החלום - מסר מעולם האמת

מציאות החלום, סיבותיו וכו', כידוע עדיין בגדר חידה לאנשי המדע. לחכמינו אשר ידיעתם לא הייתה מחקרית או סטטיסטית, אלא מאחורי הקלעים של היצירה הייתה מסורת כי חלום הוא אחד מששים מנבואה. כלומר, מסרים מעולם האמת מועברים לעיתים דרך חלום, כמובן לאותם אנשי מעלה הראויים להם. כל אחד מאיתנו חולם, אך לראויים לכך יש בחלומם מסרים והוראות לפי ערכם ומעלתם. אף כי להלכה אין להסתמך על חלום בלבד, אבל יש בדוגמאות שלפנינו ללמד על ערכו ומעלתו של החלום. זמן מועט אחר פטירת רבינו (יחיאל היילפרין בעל ''סדר הדורות''), יצא רוכל לדרכו הקבועה אל העירות הקטנות שבגליל מינסק.

היה זה בעונת החורף, כששלגים כיסו את פני הארץ, והקשו מאוד על הנסיעה. לפתע נעצרה עגלתו, ותט האתון מן הדרך, ולא יסף לילך. כשהחל בעל העגלה לבחון ימין ושמאל לידע פשר דבר, ראה והנה מלאך האלוקים הוא רבינו עומד לימינו מעוטף בתכריכיו. לגודל חרדתו נתעלף האיש. כששבה רוחו אליו שמע את רבינו דובר אליו, לבל ירא ובל יחת, ומבקש ממנו לילך בצד פלוני של הדרך, שם ימצא בית ובתוכו יושבת נערה והיא מרת נפש, יקיש על חלונה ויאמר לה כי זקנך שלחני אלייך לצוות לך על עמך לבל תשתמדי. ואח''כ חזור הנה, ואני אשמור על עגלתך עד תשוב, כי אין רשות בידי לילך שמה. ויעשה העגלון כמצוותו.

בשובו אל מקום עגלתו הודה לו רבינו מאוד על מילוי בקשתו, ושאלו במה יוכל לגמול לו. ויבקש השמש כי בבוא יומו יזכה להיקבר בסמיכות אליו. רבינו הבטיחו נאמנה כי ישתדל להשלים רצונו. זמנו של הרוכל בא, ושוב היה זה בליל חורף שלג וסופה, אך חזקה על אנשי החברא קדישא מנהג עירם כי בשום פנים ואופן אין להלין את המת. אומנם בהגיעם אל בית מועד לכל חי, מצאוהו מכוסה במעטה שלג עד כי אין לידע שביליו ואורחותיו, אך במקום אחד, כמו הכין אותו המכין לכך, מצאו חלקת קבר פנויה ומנוקה מן השלג. אנשי החברא קדישא קברוהו במקום הזה, ורשמו בפנקס הח''ק כי פלוני בן פלוני נלקח לבית עולמו ביום זה, ואין יודעים בדיוק מקום קבורתו. בחלוף איזה זמן נסתלק חד מן חכמי מינסק, ויבקשו הגבאים לחלוק לו את כבודו, ולקברו בסמיכות לרבינו.

כאשר באו אנשי החברא קדישא לשם, מצאו סמוך לרבינו קבר פלוני בן פלוני, ויבוקש הדבר, וימצא כי הוא אותו רוכל המדובר. אנשי הח''ק ביקשו להוציא מקברו, ולהעבירו למקום כערכו, אך הרב [בנו של רבינו?} עיכב בעדם, וציווה לקרוא לו את אלמנת הרוכל. תהה הרב אצלה על קנקנו של בעלה, אך לא יכלה האישה להציל מזיכרונה איזה מנהג טוב יוצא מן הכלל שהיה רגיל אצלו. לבסוף נזכרה האישה מקורות אותו הלילה. בהישמע דברי האלמנה הללו, ציווה הרב לבל יהינו להוציא מקברו, ויכתב הדבר בספר הזיכרונות של חברא קדישא דק''ק מינסק.