מהפכה פסיכולוגית ומוסרית. האומנם?

התיאוריות הפסיכולוגיות, בעיקר הפסיכואנליטיות, שפותחו על ידי פרויד והנוהים אחריו, המחקרים הסטטיסטיים שנערכו על ידי פרופסור קינסי והמפכה המינית, סיבכו את השקפת האדם על המין. לא זו בלבד שבעיותינו לא באו על פתרונן, אלא אף העמיקו.

פילוסופיית מין חדשה

צעירים רבים בחרו לבעוט במגבלות שמטיל המוסר. ונטו לחשוב שהם פיתחו פילוסופיית מין חדשה, בעוד שלמעשה אין באמתחתם חידוש כלשהו מעבר לפריקת עול עתיקת יומין. על אף ההתחכמות והניסוח האופנתי הממולח, עומדים בני זמננו בפני שתי השקפות נוגדות של ההתנהגות המינית. כל אחת מהשקפות אלו מייצגת גישה קדומה כלפי המין. באורח פרדוכסלי, רבים נוטים לאמץ בו זמנית את שתי ההשקפות הנוגדות. שילוב זה מעמיק ביתר שאת את הבעייתיות של הנושא ואת השלכותיו על נפש האדם.

באופן מודע מקבלים צעירים רבים את הנטייה החופשית והגלויה כלפי המין, גישה זו היא הגישה האופיינית לחברה שלאחר פרויד. לכאורה נפלא הדבר, כאשר כולנו חכמים היודעים הכל על נושא המין עוד משחר נעורינו. עם הידע, באה כאמור, ההשתחררות מן המסתורין שאפף את המין. אנו רואים בו דחף ביולוגי טבעי בלבד, והשאר אינו אלא שטות רומאנטית.

הגישה הטבעית והמעשית היא דתה הרשמית של המהפכה, והמעצורים המוסריים הינם שטן המהפכה. גישה זו אינה חדשה כלל ועיקר. התיאוריות המסתתרות מאחורי גישה זו הן אלו של עובדי האלילים הקדומים. מהלכים אלו מצאו את ביטויים בדרכים שונות, למן הפריצות הקדושה של עמי כנען ועד להוללות שלוחת הרסן והבוטה של בני רומא. מוטיבים אלו של התמכרות ליצר וקידוש ההנאות היו ידועים היטב בזמנים קדומים. המוסר החדש אינו אלא מסווה חדש לפריקת מוסר, ותו לא.

בעיקרו מהווה רנסאנס זה של האלילות, איום רציני למוסר, למשפחה, ובסופו של דבר לאדם עצמו. אולם לא ניתן להתכחש כי קיים צד שני למטבע! בנפשו של האדם פנימה מתרחבת תופעה של אי נוחות ומבוכה. הנצרות הקדומה זיהתה את המין עם החטא הקדמון. הפריה והרבייה נחשבו בעיניה כהעברת החטא מדור אחד למשנהו. רוב אבות הכנסיה הטיפו לפרישות, הנישואין נחשבו בעיניהם כויתור לחולשתו של האדם.

במשך מאות שנים דבקה הכנסיה בגישה עויינת מין זו. למרות העובדה, שלכאורה, אין בני דורנו נאמנים להשקפה זו, והיא משקפת רק גישה מיושנת שעבר זמנה, שורשיה עמוקים בנפשו של כל אחד מאיתנו במידה זו או אחרת. פילוסופיה זו עדיין שלטת במחשבתו של האדם המערבי במחתרת.

היא קיימת במסתרים, וזאת למרות כל מחאותינו! הפסיכולוגים ערים לעובדה זו ומכירים את תוצאותיה הפתולוגיות הנובעות מההתנכרות הנסתרת למין ומהפחד מפניו. רבים מאיתנו יכולים להיווכח בקיומן של נטיות נוגדות אלו במבנה הנפשי של עצמנו. בתוכו פנימה אנו נוטים לראות במין דבר מאוס ותאוותני. וברגע של אמת אנו מוכנים להודות שרק על ידי איזו צביעות רשמית, הוא מקבל את הכשרו בחדר הנישואין.

היהדות מתרחקת משני הקצוות

היא דוחה הן את ההתמכרות המאוסה שבתרבות האלילית, והן את תפישת הנצרות בדבר החטא המונח ביסודה של כל פעילות מינית. פריה ורביה היא המצוה הראשונה שניתנה לאדם. מצוה זו משמשת גם כאמצעי לאכלוס העולם. משום כך, הטביע הבורא באנושות כולה יצר זה בעוצמה כה גדולה. עובדת היותו מכשיר לרצון ההשגחה, מרוממת אותו. אולם זאת דווקא כאשר הוא קיים במסגרת הנכונה ובמינון הנכון. הבה נעמיק מעט בנושא זה: טהרת המשפחה היא מצוות יסוד המתמודדת בגלוי עם אחד הצדדים הגשמיים ביותר באדם. עידון היצר המיני מכוון כלפי הנקודה הפנימית ביותר בקיום האנושי. נקודה זו חולשת על כל הכוחות המרכזיים שבנפש, המרומים והנחותים כאחד. היא קשורה לכוחות האלוקיים והרוחניים שבאדם, לדחפים החומריים, לכוחות הרגש והדמיון ולשילובם יחדיו.

בכל אדם פועלים כוחות גשמיים

מחובתו של האדם אפוא לשלוט על כוחות אלו ולהשתמש בהם על פי עקרונות אלוקיים. נקודה זו צריכה הדגשה מיוחדת: היהדות אינה תובעת מהאדם, כפי שתובעות ממנו דתות אחרות, לדכא את כוחות הטבע הגשמיים המצויים בו, להכריז עליהם מלחמה ולדוחקם אל מחוץ למעגל חייו. הוא נתבע רק לזככם ולכוונם. כדי שהאדם יהיה מסוגל להכיר ולהבין את מעלותיה של גישה זו, עליו להכיר תחילה את הגישה הפסיכולוגית הרווחת בחברה, גישה שהאדם השתעבד לה במודע או שלא במודע.

כאמור, הפסיכולוגיה המודרנית סבורה, שבמהלך התפתחות המושגים המוסריים של החברה, נכפו איסורים ומגבלות על הביטוי החופשי של יצרי האדם. באין לו מוצא אחר, הוא מגיב בדרכים עקלקלות. הוא מתנקם בכל הגורמים המרסנים אותו, וסופו שהוא פורק מעליו את עולם הערכים, שבשמם דיכאו את יצריו ומנעו מהם את סיפוקם המלא. הפסיכולוגים נמנו וגמרו, שהריסון העצמי, לכל צורותיו ודרגותיו, הינו מזיק, ויש לעקרו מתהליך החינוך. מסקנה זו 'התקדשה', והייתה לבשורתה המרכזית של תורת הנפש המודרנית. הפסיכולוגיה הניחה, ששחרור היצרים מכל בלם, יתקן את העיוותים שנוצרו מחמת עודף האיסורים ומחמת היחס העוין כלפיהם. אולם הדוגלים בגישה זו לא חזו את הנזק הרב שתפיסה כוללנית, ושטחית זו, עלולה להסב ליחיד ולחברה כולה.

ההפקרות המינית

השוררת כיום במערב היא תוצאה ישירה מהנחותיה וממסקנותיה המעוותות של תורת הנפש המודרנית. הפקרות זו גובה מחיר כבד מנשוא. האדם המערבי משלם את מחירם הכבד של ההיתרים הפזיזים שהעניקה לו הפסיכולוגיה. בין השאר הוא משלם על כך בבריאותו. מחלות מין קטלניות, שלא נודעו כמותן בעבר, מתפשטות בארצות המערב ומאיימות להביא על העולם שואה רבתי. עקרון שיווי המשקל, שהעולם ניצב עליו, נפגע. כתוצאה מכך, הוא עומד מול סכנה של חיסול עצמי.

מערכת הטבע מושתתת על איזון כללי של כל הכוחות הפועלים בה. זהו עקרון האיזון האקולוגי החולש על כל מערכות החיים. כל הפרה של שיווי המשקל גוררת בהכרח ערעור הבסיס של קיום החיים, הסוחף עמו את כל המערכת להתמוטטות כללית. חוק יסוד האיזון חל גם על האדם עצמו. גם במישור ההתנהגות האנושית חייב לשרור איזון, המבטא יחס נכון אל כל המרכיבים הדינאמיים. שיווי משקל זה הוא הערובה לקיומה התקין של החברה. בלעדיו היא מועדת לפורענות, להתפוררות ולניוון.

סוד יצירת האיזון באישיותו של האדם מצוי בתורה

היא המקור שהאדם יכול לקבל ממנו את הכלים הרוחניים והנפשיים שהוא זקוק להם לצורך האיזון. עקרונות התורה מגדירים את היחס הנכון בין גוף לנפש ובין גשמיות לרוחניות. הם יוצרים מנגנון ויסות, המהווה תנאי הכרחי לבריאותו הנפשית והפיזית של היחיד, ואף לבריאותה של החברה כולה. עקרונות אלו טפטפו ממקורות היהדות וחלחלו לכל הדתות הקיימות, ואף לשיטות פילוסופיות רבות. אולם במקומות אלו הם נספגו למקוטעין במזיגה קלושה ודלילה. מושגי שיווי המשקל והאיזון המעודן שהם לב לבה של היהדות, לא נקלט בהן כלל.

מהתורה אנו לומדים שהבריאה הורכבה מניגודים. הבורא קירב יסודות מנוגדים, שלפי טבעם הם דוחים ומכלים זה את זה, ויצר ביניהם קשר של השלמה הדדית. הטבע שוקק כוחות שאינם יכולים לעמוד במחיצה אחת. לולי ההתערבות העליונה יינטש ביניהם מאבק איתנים חסר פשרות. מצוות טהרת המשפחה אף היא נובעת מדבר אלוקים המגשר ומשלים בין ניגודים בין גבר לבין אישה, משום כך היא תשתית ותנאי בל יעבור לחיי נישואין תקינים.

הליברליזם של ימינו

כופר בעצם השוני שבין הגבר לאישה ומטיף לדרך חיים המתעלמת משוני זה. הליברליזם חוטא בסילוף טבע האדם ובכפיית רעיונות השוויון, בתחומי מציאות שאינם שייכים אליו כלל. שכן, מטבע בריאתם, הגבר והאישה הינם ניגודים קיצוניים יותר מאש ומים ומשאר הניגודים שבטבע, והם מאיימים זה על זה בהרס הדדי. בכדי שישרור שלום אמת ביניהם, אין להם דרך אחרת אלא לכוון את ליבם לשמיים. השמיים מזכירים לאדם, שבהם טמון מפתח לחיי הרמוניה. החברה המערבית של ימינו שרויה בטירוף מערכות.

מאפיין אותה אי סדר אנושי המתבטא בפריצת המסגרות האלמנטריות של הקיום. אין הכוונה למסגרות שהוכתבו על ידי אופנות תרבותיות, אלא למסגרות שמקורן בצרכים החיוניים ביותר של האנושות. הליברליזם מחק באמצעות רעיון השוויון הפשטני שלו, את תודעת הייחודיות ואת הפרטיות. נוצר בליל אנושי שאין בו 'שלי' ואין בו 'שלך', אין אסור ואין מותר, אין יחיד ואין כלל, אין גם הבדל בין אומה זו לאחרת.

ואכן, בעלי שאר רוח ורגישות בקרב אומות העולם חשים בהתערערות האישיות האנושית, הם מתבוננים בחרדה שסופה ייאוש, בשינוי בדרי ה'בראשית' של החברה. הספרות המודרנית מוקדשת רובה ככולה לתיאור בלבול הערכים המציין את האדם, את תלישותו, את ריקנותו ואת חורבן אישיותו. אלא שגם הבודדים המבקשים מוצא, אינם מגיעים אליו, והם הולכים ומסתבכים בפיתרונות שווא. התשובה נמצאת אך ורק במסגרת שיטתה של היהדות, היודעת לשלב כבוד והערכה לכל אדם באשר הוא, עם יכולת הבחנה והגדרה ברורה שדל מערכות המציאות.

היהדות חותרת להעמיד כל דבר במקומו הנכון, כדי להביאו לשיתוף הרמוני עם מרכיבים אחרים, היא אינה מסכימה לטשטש את השוני בין גבר לאישה. היהדות מעריכה כל אחד משני המינים בהתאם לטבעו המקורי, מחד- מעניקה לכל אחד מהם את זכויותיו, ומאידך גם מטילה עליו חובות כלפי המין האחר, חובות שהגשמתם מהווה תרומה לחברה כולה. היהדות מקפידה שלא לטשטש את צביונו המיוחד של כל אחד משני המינים, ודווקא משום כך היא מסוגלת לטפח את רקמת היחסים העשירה ביניהם!