסטים מורכבים כגון הטקסט המקראי, מכאן – בין היתר נובעת מסקנתם שיש לאחר את זמנו של הטקסט המקראי.

למעשה, הנחה זו עומדת בבסיס השקפתם כיסוד הכרחי, חוקרים ידועים כמו פרופ' י. פינקלשטיין מן החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ונ.א. סילברמן מנהל המורשת ההיסטורית במרכז ENAME לארכיאולוגיה בבלגיה, פירסמו רק לאחרונה ספר בשם 'ראשית ישראל – ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי'.

בהקדמה הם כותבים באופן מפורש כי נקודת המוצא שלהם והתיזה העיקרית של ספרם היא מסקנתם כי הטקסט המקראי הנו מאוחר, ונכתב לכל המוקדם במאה השביעית לפנה''ס. דבריו של קמפינסקי [ראה לעיל] בהקשר זה, מייצגים השקפת עולם ו'הנחת עבודה' שיגרתית בקרב רוב החוקרים המודרניים. על רקע זה חוזרת ומהדהדת שאלתו של זרטל, מהי ההוכחה לקביעה זו? בספר דברים מצווה משה את יהושוע וישראל להקים אבנים גדולות בהר עיבל, לטייח אותן בסיד ולכתוב עליהן את: ''דברי התורה הזאת באר היטב'' [ראה לעיל].

באיזה כתב נכתבו הדברים על האבנים במאה הי''ב לפנה''ס? האם בעברית בכתב אלפביתי? עד לאחרונה החוקרים סברו שהכתב העברי הקדום – המכונה – כתב דע''ץ – התפתח רק במאה העשירית לפנה''ס [על-פי כתובת גזר], או במאה התשיעית לפנה''ס [על-פי כתובת מישע]. האפשרות שהכתב היה נפוץ קודם לתאריכים הנזכרים, מתבררת מכיוונים שונים. על זבר חרס שנמצא בחפירות בעזבת-צרטה [ליד ראש העין], נמצאו חמש שורות הכוללות שמונים ושלוש אותיות באלפבית הפרוטו-עברי, ממצא זה הוגדר כתרגיל כתיבה ל ילד או מבוגר.

לדעתו של זרטל, אם בכפר קטן כעזבת-צרטה היתה קיימת ידיעת האלפבית העברי הקדום, הרי שידיעה זו היתה נחלת רבים. בסקר הר מנשה נמצאה חרותת עם האותיות 'שמנ' באתר מתקופת ההתנחלות, שתוארכה על-ידי החוקר אנדרה למר למאה הי''א או י''ב לפנה''ס. ובאשר לטיח, או הסיד, בהם נצטווה יהושוע לצפות את האבנים יש לציין כי ממצא כזה נחשב לנדיר באתרי תקופת הברזל הראשונה, לא משום שלא היה בשימוש אלא משום שעל-פי-רוב לא נשתמר עד ימינו.

בתולילאת-אל-עסול, כפר כלכוליתי המתוארך לאלף הרביעי לפנה''ס, נמצאו קירות מטויחים ועליהם ציורי קיר מרהיבים. בספר יהושוע [ח' ל''ב] נזכרת כתיבת 'משנה תורת משה' על האבנים ורש''י [שם] מציין: ''לאחר מעשה זה קפלו הסיד מעליהם והביאום הגלגל''. בעונת החפירה הרביעית בהר עיבל, נמצאו כארבעים ברים קטנים של טיח עבה מאוד אשר נגנזו בבור קטן בתחתית המזבח. הגניזה מעידה כי חתיכות הטיח היוו במקור 'תשמיש קדושה'. בשעת כתיבת הדברים המחקר בחתיכות הטיח טרם הסתיים.

הפולמוס נמשך

מורה אחר של זרטל, פרופ' אנסון רייני [לא ארכיאולוג], פירסם את התגובה הבאה: ''..ברצוני להוסיף את קולי לזה של קמפינסקי.. ברור לי ולחוקרים אחרים שאין זה מזבח.. לא ייתכן שמזבח יהיה ממולא בעצמות בעלי-חיים. היה זה מבנה מגורים קדום שהוסב אחר-כך למגדל אופייני.. הטקס המתואר במקרא מדבר בבהירות על מקום שבו גריזים הוא מצד אחד ועיבל מצד שני.

מזבח זרטל בהר עיבל הוא זיוף גס..''. ושוב תגובת זרטל: ''..כסטודנט של פרופ' ריני במשך חמש שנים, בשטח השפות השמיות.. הורו לי כי: לפני שהנך מבקר אתר כלשהוא, רצוי לראות את האתר.. על המבקר למוד את חומר המדעי [ממצא].. עדיף ביותר אם יוכל לשוחח עם החופר.. רייני לא עשה דבר מכל אלה. מעולם לא היה בעיבל, לא בחן או ראה את החומר המדעי וגם לא שוחח על האתר איתי..'' כל הוויכוח המתואר לעיל, התנהל דרך העיתונות עוד קודם שפורסם הדין וחשבון המדעי! בתגובתו לרייני ציין זרטל שאינו רואה עוד טעם בוויכוח מסוג זה, כיוון שהדו''ח המדעי עומד לצאת לאור.

והיו כמובן דעות נוספות, נדב נאמן – חוקר מאוניברסיטת תל-אביב, הסכים כי האתר בעיבל הוא פולחני אך אינו המזבח של יהושוע כי אם מקדשה של שכם. נאמן מסתמך על הקטע הבא מספר שופטים: ''..ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא וילכד את העיר ואת העם אשר בה הרג ויתץ את העיר ויזרעה מלח: וישמעו כל בעלי מגדל שכם ויבואו אל צריח בית את ברית: ויוגד לאבימלך כי התקבצו כל בעלי מגדל שכם: .. וילכו אחרי אבימלך וישימו על הצריח ויציתו עליהם את הצריח בא וימותו גם כל אנשי מגדל שכם כאלף איש ואשה:'' מן התיאור עולה כי אבימלך לוכד והורס את העיר שכם, וזורע אותה מלח כאות לסופיות ההרס.

נאמן טוען כי מעשה זה היה צריך לכלול גם את ה'מגדל' – אשר בעת הקדומה כולל את המקדש וארמון השליט – אך מן התיאור מתברר כי המגדל לא נפגע כלל, ובעלי שכם מתקבצים אליו, בתוך המגדל נמצא גם 'בית אל ברית' – המקדש, הנתון בתוך 'צריח', ואבימלך צריך לכבוש את ה'מגדל' בנפרד. מכל הסיפור עולה כי המגדל והאתר הפולחני נמצאים במקום נפרד מן העיר עצמה, והמקים מספיק גדול כדי להכיל 'אלף איש ואשה'.

לאור העובדה שהאתר בעיבל נפרד משכם וגבוה ממנה, נאמן מציע אותו כמגדל שכם וצריח בית אל ברית כאחד. לשיטתו, המגדל היה בנוי בעץ ולבנים ועמד על המבנה המרכזי באתר [הוא המזבח]. כקודמיו, גם נאמן איננו מתמודד עם מכלול העובדות הפיזיות.

זרטל מפרט: ''..אין זה [האתר בעיבל – י.ס.] אתר גדול ואין בתוכו מקום למאות אנשים: אין הוא מבוצר בשום צורה ואופן.. אין בו שום מקדש לאל ואף לא צריח. ובראש וראשונה – האתר לא נחרב: לא מצאנו כל סימני הרס או שריפה.

להפך – נטישתו היתה בשלום ובשלווה לאחר 'גניזתו' ב'שמיכת-האבן'...[לנאמן – י.ס.] לא הפריעה העובדה שלא נמצאו שרידי עץ או לבנים, וגם לא סימני שריפה. נאמן גם שכח את הכבש והחצרות והסובב והמתקנים...'' מסקנות של ארכיאולוג בפרק 'במקום מבוא' מביע זרטל את דעתו: ''..עם השנים השתכנעתי כי לרוב התיאורים המקראיים יש בסיס ריאלי – ארכיאולוגי וטופוגרפי כאחד'' [ההדגשה במקור] ומפרט כי כוונתו למהלך המתחיל בחצית הירדן ועד הטקס בהר עיבל, וממשיך: ''לא קל לצאת בהכרזה כזו בדור ש'ניפוץ המיתוס' של התנ''ך הפך בו לאופנה. אך הדעות של 'מכחישי המקרא' לא היו מבוססות על ריאליה''.

עם זאת, הוא מודע היטב לקושי הפסיכולוגי שבקבלת התגלית בהר עיבל, וכך הוא מצטט את דברי פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הארווארד: ''..אם האתר על הר עיבל הוא אמנם המזבח... כולנו נצטרך לשוב לגן – הילדים..'' לקראת סוף פרק אחד-עשר, לאחר דיון וניתוח מעמיק במקורות המקראיים ובנתונים הטופוגרפים, הוא כותב כך: ''..השוואת הממצא הארכיאולוגי והנתונים הטופוגרפיים אל המקרא מציעה את ההנחה, לדעתי, שהקטעים המדברים במזבח עיבל ובטקס שלידו נכתבו סמוך לזמן האירוע. ההתאמה הטופוגרפית של הטקס ובחירת השטח מעודנות במיוחד.. מי שכתב את הטקסט נכח במקום.

אין כאן סטיה או אי-דיוקים, העלולים לבוא לידי ביטוי בהעברת הטקסט בעל-פה.. אם הועלה ספר דברים על הכתב בימי יאשיהו, שש מאות שנה לאחר המאורעות, קשה לחשוב על דיוק כזה: מכאן אני סבור שהטקסט הזה נכתב כשאירע הטקס, או מיד לאחריו..'' זרטל מסכם: ''מסקנות החפירות באתר של הר עיבל, המתוארך למאה השתים-עשרה לפני הספירה, מוכיחות שבתקופה זו כבר היו הישראלים מאורגנים בארגון דתי-לאומי: שרוב חוקי התורה כבר היו מגובשים: שהישראלים היו מונותיאיסטים: ושהאמינות של מסורות עיבל בדברים ויהושוע גבוהה יחסית.

גוש הנתונים השני, מן הסקר, מצביע על תרבות חומרית דומה והומוגנית של היישובים הישראליים: על עדויות ארכיאולוגיות-קירמיות לכניסה ממזרח, מעבר-הירדן, ותנועה איטית מערבה: על מערכת המפגשים עם הכנענים, שהחלה בעמקים ובאה לשיאה באזורי ההר. לכל אלה מצאנו עדויות ספרותיות מקבילות במקרא''.

סיכום

פרופ' אדם זרטל – כיום מרצה לארכיאולוגיה מקראית באוניברסיטת חיפה גילה אומץ רב בנכונותו לעמוד על מסקנותיו מבחינה מקצועית, גם מול מוריו לשעבר. את המחיר הוא משלם עד היום, זרטל בדעת מיעוט. רוב החוקרים שהתבטאו בנושא, אינם מקבלים את מסקנותיו אף שאיש מהם לא הציג חלופה ריאלית המתייחסת אל כל העובדות.

את האומץ האישי הזה, אי אפשר לייחס לדעותיו האידיאולוגיות-פוליטיות ממספר סיבות: ראשית – גישתו המחקרית לטקסטים של המקרא, זהה למעשה לגישת 'מבקרי המקרא', זרטל סובר שהטקסטים הנ''ל נכתבו על-ידי 'עורכי המקרא' מאוחר מן הזמן שאליו הם מיוחסים על-פי המסורת, למעט הקטע בספר יהושוע המתייחס לאירוע בין עיבל וגריזים [וראה לעיל].

כמו כן, הוא סובר שלהתנחלות היה פן איטי ושקט תוך אימוץ בעלי נחלות כנעניים לתוך העם ו'ערבוב' עם האוכלוסיה הכנענית [בניגוד גמור למתואר בספר יהושוע] ובמקביל, מאבק בערים המבוצרות. ולא מיותר להזכיר את כור-מחצבתו החברתי- אידיאולוגי, קיבוץ עין שמר. כל הנ''ל, לדעתי, רק מחזק את אמינות דבריו באשר לממצאים ולמסקנות החפירה בהר עיבל.

הרבה מן החפירות הארכיאולוגיות מתנהלות באתרים בהם השכבות 'מופרעות', קרי, שכבה מאוחרת חודרת לתוך שכבה קדומה. עובדה זו גורמת לעיתים לקשיים ואף לטעויות בהבנת הממצא, בגלל ערבוב חומרי מילוי, שברי חרסים ואלמנטים שונים מתקופות שונות.

מבחינה זו, התגלית בהר עיבל בולטת בבהירותה, עקב היותה חד תקופתית ובלתי 'מופרעת'. כאשר בוחנים את כל העובדות הפיזיות שנחשפו בהר עיבל –מהות הממצא, מיקום, תיארוך והקשר היסטורי – מתבררת תמונה אשר משמעותה קשה להפרכה: אתר פולחני, היחיד מסוגו ומתקופתו על הר עיבל, מתוארך באופן החלטי למחצית השניה של המאה הי''ג לפנה''ס ומתאים לחוקי התורה [ למעט הנקודה שלא הובררה עדיין בעניין קורבן היחמור]. בכל המקורות ההיסטוריים קיים רק מבנה אחד המתאים במהותו, במיקומו ובזמנו לממצא שלפנינו: ''..אז יבנה יהושוע מזבח לה' אלוקי ישראל, בהר עיבל..''