סיפור קצר: מאשפות ירים

היה זה בערב פסח, כאשר הבית כולו חוגג את המולת הניקיון. שבתי הביתה מן העבודה, בכיסי מעטפת משכורת שקיבלתי זה עתה במספר צ'קים. הנחתי את המעטפה על השולחן בבית, והודעתי לנוות ביתי על כך, למען תהיה המעטפה תחת ידה לצורכי קניות לחג. בפינת אותו חדר העמדנו שקית אשפה ענקית, אליה השכלנו את כל המיועד להיזרק. מידי ערב, לעת פינוי האשפה העירונית, מורידים היינו שקית עמוסה זו.

באותו ערב אמור הייתי לצאת ומשום כך חיכתה לי שקית אשפה ענקית זו מאחורי הדלת, סגורה וחתומה, בכדי שבדרכי החוצה אורידה אל מיכל האשפה שברחוב. ברדתי מן הבית, ובידי שקית כבדה זו, נוכח אני לראות אצל דלת השכנים את גבאי הצדקה הקבועים של ''קמחא דפסחא בני ברק''. זוהי קופת ה''קמחא דפסחא'' הוותיקה ביותר בעיר, נוסדה תרפ''ה, אשר באו כהרגלם להתרימנו. רואה אני לזכות להשתתף במגבית זו ולהעניק מידי שנה.

עצרתי איפוא והחלטתי לשוב לביתי, להכין להם תרומה הגונה. עליתי כששקית האשפה בידי, הנחתיה מאחורי הדלת ונכנסתי הביתה. צועד אני אל השולחן ברצוני לשלוף ממעטפת המשכורת את אחד הצ'קים עבור הגבאים שכבר יתדפקו על דלתי. עד מה מתפלא אני לראות כי אין על השולחן כל זכר לאותה מעטפה. לקריאתי נועדו כל בני הבית והחלו מחפשים איתי בכל מקום אפשרי אחר מעטפה זו.

לבי נצבט, הרי בתכולת מעטפה זו כל משכורת החודש... ''אוי'', נזעקה לפתע בתי תחי' בבהלה, ''היה זה על השולחן? ואני רוקנתי מקודם את כל הפסולת והניירת שהייתה על השולחן היישר אל שקית האשפה שזה עתה נזרקה. מסתבר שלא שמתי לב שבין הניירת הייתה מעטפה עם צ'קים והשלכתיה עם השאר...''. הרגעתיה, אמרתי לה כי השקית עדיין לא נזרקה והיא מאחורי הדלת. הכנסנו אחר כבוד את אוצר האשפה שלנו פנימה.

שקית גדולה הוצבה בסמוך אליה, התחלנו להעביר מהאשפה נייר אחר נייר בזהירות. נשמנו לרווחה כאשר אכן מצאנו בין הפסולת את מעטפת הצ'קים. בעת שהתדפקו גבאי הצדקה על דלתנו, הייתה לי הזכות להעביר להם תמיכה הגונה מאוד, יותר מהרגלי הקבוע, מתוך הודיה להשם יתברך. זמן קצר מאוד לאחר מכן נוכחתי לראות כי האשפה כבר פונתה מהרחוב והמיכל ריק.

כלומר- לו הייתי מוריד את שקית האשפה הראשונה אל הפח, עם הצ'קים, סביר להניח שלא הייתי מספיק לשלוף ממנה את המשכורת, והיא הייתה עושה את דרכה אל אתר הפסולת בחיריה. מה גדלו מעשי ה', אשר בדיוק ברגע רדתי אל הפח- זימן מולי את גבאי הצדקה. מה נפלאה מידת החסד שנתברכו בה, אשר בזכותה לא התעלמתי מנוכחותם של גבאי הצדקה, אלא שבתי הביתה עם שקית האשפה בכדי להכין תרומה עבורם- כך ניצלתי מצער ועוגמת נפש. ''...מאשפות ירים אביון, להושיבי עם נדיבים...''.