עיקר וטפל בהורות

הורים מרבים לבקר מעבר לצרכים החינוכיים של הילד. הרבה מהביקורת שלנו כהורים נובעת מצרכים שלנו, ואין בהם למעשה תועלת חינוכית אמיתית. הביקורת נובעת פעמים רבות מהקושי שלנו לקבל התנהגות שונה משלנו ושאינה תואמת את ציפיותינו וצרכנו האישיים, מבלי שיש בזה תועלת לילד.

במקרים רבים, הדבר מגביר את הנטייה של הילד לביקורת עצמית מופרזת וחוסר ביטחון בהתמודדות. אנחנו צריכים לעזור לילד לגדול. ולגדול פירושו, לנטוש מצב קיים של תלות באחרים, ומעבר למצב חדש לא מוכר המחייב יותר אחריות, נקיטת יוזמה ואפשרויות של קשיים וכישלונות בדרך לעליה וההצלחה.

כדי שהילד יוכל לעשות את המעבר הזה באופן בוטח הוא זקוק ל: א. גב של ההורים שמשדרים לו על ידי החום והאהבה- שהוא לא יפסיד כלום מכך שהוא מוכן לנטוש את מצבו כתלוי באחרים, כיוון שהם ימשיכו לספק לו את החום והביטחון שהוא זקוק לו. ב. אמון של ההורים ביכולתו להתמודד עם מצבים חדשים. מאידך, כאשר הילד אינו מקבל חום ותשומת לב מספיקים ואינו מרגיש מספיק אמון מצד ההורים ביכולתו אלא להיפך, שומע ביקורת על ניסיונותיו השונים. הוא מאבד את האמון ביכולתו להתמודד עם מצבים חדשים, ומעדיף לא לגדול ולהישאר במצב של חוסר אונים ואי נקיטת יוזמה.

לכן היוצא מזה: לעשות לעצמכם בירור מהיר של עיקר וטפל בסוגי הביקורת, ולנסות להימנע מביקורת ודרישות שאינם ממש הכרחיים לחינוך הילד ונובעים יותר מצרכים אישיים של ההורים (כגון: סדר וניקיון מופרזים, צורת אכילה ועוד כל מיני עקרונות שאינם מהותיים). כאשר הילד לא מתנהג בהתאם לציפיותיכם לא לראות אותו כמאיים עליכם וכמפריע לכם לממש את רצונותיכם, אלא לראותו כילד שיש לו קושי ושתפקידכם לעזור לו בקשייו.

לנסות להימנע מלראות את הילד דרך חסרונותיו. נטייתנו כהורים היא לראות את ילדנו במצבים מסומים דרך הנקודות המציקות לנו. למשל, אם הילד מפריע בצהריים, אנחנו רואים אותו כילד מפריע, אם ציוניו נמוכים, אנחנו רואים אותו כעצלן, וכו'. יש עניין להרחיב את המבט בכל מצב ולראות את ילדנו במלוא הקיפו הכולל את כל התכונות היפות שלו, כדי להבליע את ההתנהגות הספציפית המפריעה לנו במכלול האישיות היפה שלו.

לנסות לתרגל לעצמכם להתמלא אליו אהבה לחשוב עליו, תוך ריכוז המחשבה בו בתכונותיו בצרכיו ובפחדיו, ולהתמלא אליו אהבה עד בלי קץ.

לנסות להפוך אותו למצליחן, לחפש מתחת לאדמה להחמיא לו, לתת לו תפקידים שמצליח בהם, להנות מכישרונותיו גם אם אינם תורניים, בקיצור לתת לו הרגשה שהוא משהו.

לא לחכות עם סטופר מתי כבר ההדרכה הזו תועיל והוא יהיה כפי צפיותיכם אלא הילד וצרכיו ופחדיו באשר הוא.

אנחנו מקיימים מצוות חסד בכך שאנחנו נותנים לילד נפחד ומיואש הרגשה טובה הוא אהוב ומוצלח. הוא תופס את כישלונותיו כסיבה לכך שלא יאהבו אותו וידחו אותו. לכן עליכם לפעול בדיוק ההיפך, להנות ממנו ולהראות לו אהבה עד בלי די.

ללמדו להתייחס לרגשות 1.במצבים השונים להקפיד לבטא את רגשותיכם ולשקף את רגשותיו, למשל: ההורים ירבו בעת שהם מדווחים על אירועים לומר: זה מצא חן בעיני, זה ריגש אותי, שמחתי לראות את זה, זה בלבל אותי, הייתי במבוכה, זה ציער אותי וכו'. באותו אופן לשקף את רגשותיו במצבים השונים, למשל: אם הוא בא לספר שהוא הצליח במשהו לומר: אני רואה שאתה שמח מאוד, שאתה מתרגש, שאתה נהנה וכו'. כאשר הוא מתלונן שמשהו הציק לו: אני מבין שאתה כועס, שנפגעת וכו'. כלומר, לנסות לחשוב מה הרגש שמסתתר מתחת לדבריו והתנהגותו ולשקף אותו.

2.לפני השינה לספר משהו עצוב או שמח שקרה לכם, ובהמשך הזמן לבקש ממנו שהוא יעשה זאת.

3.לבקש ממנו שיצייר לכם ציור, להתעניין במה שצייר, מי גר בבית, מה עושה הילד? לאן הוא הולך? מה קרה לו שם? לבקש שיוסיף את הפרטים בציור וכו'. לכוון אותו בעדינות לספר איך מרגישות הדמויות, לומר לו למשל: נראה שמשהו מטריד את הילד הזה: מה זה יכול להיות. ואם לא יאמר, להציע לו כמה הצעות וביניהן אחת שקשורה אליו, ולומר שיבחר ויאמר מה הדבר שמטריד.

אפשר גם לספר לו על דמות שחווה ומרגישה בדומה למה שמרגיש הילד. לערב אותו בסיפור, ולבקשו להציע הצעות לעזרה לילד. בהמשך, לבקשו לצייר את הילד עליו שוחחתם. גם אם אינכם יודעים בדיוק איך לעשות את הטיפול הרגשי דרך הציור, זה לא נורא, עצם זה שיושבים איתו ומתעניינים בציוריו ויש לו אפשרות לבטא את עצמו בציורים, תהיה בזה בעה תועלת רבה.

מסרים כללים בבית: העיקר זה ההשתדלות והמאמץ שלך, ולא חשובים לנו הציונים. מי שמשתדל כך בסופו של דבר מצליח. זה נורמאלי שיש קושי וכישלונות. ללמוד לראות מה כן טוב ומה כן מוצלח. לספר על עצמכם כיצד התמודדתם ומה עשיתם ושהיה קשה, ואיך התייחסתם לכישלונות. אם נשכיל להחדיר בילד ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה, תהא זו קרקע נוחה לגדל אדם בריא ומאוזן בנפשו.