נזקי סופת הכעס

הפגיעה, היא לא רק במישור הגופני, אלא שהכעס והעצבים גורמים לאדם נזקים רבים גם במישור הנפשי. כי כשהאדם נמצא במתח נפשי רב, קשה לו מאוד לשמוח, קשה לו להיות רגוע, והשלווה ממנו והלאה. ולא די בזה, אלא שגם מבחינה חברתית מצבו אינו מזהיר במיוחד.

כי מי רוצה להתחבר לאדם שגם דברים קטנים מרתיחים אותו, ושרוב הזמן הוא צורח, ומי רוצה להימצא בחברתו של אדם כזה, שכשהוא בשטח כולם במתח!? לפני שנלמד על נזק נוסף שהכעסן גורם לעצמו, והפעם במישור הרוחני.

נציין ונאמר, שחלק לא מבוטל מהדברים שנביא בהמשך, מעובדים מתוך הספר ''ארך אפים''. בספר זה הביא בשם הזוהר מכמה מקומות, שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה! והטעם לזה כתב בספר התניא להרז''ש: ''לפי שבשעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו לא היה בכעס כלל''.

כלומר שבמעשה הכעס הוא ''משדר'' כמעין כפירה בבורא, ושכאילו הוא אומר: זה שהכעיסו אותי ''זה לא מגיע לי'', ולכן הוא מתרעם על כך שאין כאן צדק וזו הסיבה לכעסו! הוי אומר שכביכול, הקב''ה לא צודק בזה שהוא זימן לי את המקרה הזה.... (ועוד ידובר בזה בהמשך). ואם הוא מתכחש לעובדה שזה מה' יתברך, אז יש כאן כפירה נוספת, שכביכול יש כוחות נוספים הפועלים בבריאה, בלי פיקוחו הישיר של הבורא...

דבר דומה מובא גם בגמרא: ''ר''ש בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד...'' (שבת קה: ( אלא שכאן כבר מדובר על התפתחות נוספת, לא רק כעס פנימי אלא גם מעשי השחתה, קריעת בגדים, שבירת כלים, השלכת כספו וכו'.

פשוט, אובדן מוחלט של שליטה עצמית, ואפשר לצרף לרשימה ''מכובדת זו'', גם את הביטויים ''המודרניים'' של הכעס, כגון: הטורק את הדלת בחמתו ומרעיד את כל הבית, או ''המניח בחבטה'' את מה שבידו על השולחן, או הטורק בחמתו את הטלפון, כשמצד השני של הקו פניו המשתאות של חברו וכו'.

כמובן שאדם כזה כבר לא שולט במעשיו, והוא נופל לגמרי בידי היצר, והמרחק מנקודת שפל זו, עד להתדרדרות של עבודה זרה הוא די קצר. והטכניקה של ההתדרדרות היא מאוד פשוטה. כי אם נשים לב נבחין, שכשהאדם רותח מזעם, כל פרצופו נעשה אדום, וזה מחמת שהדם עולה לו לראש, וכשהדם עולה לראש, אזי השכל יורד לרגלים....

ולהבנת הדבר נסביר עפ''י הידוע, שמקום משכנה של הנשמה הוא במוח, והנפש נמצאת בדם. כפי שנאמר: ''...כי הדם הוא הנפש....'' (דברים יב, כג), הנשמה היא החלק הרוחני הגבוה ביותר באדם, והנפש היא החלק הנמוך ביותר המכונה גם ''הנפש הבהמית'' (הקיימת גם אצל בעלי החיים). אמור מעתה, כשלאותו כעסן ''עולה הדם לראש'', ובכמות כזו גדולה, אזי ''הנפש הבהמית'' מציפה את המוח, כך שלמעשה, באותם רגעים קריטיים, היא זו שלוקחת ''פיקוד'' והיא זו שמתפעלת את האדם ולא הנשמה!

ולכן התנהגות האדם משתנה בהתאם! מכאן ''מובן'', מדוע הוא מבצע את העצות האומללות שהיצר מכתיב לו, כגון: להכות את חברו ואף לרוצחו נפש, וכבר שמענו על כך שאדם רצח את חברו תוך כדי מריבה על מקום חניה, או על כסא נוח בחוף הים, או במהלך ויכוח על התור בטלפון הציבורי...ושלא נדבר על כל אותם כעסנים, ''שרק'' פצעו את חבריהם, והפכו אותם לנכים.

ואיך הגענו לכך שישנן מאות אלפי נשים מוכות. האם זה לא נגרם מהכעס? והכעס על הילדים שקצת העיזו להפריע, הלא פעמים רבות שזה עובר מהכעס המילולי, לידי הרמת ידיים, ומי התיר זאת? האם נדמה לו שבגלל שזה הילד שלו, אזי מותר לו להכות אותו כל אימת שהוא לא רגוע? וכשהאדם כועס על חברו, הרי גם אם הוא לא חבל בו פיזית, לא ימלט שלפעמים זה גם קורה בנוכחות אנשים נוספים, ונמצא שהוא מלבין פניו ברבים, ונחשב כאילו שפך את דמו...

וכמדומני שמי שיאזכר לעצמו מידי פעם בפעם, את הנזקים הרבים שהכעס והעצבים מביאים על האדם בכל המישורים, הן במישור הגופני, הן במישור הפיזי והן במישור הרוחני, אזי די בדוגמאות אלו, כדי לעורר את לב האדם הישר, לרצות ולפעול במרץ כנגד מידה זו. ובפרט שבהמשך נראה גם מה זכו לקבל, אותם אלו שהצליחו להתגבר על הכעס.

והחשוב מכל הוא, שעליהם נאמר: ''שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מידותיו'' (פסחים קיג: ), ומי אינו רוצה להיות אהוב לפני הקב''ה? לגופו של עניין, אנו מחלקים את המלחמה כנגד הכעס לשלושה שלבים:שלב א: לפני שהכעס בא. שלב ב: כשהכעס מגיע. שלב ג: לאחר הכעס.