האם חסרת הביטחון?

לאם הצעירה, אשר גדלה בבית יציב, עם הורים אוהבים שקיבלו את ילדיהם כפי שהם והעניקו להם הזדמנויות לשלוט במיומנויות ובכללי ההתנהגות הדרושים לניהולו של בית, תהיה הרגשה כללית של היותה נאהבת, אוהבת ובעלת יכולת. מכל מקום, אם היא נוטה להיות חסרת בטחון, או שניסיונה בגידול ילדים ובניהול בית מועט, או שאין היא מקבלת תמיכה מבעלה – יהיה לה קשה יותר להרגיש טוב עם עצמה. היא יכולה לראות נשים בעלות משפחה גדולה המסתדרות כל כך בקלות, בשעה שלה עצמה קשיים כה רבים בביצוע מטלות פשוטות ביותר.

היא עלולה לחשוב: איזו אם היא, אם ילדיה לא צייתנים, שהיא אינה יכולה לשמור על סדר מופתי בביתה, שמרגישה כה עייפה בחמישים אחוז מן הזמן, שאינה אסירת תודה דייה לקדוש ברוך הוא על הטוב אשר העניק לה, שהכיור במטבחה מלא וגדוש בכלים, שאינה מסוגלת אפילו לעקוב אחרי פרטי פנקס השיקים שלה, שאינה עושה משהו עם חייה, אם שאינה מסוגלת להשכיב את ילדיה לישון ללא צעקות או להלבישם בבוקר ללא מכות? אם כזו איננה אלא כישלון! רגשות הבושה ילכו ויתעצמו אם בני משפחה קרובים או שכנים משדרים לה מסר של כישלון על ידי עצות בלתי רצויות, העוויות, שתיקות עוינות או ביקורת.

הילדים יכולים, אף הם, להתלונן או לגלות עוינות מפני שהמזון איננו בדיוק לפי טעמם, או מפני שתחפושת הפורים איננה מרהיבה כמו זו של חבריהם, או מכיוון שאימו של ילד אחר יפה יותר או מוצלחת יותר בתחום כלשהו, מאשר אימם. מן המפורסמות הוא, ולא לשבח, שאמהות נוטות לשחק במשחק השלילי של השוואות ותחרויות. הבלטת מגבלה או הבדל, ולו הזעיר ביותר, יכולה להשרות הרגשת כישלון. בנוסף לכך, קיימות המחלות הבלתי נמנעות, הן שלה והן של ילדיה, המתישות את כושר התנגודת שלה, וגורמות לה לחשוב: הנה, אני פשוט לא מסתדרת. לאור כל זאת, קל לאמץ גישה של אני לא בסדר.

בדיחה נפוצה היא שכאשר משהו איננו כשורה עם הילדים או בחיי הנישואין, האם זו הרעיה היא האשמה. אולם אין זו בדיחה כלל וכלל כאשר האם מתחילה להרגיש אזלת יד ואובדן התקווה באשר ליכולתה להסתדר. על האם חסרת הביטחון לדעת שהיא נתונה במאבק קשה, והאתגר הגדול ביותר שלה הוא למנוע דכדוך ורחמים עצמיים על כך שעליה לעבוד כה קשה כדי להשיג את מה שעל פי מראית העין משיגות אמהות אחרות בקלות מרובה. מוטב כי תראה בעצם העובדה שעליה להיאבק למען שיפור עצמי- את דרכה שלה להביא לעולם יתר קדושה. כדי להגדיל את הביטחון העצמי, חשוב להתרחק מהמעגל השלילי, ולהישאר בתחומי המעגל החיובי.

כדי להיחלץ מתוך מעגל הקסמים השלילי כאשר כבר נמצאים בתוכו? כדי להגיע למעגל החיובי, עלינו לבצע פעולה כלשהי של אהבה, שמחה, משמעת עצמית או נחישות, פעוטה ככל שתהיה, אף כי היא נראית לנו באותו רגע מיותרת או בלתי כנה. לדוגמא, נוכל לחייך במקום להזעיף פנים, על אף שהרגשתנו ירודה, לשיר או לשתוק במקום למתוח ביקורת, לעזוב את השולחן במקום להגזים באכילה, לחבק את ילדנו במקום להתעלם ממנו או לדבר במקום להכות. פעולות אלו תקשרנה אותנו עם המקור הפנימי שלנו לעוצמה ולערך עצמי.

כל פעולה של ריסון עצמי יכולה להגדיל את תחושת הערך העצמי - יתרון נוסף- הדוגמא האישית שאנו מציבים בפני ילדינו כאשר הם רואים את מאבקנו לשיפור עצמי, היא מתנה גדולה יותר מאשר אם נעמיד פנים שאנו סמל ההצטיינות. כך אנו ממחישים להם שאף הם יהיו נתונים לכל אורך חייהם במאבק המתמיד לשיפור נוסף של מידותיהם.

היה זה אחד מאותם בקרים. מיד בהתעוררי. חשתי כבדת משקל ומסורבלת וזה כבר הספיק להעכיר את רוחי. היה זה לאחר לילה נטול שינה בגלל חומו הגבוה של התינוק. ילדי בן הארבע המשיך להתבטל וסירב להתלבש. אף כי הגיע זמן ההסעה לגן. בני השש והשמונה לא חדלו לקנטר זה את זה וסירבו לאכול ארוחת בוקר.

בתי בת הסתובבה זעופת פנים כי החולצה הלבנה, לה נזקקה באותו יום לבית הספר. הייתה עדיין בכביסה. באופן רגיל, הייתי צועקת על כולם. מחוסר ישע. לעומת זאת, זימזמתי לעצמי שוב ושוב מודה אני לפניך תוך שאני מכינה את כולם ללימודים. כל האווירה התבהרה. תוך שאני מסרבת להיגרר אחרי מצב רוחם השלילי והדאוג.

כאשר בן השנתיים החלל לעורר מהומה בגלל נעליו, כבר עמדתי להכות אותו, אך ריסנתי את עצמי ופשוט הבטתי ישר לתוך עיניו, כשעל פני הבעה של תסכול עמוק. הוא הביט אלי, ליטף את פני ואמר: אני אוהב אותך. זה היה שכרי. נוכחתי לדעת שכל מאמצי לריסון עצמי אכן השפיעו חיובית על ילדי. חשתי כה גאה בעצמי! הצלחתי אפילו להתגבר על התאווה לאכילת יתר לאחר שהילדים יצאו!

נהיה סבלניים! בדיוק כפי שהתאוששות הגוף לאחר מאמץ גופני דורשת זמן, כן נדרש זמן לעיצוב מחדש של הנפש ושל דפוסי ההתנהגות.