חודש תמוז: זמנים קשים

כפי שנאמר בספר יהושע פרק י' פסוק י''ב: ''אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, וידם השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו וגו'''. מזלו של החודש סרטן, שכן קבוצת הכוכבים השולטת בשמיים בחודש זה היא בדמות סרטן.

סיבה נוספת היא, שתמוז חל בקיץ החם, ומפני החום מתרבים סרטני המים. התאריך הדומיננטי ביותר בחודש זה הוא י''ז בתמוז, יום צום, הקרוי צום הרביעי. ביום זה הובקעה החומה בחורבן הבית השני, ואילו בחורבן הבית הראשון יש דעה שהחומה הובקעה בתשעה לחודש, אך במסכת תענית אמרו שגם בחורבן הבית הראשון הובקעה העיר בי''ז בתמוז.

מכל מקום, מכיוון שהתאריכים סמוכים זה לזה, לפי הדעה הראשונה נקבע י''ז בתמוז כיום צום, כי אין להטריח את הציבור לימי צום בתאריכים קבועים. ולא עוד שחורבן בית שני, שאחריו טרם נבנה בית מקדש (בתקווה שבמהרה יבנה) חמור לנו יותר.

על חומת ירושלים שנבקעה נאמר, שזה היה בי''ז בתמוז, יום בו טיטוס וחילותיו פרצו לעיר (חורבן הבית השני). ואילו על חורבן בית ראשון נאמר בירמיה ל''ט א'-ב': ''בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה בחודש העשירי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלים ויצרו עליה. בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחודש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר''.

חמש פורענויות קרו בי''ז בתמוז:

• נשתברו הלוחות הראשונות ברדת משה מן ההר, כאשר ראה את מעשה העגל והמחולות.

• בוטל התמיד מלהקריב בבית ראשון, מכיוון שלא עלה בידם של הכוהנים להשיג כבשים או טלאים על מנת להקריבם.

• אפוסטמוס שרף את התורה.

• הועמד צלם בהיכל.

• הובקעה העיר בבית שני. לגבי שבירת הלוחות, מסופר שבשעה שהקב''ה נתן למשה רבנו את הלוחות, היו נושאים את עצמם. אך כשירד משה וקרב אל המחנה וראה את העגל, פרח הכתב מעליהם, ונמצאו כבדים על ידיו של משה. ''ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות'' (תנחומא תשא).

אמר לו הקב''ה: ''משה, לא היית מאמין לי שעשו ישראל את העגל, סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים''. שקד משה היאך לזכות את ישראל. אמר לו: ''ריבונו של עולם, אני נצטוויתי. שמא עברתי את הציווי. הן לא נצטוו. מה אמרת בסיני: ''אנכי ה' אלקיכם'', לא אמרת אלא: ''אנכי ה' אלקיך וגו' '' (ילקוט שמעוני פרשת כי תשא) על ביטול התמיד נאמר: בימי חורבן הבית הראשון היה מעשה שבתשעה לתמוז נבקעה חומת ירושלים, ופרצו האויבים לתוך העיר ועשו בה שמות, אבל להיכל ה' לא יכלו להיכנס, כי התבצרו בו הכוהנים, ועשו שם עבודת האלוקים עד ליום ז' באב.

אך כבשים להקרבת התמידים בכל יום חסרו להם מיום י''ג בתמוז, שלעולם היו בעזרה כבשים מבוקרים ממומים כדי הקרבה לארבעה ימים. מיום י''ג בתמוז ואילך, שיחדו את החיילות שצררו להם מבחוץ, שלשלו להם כסף וזהב והם העלו להם כבשים, וכך היו עושים עד יום שבעה עשר בתמוז. (ספר התודעה).

על שריפת התורה על ידי אפוסטמוס מסופר בספר יוסף פלביוס: בתקופת הנציב הרומאי קומנוס, התגרו חיילותיו של הנציב ביהודים ובקדושיהם, והיו מהומות גדולות ששקטו, ואחרי הפורענות הזאת (כשעשרת אלפים איש נהרגו בהר הבית בגלל מהומה שנגרמה על ידי הרומאים), קמה מבוכה חדשה בגלל מעשה שוד, כי בדרך המלך על ידי חורון התנפלו שודדים על כבודת סטפנוס, אחד מעבדי הקיסר, ובזזו את כולה. קומנוס שלח את אנשי צבאו אל הכפרים הסמוכים למקום השוד, וציווה לאסור את יושביהם, ולהביאם אליו, כי מצא בהם עוון שלא רדפו אחר השודדים לתפשם, ואחד מאנשי הצבא תפס את התורה הקדושה באחד הכפרים וקרע אותו והשליכו אל האש.

מכל העברים חרדו היהודים כאילו הייתה כל ארצם למאכולת אש. באותו יום, י''ז בתמוז, העמיד אפוסטמוס צלם בהיכל, ויש המפרשים אותו על הצלם שעשה מנשה מלך יהודה, והעמידו בהיכל, כפי שנאמר: ''וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר ברחתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם'' (מלכים ב' כ''א).

''וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלקים אשר אמר אלקים אל דוד ואל שלמה בנו'' (דברי הימים ל''ג, ו'). צום שבעה עשר בתמוז הוא אחד הצומות שיש להתענות בו מפני הצרות שקרו לעם ישראל, כדי לעורר את הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ולכן יש לשלב בצום גם פשפוש במעשים. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: ''ואין התענית אלא הכנה לתשובה, ולא עוד שראשי התיבות של תמוז: זמני תשובה ממשמשים ובאים'' (עד יום כיפור 100 ימים).

יוסף הצדיק נולד בחודש תמוז. ובימינו עלו לגנזי מרומים צדיקים גמורים: ביום ג' תמוז הרבי מליבוויטש רבי מנחם מענדל שניאורסון זצוק''ל. ביום ז' בתמוז האדמו''ר מגור ''הלב שמחה'' זצוק''ל, וכן האדמו''ר מקלויזנבורג זצוק''ל, שעשה גדולות ונצורות לאחר שניצל מהשואה הנוראה. זכותם תגן עלינו, ובמהרה יבוא משיח צדקנו.