אותיות הבריאה: סוד המשכן והמקדש

מידותיו של המשכן לא היו מספרים בעלמא, מימדים אלו מכילים בתוכם סודות עמוקים ורעיונות מופלאים, כל קרש וכל אדן מכוון היה כנגד משהו גבוה ונעלם. מספר הטפחים והאמות היה בדקדוק רב ובהקבלה מדויקת למעשה בראשית. אפילו זמן הקמתו של המשכן אינו מקרי, ויש לתאריך ההקמה משמעות עמוקה, כפי שנראה. כל זה עולה מן המפרשים שהתעמקו בבניינו של המשכן ושל בית המקדש.

לפני שנבוא להתבונן ברזי מימדי המשכן עלינו לחקור אודות עניין בעל משמעות עמוקה הקשור למשכן והוא הפתח להבנת העניין כולו. במסכת שבת (דף ע. ודף צז:) מובא דין המצריך בירור מחשבתי מעמיק. הגמרא מביאה את הדין שמן התורה קיים איסור עשיית כל מלאכה בשבת.

הקריטריון לקביעה מהי מלאכה, נלמד על ידי דרשות מן התורה, והוא- כל עבודה שנעשה בה שימוש כלשהו במהלך הקמתו של המשכן הריהי מלאכה האסורה בשבת, אך מלאכה שלא נעשה בה שימוש בזמן הקמת המשכן אינה נחשבת כמלאכת איסור בשבת. ו

הדבר אומר דרשני! וכי מה עניין מלאכות שבת למעשה הקמת המשכן? מה ראתה התורה לקשר בין שני דברים אלו שאין ביניהם לכאורה שום קשר? עלינו לברר שאלת הקשר בין שבת למשכן, בירור שיועיל לנו להבין את סודות מידות המשכן.

התשובה לכך היא שהמשכן והמקדש נקראים בתורת הסוד ''עולם קטן'', מידות המקדש, המשכן והכלים שהיו בהם תואמות, על פי תורת הסוד, את מבנהו המדויק של הקוסמוס והמערכות המצויות בו, ולפיכך כל מלאכה שהיה לה שימוש במשכן אות היא כי למלאכה זו ישנה הקבלה בפעולות שנעשו על ידי הבורא בעת בריאת העולם.

כל מלאכה היא בבואה של אחד משלבי הבריאה הקדומה, וכמו שבשלב השביעי של הבריאה, בעת שנכנסה השבת, פסק אלוקים ''מכל מלאכתו אשר עשה'' במשך ימי הבריאה, כך גם האדם צריך לשבות מאותן מלאכות הנחשבות בעולמנו כתואמות לאותן מלאכות עליונות, ובכך הוא מעיד על אמונתו בבורא העולם. השביתה בשבת מן המלאכה מקבלת, איפוא, משמעות עליונה.

המלאכות שנעשו במשכן תואמות אם כן לתהליכי הבריאה הקדומים, ועבודות המשכן משקפות את ששת ימי המעשה של האדם אליהם יש צורך להכניס ולהשרות את הקדושה של מעלה.

במדרש במדבר רבה (י''ב) מובא רעיון זה באריכות, ולדוגמא: ''המשכן שהוא שקול כנגד העולם שקרוי אוהל כשם שמשכן קרוי אוהל...כתיב נוטה שמים כיריעה, וכתיב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן...'' וכך אף נאמר בזוהר: ''דכתיב ותכל כל עבודת משכן אהל מועד, כגוונא דא (בראשית ב') ויכלו השמים והארץ'' (זוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רכב: ועי' עוד שם באריכות).

בדומה לכך מצינו בגמרא במסכת ברכות (נה.) האומרת שיודע היה בצלאל לצרף אותיות בהן נבראו שמים וארץ ואת הסודות הללו הוא כיוון בעת עשיית המשכן, שכן הכנת חומר הגלם של המשכן כמוה כמעשה בריאת העולם. ומה שעשה הקב''ה בימי בראשית על מנת שיוכלו הברואים לעשות את עבודת קונם כראוי, עשה כדוגמתו בצלאל בהקימו את המשכן, שהוא המקום בו נמצא עיקר עבודת הקודש של הנביאים.

בסוד המקום הנכון

בעל מגלה עמוקות מביא מן הספר ''סודי רזיא'' חשבון מדהים המגלה את הקשר בין ששת ימי בראשית לבין ממדי המשכן וכליו. קרשי המשכן היו מחולקים לעשרים קרשים בכל צד משני צידי המשכן (צפוני ודרומי) שהם באורך כולל של 30 אמה מכל צד (כל קרש היה ברוחב אמה וחצי), הכותל המערבי של המשכן היה עשוי משמונה קרשים שהם ס''ה באורך של 12 אמות. בצד המזרחי לא היו קרשים כלל.

שלשת הקירות היו באורך כולל של 72 אמה. 72 הוא מספר הקשור בקשר הדוק לבריאת העולם, שכן זהו שמו הגדול של הקב''ה בו הוא ברא את עולמו. רש''י במסכת סוכה (דף מה.) מבאר מהו שם זה העשוי מ- 72 שמות בני 3 אותיות כל אחד. בהמשך נראה כיצד מתקשר המספר 72 לדברים רבים שהיו במשכן.

גובה הקרשים היה עשר אמות ועומקם אמה אחת. סך הכולל של האמות המעוקבות היה אם כן 720 אמה בדיוק. כל אמה היה באורך של שישה טפחים, ואמה מעוקבת היא 216 טפחים (6 טפחים אורך X6 רוחב, X6 גובה) יוצא אם כן שב- 720 האמות המעוקבות שבקרשי המשכן היו 155,520 טפחים מעוקבים ) 216X 720).

למספר זה ישנה משמעות מדהימה כפי שניווכח להלן: החלק הקטן ביותר בשעון העברי נקרא בשם ''חלק'', בשעה אחת ישנם תתר''פ חלקים (1080). בכל ערב ראש חודש כידוע נהוג לפרט באיזה יום יחול המולד הממוצע, באיזו שעה, ובאיזה חלק של השעה בדיוק יחול המולד.

מכיוון שהיממה מחולקת ל- 24 שעות, ישנם כ- 25,920 חלקים ביממה אחת מעת לעת (1080Xׂ24). ועתה אם נתבונן כמה חלקים היו בששת ימי בראשית, זמן בו ברא הקב''ה את עולמנו, ניווכח שהמניין הוא 155,520! בדיוק כמניין הכולל של הטפחים שהיו בקרשי המשכן! נפח קירות המשכן מרמז איפוא לזמן ימי בראשית בדיוק נמרץ! מצאנו אם כן, את הרמז הראשון לקשר מובהק בין ימי בראשית לבין ממדי המשכן.

אם נתבונן בממדיו של הכותל המערבי שהיה קצר משני הכתלים האחרים, ניווכח שגודלו היה 120 אמות מעוקבות שהן 25,920 טפחים מעוקבים, בדיוק כמניין החלקים שביממה אחת מעת לעת! גם הצד המזרחי שהיה ללא כותל היה, אם כן, בנפח של יממה אחת, ואם שלשת הכתלים הבנויים היו בדיוק כמניין ששת ימי בראשית, מובן מדוע הקיר הזה לא היה בנוי כלל, שכן הוא כנגד היום השביעי בו שבת הבורא מכל מלאכתו! ב''ה.

נגד השמש העולה

סיבה נוספת לכך שהצד המערבי והמזרחי היו בגודל של יממה אחת בדיוק, היא שאת קורבן התמיד היה צורך לשחוט בצד הצפוני של העזרה ''כנגד השמש'', דהיינו בצד הנגדי של מקום הימצאותה של השמש (עי' מסכת תמיד פ''ד מ''א). בקורבן תמיד של שחר זה היה בצד הצפון- מערבי (- כנגד הזריחה) ובתמיד של בן הערביים בצד הצפון- מזרחי (- כנגד השקיעה). ונבאר שבע (תמיד ל:) כתב על כך: ''והטעם שהיה נשחט כנגד היום, כלומר, הפך מקום זריחת השמש מפני שאז היו אומות העולם עובדים לשמש''.

ובדומה לכך כתב המאירי (יומא סב:) : ''מתוך ששחיטתם בזמן זריחת השמש ובזמן נטייתו לעירוב, הייתה מצוותם לשחטם ''כנגד השמש'' לרמוז על השפלת עובדיה''. נפחו של הקיר המערבי (וכן הנפח של צד מזרח הלא בנוי) רמז אם כן למהלך אורכה של יממה אחת שהוא זמן הקפתה של השמש (או של כדוה''א) סיבוב שלם.

ממצא נוסף הוא שהשטח של כל שלשת הקירות (לא הנפח!) תאם אף הוא בדיוק לנפח של יממה אחת והיה כמניין של – 25,920 טפחים (72 אמה אורך X10 אמות גובה הם 720 אמה ו- 6 טפחים X6 טפחים בכל אמה). אם נתבונן במספרים אלו שישה, עשרה, ושבעים ושנים, נמצא את הקשר לבריאת העולם. שהרי העולם נברא ע''י שם ע''ב, ב- 6 ימים, וע''י 10 מאמרות! מספרים אלו מובילים לתוצאות מדהימות בדברים נוספים שהיו במשכן, ולדוגמא שטח הקיר המערבי של המשכן היה 12 אמה, על 10 אמה, שהם 4320 טפחים, שגם הם תרכובת של 6X72X10.

המספר 72 נמצא רבות בכלי המשכן, ולדוגמא: האורך הכולל של קרשי המשכן היה 72 אמות, בשולי המעיל של הכהן הגדול היו 72 פעמונים ו- 72 רימונים, האבנט היה באורך 72 טפחים, השולחן היה 72 טפחים מעוקבים, המלבי''ם מביא שהנפח של השטח שמתחת לשולחן היה 648 – טפחים שהוא 9 72Xשהוא הנפח המדויק של מקווה כשר! וכפי שנראה להלן זהו השטח המדויק אף של מקום המערכה ע''ג המזבח.

על כל אחת מאבני החושן היו שש אותיות, שהם סך הכל 72 אותיות. וכותב על כך רבנו בחיי: ''בכל אבן ואבן שישה אותיות, להורות כי ששת ימי המעשה תלויים בשנים עשר שבטים, והיו באבני החושן ע''ב אותיות...והם כנגד ע''ב אותיות שבשם הגדול להורות בזה קיום העולם שנברא בע''ב שעות, שהרי העולם נברא (בשעות) היום, שנאמר: ''ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים'', וששת ימי המעשה ע''ב שעות יש בהם, י''ב שעות בכל יום, וזהו שאמר הכתוב: ''אמרתי עולם חסד יבנה'', כמניין חסד (-72), ולמדנו מזה שהעולם שנברא בע''ב שעות מתקיים בזכות השבטים שבהם ע''ב אותיות'' (רבנו בחיי שמות כ''ח ט''ז).

וזהו רק מדגם של הדברים הקשורים ל- 72 שהיו במשכן. בדומה לכך היה המספר 10 מאוד דומיננטי במשכן, כמו שכותב רבנו בחיי: ''מספר עשרה רשום בכל כלי המשכן'' (שם כ''ה י'), והסיבה לכך היא שגם העולם נברא בעשרה מאמרות, ולדוגמא: גובה הארון עם הכפורת היה עשרה טפחים, גובה המשכן היה עשר אמות, על המשכן היו עשר יריעות, קודש הקודשים היה עשר אמות אורך על עשר רוחב על עשר גובה בדיוק, וא''כ השטח שלו הוא 100 אמות (10X10והנפח 1000 אמות (10X10X10). מלבד זאת שבגימטרייה, עשר במילוי (עי''ן, שי''ן, רי''ש,) עולה 1000!.

המתמטיקה וכלי המשכן 

והנה מגלה לנו בעל ''מגלה עמוקות'' רובד נוסף ממעמקי הכוונות הטמונות בממדי כלי המשכן. אם נתבונן במידות המזבח החיצון, נמצא שעיקרו של המזבח שהוא גגו היה חמש אמות אורך על חמש אמות רוחב בגובה שלש אמות. כל אמה הייתה בת שישה טפחים, ואם כן במזבח היו 75 אמות מעוקבות, שהם 1000 סאה השווים בנפחם ל- קמ''ד אלף (144,000) ביצים.

אף בששת ימי בראשית (עם הלילות) היו קמ''ד שעות (שהם אף כפולה של המספר 72), וכמו כן על פי הקבלה ישנם קמ''ד צירופי הוויה, והוא סוד ''מעונה אלוקי קד''ם'', שהכוונה היא לזמן הקדום של בריאת העולם.

בפרשת ''ויכולו השמים'' ישנם קמ''ד אותיות, שכן השבת היא בת זוגו של עם ישראל שלמענו ולתכליתו נברא כל העולם ב- 144 שעות, מידת החושן היא קמ''ד אצבעות מרובעות, באבנט היו גם כן 144 אצבעות מרובעות, 48 הקרשים של המשכן יחד עם 96 אדניהם עולים אף הם למניין 144, וכן עוד דוגמאות רבות.

מלבד 96 האדנים שהיו תחת קרשי המשכן היו עוד 4 אדנים תחת קרשי פרוכת המסך, ס''ה של האדנים היה 100.הנפח של 4 אדנים הוא 648 טפחים, נפחם של 96 האדנים הנוספים הוא 15,552 ובס''ה 16,200.

אם נחזור למזבח ניווכח בעובדה מדהימה נוספת: במרכזו של גג המזבח (שהוא כאמור 5 אמות על 5 אמות בגובה 3 אמות), היה ''מקום המערכה'', שטח זה היה רק אמה עקב המקום שתפסו קרנות המזבח ומקום הילוך הכוהנים, שטח זה היה אף הוא 648 טפחים מעוקבים כמו נפח ארבעת האדנים (9X72) כפי מידתו של מקווה כשר.

מידת המשכן כולו הייתה בדיוק פי אלף משטח ליבת המזבח- 648,000 טפחים מעוקבים! נפח שאר המזבח ללא מקום המערכה היה 15,552 טפחים, בדיוק כנפח 96 האדנים, וסך הכל היה נפח גג המזבח 16,200 טפחים כנפחם של כל מאת האדנים.

מדהים להיווכח שגם נפח כל חצר המשכן הייתה בדיוק פי אלף המזבח כולו! 16,200,000 טפחים מעוקבים (100 אמה 50X15X ובכל אמה 216 טפחים מעוקבים). גם בקודש הקודשים אנו מוצאים יחס של 1 ל- 1000 שכן במרכזו של קודש הקודשים היו לוחות הברית, גודלם היה 66X טפחים בגובה 3.

שני הלוחות יחד היו 3X6X6 טפחים שהם 216 טפחים מעוקבים, נפחו של קודש הקודשים היה 10X10X 10 אמות שהם 216,000 טפחים מעוקבים, בדיוק פי אלף מנפח הלוחות שהיו במרכזו.

ומה עוד ששמו של חדר זה היה ''דביר'' שלמרבה הפלא הגימטרייה שלו עולה אף היא למספר 216!! הלא דבר הוא. בנוסף, האש שהייתה על גבי המזבח הייתה בדמות ''אריה'' שאף הוא כמניין 216, ודמות זאת הייתה אף רקומה על גבי הפרוכת.

הר סיני שהוא מקום נתינת לוחות אלו, נקרא אף ''חורב'' העולה גם הוא למניין 216! לסיום יש להוסיף, שהיחס של 1 לאלף נמצא במודלים נוספים שהיו במשכן אך אין כאן המקום להאריך בזה.

זמן הקמת המשכן

המספר שש, מסמל כפי שראינו את ששת ימי המעשה. בנוסף מבאר המהר''ל שמספר זה מורה על גבול ההתפשטות של כל עצם חומרי בעולמנו- ימין ושמאל, פנים ואחור, ומעלה מטה. ביום השבת נאסר על היהודי לעשות כל מלאכה, והסיבה היא ''כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי וינפש''.

באם נבחן את שורשו של המספר 6, מספר המגלם בתוכו את ששת ימי המעשה, תתגלה לעינינו תגלית מופלאה, השורש מורה לנו על התאריך המדויק לבריאת העולם בו הוקם המשכן. יש להקדים ולומר שששת ימי בראשית מגלמים בתוכם את ששת אלפי השנים בהן העולם עתיד לעמוד, כל יום מרמז על מאורעות אלף השנים המקבילות לו כמובא בפירוש הרמב''ן על התורה (בראשית פרק ב').

שנת הקמת המשכן כפי המובא בתורה היא השנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים, חישוב השנים מבריאת העולם מורה על שנת 2448 כשנה שיצאו בנ''י ממצרים (ע''פ החישוב בחומש בראשית, אברהם אבינו נולד בשנת 1948(!) לבריאת העולם, לאחר 100 שנה נולד יצחק, ולאחר 400 שנה מיום היוולדו חלה יציאת מצרים, התוצאה היא= 2448). שנה לאחר מכן מוקם המשכן, והיא אם כן שנת 2449 לבריאה. הקמת המשכן הייתה בראש חודש ניסן כמובא בתחילת פרשת שמיני, ל' אדר יוצא ביום ה- 178 מתחילת השנה.

עתה כשנתבונן בשורש המספר 6 ניווכח שהתוצאה היא: 2.4494897 כיוון שכל יחידה מרמזת על אלף שנים, התוצאה היא שנת 2449 והשארית המרמזת על הימים היא 4897. על מנת להגיע למספר הימים עלינו להכפיל את השארית במספר ימי השנה 4897 כפול 365= 178.7405 היום המדובר הוא היום ה- 178 והשארית מורה על השעות.

על מנת לדעת מהי השעה המדויקת, נכפיל 7405 ב- 24 שעות והתוצאה היא 17.772 שהיא השעה חמש וארבעים אחרי הצהריים שזו בדיוק שעת השקיעה ביום זה במדבר סיני, והרגע המדויק בו נכנס ראש חודש ניסן של שנת 2449 לבריאה, שהוא היום בו הוקם המשכן! מצאנו אם כן שהמספר 6 מרמז בתוכו מעת הבריאה את הרגע המיוחד בו יוקם המשכן הנקרא עולם קטן, ובו נעשו אותן המלאכות בהן ברא אלוקים את עולמו.

לסיום מאמר זה, חובה להבהיר, שכל החשבונות הללו הם רק טיפה מים הסודות והחשבונות הטמונים במודל המשכן וכליו, מימדיהם וזמנם. הרבה יותר ממה שהובא כאן מוזכר בספרות הפרשנים ובעלי הסוד.

כל הדברים הללו מורים על העובדה הידועה לנו מכבר אודות החוכמה העצומה הטמונה בכל דבר המובא בתורתנו הקדושה והעמוקה מיני ים, ואף ל''מספרים היבשים'' לכאורה המוזכרים במרחבי התורה, ישנה סיבה עמוקה ומשמעות נוספת, ברבדים שאין לנו שום מושג אודותם. תודה לר' מיכאל חן מקדומים על הסיוע הרב בהכנת המאמר.

שבעים ושנים = הסוג הגדול

תוספת מכתב יד פרשת תרומה מתוך הספר סודי רזיא: וז''ל: משבעים ושתים שמות הן, הנקובים בשלוש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח: ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו, ושלושתן בני שבעים ושתים אותיות, ומהן שם המפורש: אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן, השם הראשון והו: וי''ו של ויסע, ה''א דכל הלילה, וי''ו דויט, ושם השלושים ושבע הוא אני: אל''ף דמאחריהם, ונו''ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע, ויו''ד דרוח קדים. פרשת ואתחנן אופן קנ''ז.

במדרש רבה מובאת השאלה הבאה

''מדוע נאמר בפסוק משכן משכן שתי פעמים? ללמדך שאם יתחייבו שונאיהן של ישראל כליה (- עם ישראל בלשון ''סגי- נהור'') יוציא הקב''ה חמתו על עצים ועל אבנים'' (מדרש שמות רבא פרשת תרומה). המשכן הוא מלשון ''משכון'', אותו פורעים בעת שבעל החוב אינו יכול להחזיר את חובו, בעוונותינו נפרע החוב כבר פעמיים בעת חורבנות שני בתי המקדש ויציאת עם ישראל לגלות.