תמוז - החודש הרביעי

חודש תמוז, החודש הרביעי בשנה שראשיתה בניסן. בחודש זה עלה עם ישראל מגלות בבל. מזלו של החודש סרטן- סרטן נקרא על שם קבוצת הכוכבים השולטים בשמים בחודש זה ויש להם דמיון לסרטן. בחודש תמוז מתחזק החום וגורם להתרבות של סרטני המים שבטו יהודה.

בחודש תמוז מספר אירועים, כאלה שאנו מקיימים היום לזכר האירוע ואחרים שהיו בעבר: בראש חודש תמוז נעשה העגל, ונשים שנוהגות לא לעשות בראש חודש, טוב שיקפידו במיוחד על כך בר''ח תמוז לפי שלא נתנו תכשיטיהן לעגל.

בג' בתמוז העמיד יהושע חמה בגבעון וירח בעמק איילון (במלחמת מלכי הדרום) כדי לסיים את המלחמה עם האמורי ולעשות נקמה בגויים (יהושע פרק ו'). בה' תמוז, שבע שנים אחרי כיבוש יהוייקים, הוגלה יהויכין מלך יהודה בבלה על ידי נבוכדנצר, אחר מצור כבד, ויוצא מבית המקדש את כל האוצרות ויקצץ את כלי הזהב ששלמה המלך עשה ויגל רבבת אנשים מירושלים עם כל החרש והמסגר, לבד מ- 7,000 אנשי חיל וגיבורים ויצא לגולה מהשער הצפוני מערבי שבהר הבית, ע''כ נקרא שער יכניה.

בט' בתמוז התחזק הרעב בירושלים בעת מצור חיל נבוכדנצר ותבקע העיר וצדקיהו המלך וכל אנשיו, אנשי החיל נסו בלילה מירושלים דרך גן העיר בשער בין החומותיים דרך הערבה, במערה אחת נסתרת והרודפים לא ידעו את מקום מנוסתו, וימן להם ה' צבי וירדפו אחריו לצודו עד הגיעם לערבות יריחו, שם ראו את הניסים גחים מהמערה ויתפסום ויבאום אל נבוכדנצר, ובפקודתו שחטו את בני צדקיהו לעיני אביהם ואת עיני צדקיהו עיוורו.

יום זה היה יום תענית בישראל. י''ז בתמוז, היום שנבקעה העיר בזמן חורבן בית שני. משנבקעה העיר, נקבע י''ז בתמוז לתענית ציבור. לכאורה, גם ט' בתמוז היה צריך להיות תענית ציבור, שבו לפי דעה אחת נבקעה החומה בחורבן בית ראשון, אך מאחר שחורבן בית שני חמור לנו יותר, ולא רצוי לגזור תענית גם בט' בתמוז, לפי שאין מטריחין על הציבור יותר מדי.

קיימת דעה שגם בבית ראשון נבקעה העיר בי''ז בתמוז, אלא מפני הצרות טעו בחשבון, והסופרים כתבו ט' במקום י''ז, מכאן שהצום חל ביום י''ז בתמוז בלבד, יום בו מתחילים ימי שלשת השבועות עד ט' באב, הנקראים ''בין המצרים'', על שם הכתוב באיכה: ''כל רודפיה השיגוה בין המצרים''. בתקופה זו באו על ישראל צרות רבות ורעות, בנוסף על הבקעת חומת ירושלים. בזוהר הקדוש מובא שכ''ב ימי ''בין המצרים'' הם כנגד כ''ב השנים, בהם לא ראה יוסף הצדיק את פני אביו, ויש ללמוד מכך שיש להדר ולקיים מצוות כיבוד אב ואם, במיוחד.

בי''ז בתמוז אירעו הדברים:

א נשתברו הלוחות

ב. בוטל התמיד

ג. אפוסטמוס שרף את התורה, ויש שמייחסים מעשה זה לאנטיוכוס אפיפנוס, שמסופר עליו ועל אנשיו: ''וספרי התורה אשר מצאו, קרעו ושרפו באש''ד ד. הובקעה העיר

ה. הועמד צלם בהיכל, ויש המייחסים זאת לאפוסטמוס הרשע, שעשה זאת באותו יום, ויש מפרשים אותו על הצלם שעשה מנשה המלך והעמידו בהיכל, ואותו יום י''ז בתמוז היה. והחל מי''ז בתמוז נכנס עם ישראל לשלושה שבועות של ימי אבל על חורבן הבית.

ימים אלה עוברים על עם ישראל בהגבלות בכל שטחי החיים, אין מתחתנים, אין מאזינים או מנגנים בכלי נגינה, אין מסתפרים. והכול נעשה מתוך הרגשת קשר לעבר הרחוק, מתוך צער על חורבן הבית, אסון שקרה לנו לפני למעלה מ- 2000 שנה ובציפייה לבנייתו.

זיכרון העבר המלווה אותנו מאז המאורע הקשה של חורבן הבית, מורה על עם ששמר על ייחודו במשך אלפיים שנות גלות, על עם שאינו שוכח את העבר וחי באבל בהווה ובתקווה לעתיד. בי''ז בתמוז הגיעו לשיאן גזרות השמד הקדומות שבספרד, בשנת הקנ''א, בה נהרגו על קידוש השם רבינו יהודה מטולידו משושלת רבינו אשר (הרא''ש), אישתו וחמותו.

ביום י''ז בתמוז שלח נח את היונה בפעם הראשונה מתיבתו לראות ''הקלו המים מעל פני האדמה (בראשית ה', ח'), ...ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה'' (ה', ט'). דורשי רשומות מצאו בכך רמז שגם כנסת ישראל, המשולה ליונה (ברכות כג) לא מצאה ביום ההוא מנוח. תמוז ראשי תיבות: זמני תשובה ממשמשים ובאים, שהזמן קרב וקרוב יותר לימים הנוראים (מר''ח תמוז עד יום הכיפורים 100 ימים), ולכן זריזים מקדימים ועושים תשובה. על כל איש לשים אל ליבו באותם הימים ולפשפש במעשיו ולשוב, כי אין העיקר בתענית אלא התשובה, ואין התענית אלא הכנה לתשובה.

במדרש איכה רבה א' נאמר: ''אלו ימי הצרה שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם מזיקים שולטים בהם וצרות רבות ורעות מצאו את ישראל בדורותיו בימים אלה, ולכן יזהר בהם כל אדם מכל דבר שיש בו חשש נזק וסכנה, יותר מן הזהירות שבכול השנה, ולא יכה הרב את תלמידיו בימים ההם, וכן לא יכה אב לבנו בימים אלה''.

האבלות בימי בין המצרים מחדירה לתודעת היהודי את תחושת השייכות לעם היהודי ולמורשתו. יהודי החי שלושה שבועות בשנה ומתאבל באווירה כזו על החורבן, חש את שייכותו לעברו ולעמו. ובזכות הזיכרון על העבר, הגענו גם להווה. העם היהודי הוא העם היחיד שידע ויודע לשמור על ייחודו במשך אלפי שנות גלות, ולשמור על צביונו בכל המצבים, גם בארץ הקודש, כל זאת יחד עם הציפייה לגאולה ולביאת משיח צדקנו, שאנו תקווה שיגיע במהרה בימינו אמן!