מה בין יהדות לדמוקרטיה?

יש שיטת ממשל טובה יותר מהדמוקרטיה בתקופה האחרונה אנו שומעים שוב ושוב את ההתמוגגות של אישים שונים על חגיגה של דמוקרטיה שמתרחשת במפלגות אלה או אחרות. שואלים את הציבור או את נציגיו, 'בוחר' אומר את 'דברו', והרוב קובע. הכול נראה יפה, מכובד, חברי. מנגד טוענים מומחים, שבשנים האחרונות חל כירסום במעמדה של הדמוקרטיה. בשכבות מסויימות היא נהפכה כמעט למלת גנאי. בעיני ציבורים מסויימים מהווה הדמוקרטיה שם נרדף לתוהו-ובוהו, למיקח-וממכר נטול בושה, לכמעט אנרכיה. שם יש כמיהה ל'מנהיג חזק', שיבוא ו'יעשה סדר'. מפעם לפעם אנו שומעים גם טענה כלפי התורה, שהיא איננה דמוקרטית - דבר שנשמע כהאשמה חמורה שאין כמותה. כדאי אפוא להתבונן מעט במשמעותה של הדמוקרטיה, ולעשות קצת סדר במחשבה.

רצון העם המשמעות המילולית של 'דמוקרטיה' היא - שלטון העם (דמוס = עם; קראטוס = שלטון). כלומר, העם עצמו קובע איך יתנהלו חייו. ההפך מכך היא 'דיקטטורה', שמשמעותה - רודנות, עריצות. מישהו שאינו מייצג את רצון העם, כופה עליו את דעתו. בדרך-כלל, דיקטטורה זהה גם לשחיתות ולדיכוי. הדמוקרטיה נעשתה לשיטת המימשל המקובלת בימינו לא משום שהיא מושלמת, אלא מכיוון שהיא עדיפה מן הדיקטטורה. הדמוקרטיה היא שיטת מימשל גרועה מאוד, אומרים חסידיה, אבל היא טובה לאין-ערוך מהאלטרנטיבה. כלומר, היא הרע במיעוטו. ההתנגדות שגוברת באחרונה כלפי הדמוקרטיה נובעת מכך, שהיא משקפת את פרצופנו. את ההתפלגות העצומה שיש בעם, את המבוכה וחוסר-היכולת להחליט, את הרדידות המחשבתית, החומרנות ושאר התופעות הבלתי-משמחות. היא מהווה כעין ראי של החברה, והכעס מופנה כלפי הראי. כל הניסיונות ל'שינוי שיטת המימשל' מבטאים את התיסכול מהמצב הקיים, אבל אין מבינים שלא השיטה נושאת באשמה, אלא ההתפלגות הנוראה ואבדן הדרך שקיימים בעם.

העם רוצה משיח התורה אינה שוללת את הדמוקרטיה. להפך, בהלכה יש כללים ברורים לנוהלי שלטון, שצריכים להיקבע על-פי הרוב דווקא. אבל התורה נותנת תשתית, שעליה הכול נבנה. היא מונעת אנרכיה ואיבוד כיוון. היא מהווה חוקה, בסיס ערכי מוצק וברור. עדיין נשאר מרחב גדול לביטוי דעתו של הציבור, אבל יש מסגרת שבתוכה מתנהלים הדברים. מובן, שמצב כזה יכול להיווצר בפועל רק אם העם ירצה בכך. כשרוב העם היהודי יקבל עליו את שלטון התורה, היא הרי תבטא את דעת הרוב. זו תהיה הדמוקרטיה במיטבה - ביטוי מלא של רצון העם, בתוך המסגרת הרוחנית והערכית של התורה. אך, כאמור, כדי שזה יקרה, צריך העם להשתנות. אולם יש שיטה שלטונית טובה יותר - שלטון המשיח.

זו מאחדת את כל היתרונות שיש בכל השיטות האחרות. היא הביטוי המלא של רצון העם, כי מי אינו רוצה משיח. אין בה מחלוקות ופילוגים, שכן המשיח יאחד את העם היהודי כולו. לא יהיו בה הססנות, סחבת ובלבול, כי דברו של המלך המשיח יהיה ברור, חזק ומוחלט. ומובן שלא יהיו בה הצדדים השליליים של דיכוי ועריצות. ואכן, הגענו לשלב שבו צפויים 'חילופי השלטון' הללו. העם הגיע לתסכול עצום מהמצב הקיים. יש אומרים שצריך 'לשנות את העם'. יש מחפשים 'איש חזק'. כל אלה אומרים, בעצם, שהם רוצים משיח. העם היום רוצה משיח, גם אם הוא אינו יודע לומר את המלה המפורשת.