הכל על חודש כסלו

אירועים שונים קרו בחודש כסלו, כאשר הבולט ביניהם הוא כמובן החנוכה. אמנה רק מספר מועט מביניהם:

•  י''ד בכסלו קצ''ד – נולד ראובן בן יעקב.

•  ט''ו בכסלו – יום פטירתו של ר' יהודה הנשיא, מסדר המשנה.

•  י''ט בכסלו תקנ''ט – יצא הגה''צ הרב בעל התניא, הגאון רבי שלמה זלמן מלאדי מהכלא בפטרבורג, ומאז חוגגים חסידי חב''ד יום זה באסיפות, במשתה ובשמחה על-מנת להודות לקב''ה על הנס הגדול.

•  בכ''ג בכסלו ה' ק''ט – הייתה עלילה על היהודים שהם מרעילים בארות, ואילצו אותם להודות (אם כי זה לא היה נכון). הדבר גרם לפרעות, ונרצחו המוני יהודים הי''ד בכל ארצות אירופה. ובשנים ה' ק''ז עד ה' קי''א השתוללה מגפה שהפילה מיליוני חללים.

•  בכ''ד בכסלו או לכ''ה – חל חנוכה.

•  בכ''ה בכסלו ב' ת''ן תמה מלאכת המשכן, אך הוא לא הוקם, ונדחתה הקמתו עד לא' בניסן.

•  בכ''ח בכסלו כאשר תמו ימי המבול, יצא נח מהתיבה, בנה מזבח לה', לקח מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור והעלה עולות במזבח. בכ''ה בכסלו, מתחילים ימי החנוכה, המעוררים בנו אסוציאציה של אור – אור החנוכייה, המסמל את ניצחון בני חשמונאי הכוהנים, שגברו על היוונים.

כשמלכי יוון, בבית השני גזרו על ישראל גזרות קשות, ביטלו דתם, לא אפשרו להם לעסוק בתורה ובקיום המצוות, ופשטו ידם בממונם ועוד, נכנסו להיכל וטימאו הטהרות, ואז בעזרת היושב במרומים נושע ישראל ע''י החשמונאים, שנלחמו מעטים מול רבים, והצילו ישראל מידי היוונים, וכאשר נכנסו להיכל וביקשו למצוא שמן טהור ולא מצאו כי אם פך אחד, שלא היה בו שמן להדליק כי אם ליום אחד, והדליקו ממנו נרות המנורה שמונה ימים, והתקינו חכמי אותו הדור ששמונה ימי החנוכה, שתחילתם בכ''ה בכסלו, יהיו ימי שמחה והלל וידליקו נרות בכל ערב בפתחי הבתים בשמונה לילות, להראות ולפרסם הנס.

ומאז מצוות נר חנוכה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל, ולהודות לו על הנסים שעשה לנו, ואפילו אין לו מה לאכול אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק. בדברי הרמב''ם נאמר: ''הרי שאין לו אלא פרוטה אחת, ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה – מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה, שיש בו זיכרון הנס.

עניין חנוכה שקבעו הנס בנרות, מה שאין כן בשאר נסים. בפסח – ביציאת מצרים תאכלו מצות, בפורים – ימי שמחה ומשתה. בימי המן ביקש להשמיד השמדה גופנית, מה שאין כן בחנוכה, שישראל היו שרויים על אדמתם ולא גלו גלות גופנית, אלא רק גלות התורה ''להשכיחם תורתך'', לפיכך קבעוה בנרות על שם הפסוק (משלי י' כ''ג) ''כי נר מצווה ותורה אור'' (רבי שניאור זלמן מלאדי זצוק''ל).

חנוכה – חיזוק הגאולה העתידה, ועל כן הדורות הסמוכים לגאולה התחילו לדבר הרבה בענייני חנוכה (רבי צבי אלימלך מדינוב ''בני יששכר''). על הרב הקדוש ר' צבי אלימלך מדינוב זצ''ל, בעל ''בני יששכר'' מסופר שכיוון שהיה נכד אחותו של הרבי אלימלך מליז'נסק זצ''ל, בעל ''נועם אלימלך'', כאשר עמדה אמו ללדת, נסעה לדודה הקדוש ר' אלימלך לשאלו איזה שם תקרא לילד שייוולד. השיב לה ר' אלימלך: ''תלדי בן וקראת שמו 'אלימלך' ''.

שמעה האם והתחלחלה, כי חשבה שבוודאי יסתלק דודה הקדוש, ולכן מצווה הוא לקרוא על שמו את בנה הנולד. אמר לה הרבי: ''אם כן קראי שמו 'צבי אלימלך'. אחרי שנולד וקרא לו כפי שציווה הרבי, אמר לה ר' אלימלך: ''אילו היית קוראת את שמו 'אלימלך', היה כולו כמוני, ועתה יהיה חציו כמוני''.

הרב צבי אלימלך הלך וגדל, וברבות הימים נעשה גאון צדיק וקדוש, ורבים מישראל הולכים לאורו, וזכה לחבר ספרים רבים, בהם הספר הידוע והחשוב ''בני יששכר'' על זמנים ומועדים. בעל ה''בני יששכר'', הרב צבי אלימלך מדינוב זצ''ל, היה תלמידו של ''החוזה מלובלין''. באחד הפעמים בדרכו לרבו הקדוש ''החוזה מלובלין'', החל לחשב את מקור משפחתו, ובמחשבתו פליאה, הרי אני מגזע החשמונאים שאיני כהן, אך מנין התחושה היחודית והמופלאה בחג החנוכה.

כאשר הגיע לבית החוזה מלובלין, עוד טרם שאל אותו את אשר חפץ היה לשאלו, פנה אליו החוזה: ''דע שמקור מחצבתך הוא משבט ישכר, ומה שנהך חש בחנוכה מעין תוספת קדושה יתרה, הוא מפני שהיית אז בבית דינם של החשמונאים. זו גם הסיבה לשם ספרו ''בני יששכר''.

צדיקים ואנשי מעשה, אדמו''רים ורבנים נהגו בכל הדורות להדליק נרות חנוכה בדבקות, בהתעלות, בהלל ובהודאה. מסופר על האדמו''ר מבלוז'וב, שכאשר היה במחנה ההשמדה ברגן בלזן, בקש להדליק נרות חנוכה במחנה. הגיע חג החנוכה, והגיעו רבים מיושבי המחנה להיות נוכחים בהדלקת הנרות, ואכן האדמו''ר הדליק את הנרות, ברך עליהם את כל הברכות כולל ברכת שהחיינו.

פנה אליו אחד מקהל הנוכחים, ושאל את האדמו''ר: ''רבי, מה מצאת להדליק נרות חנוכה בתנאים איומים כאלה, ועל מה ברכת שהחיינו כאן, כשאלפי יהודים מתייסרים ומומתים בידי הקלגסים הרוצחים?'' ענה לו הרבי: ''שאלה זו עלתה גם במחשבתי, אך במחשבה שנייה, כאשר ראיתי קהל כה רב שמגיע לשמוע את הדלקת הנרות, נרות החנוכה, מצאתי שיש לברך שהחיינו, שיש עוד יהודים כאלה...''

על הדלקת הנרות אמר ר' לוי יצחק מברדיצ'וב: ''אנו אומרים בחנוכה: 'על הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה', לאמור, כשם שהתרחשו נסים בימים ההם – כך הם מתרחשים בזמן הזה, ברם כדי שירגיש אדם את הנס העל טבעי, שומה עליו שיתעלה אף הוא למדרגה גבוהה למעלה מן הטבע, דבר זה מתממש על-ידי הדלקת הנרות''... האדמו''ר בעל ''שפת אמת'' זצוק''ל הגדיר את נס חנוכה כנס נצחי, באומרו: ''נס חנוכה קיים לדורות. כשם שבימי החשמונאים קרה הנס והדליקו מנורה בלי שמן, מתרחש לנו נס כזה ונר חנוכה מאיר את חיינו גם כאשר בית המקדש אינו קיים, ואין לנו לא מנורת זהב ושמן טהור.

ומכאן תקנו חכמינו מטבע של ברכה לא ''להדליק נר בחנוכה'', כי אם ''להדליק נר חנוכה'', לאמור: הנר קיים ומצוי אתנו, אך יש להצית אותו – כי אז יתלקח לשלהבת מאירה... והוסיף בעל ''שפת אמת'' מגור: ''לפיכך קרה הנס האחרון שלפני הגלות החשוכה, והנס בחנוכה היה באור – כדי שיתיז שביבי אש אשר יאירו ויפיקו נוגה גם בחשכת הגלות האיומה''. ותפילתנו שבמהרה נזכה בגאולה השלמה ויבנה בית מקדשנו, ויאירו לנו הנרות שבמנורת המקדש. חנוכה שמח!