הערכה עצמית נמוכה ודפוסי תפקוד לקויים

לשלושה דברים זקוק ילד מאת הוריו:

אהבה

תקיפות

עידוד לשליטה במיומנויות ולעצמאות

כאשר הורה פועל מתוך הנעה של אהבה, ויודע גם לאהוב את עצמו, הוא לרוב ימצא את האיזון הנכון בין כל השלושה, תוך הסתגלות לצרכיו המשתנים של הילד, מרגע לרגע, או מיום ליום. אחד הגורמים העלולים לסכל את כוונותיך הטובות ביותר להיות הורה מאוזן, הוא טיב ההורות שהייתה לך בילדותך. כאשר חינוכו וגידולו של הילד אינם נעשים כהלכה על ידי הוריו, הוא מרגיש חסר ישע, כועס ונכלם.

כשהוא עצמו הופך להורה, מושלכים רגשות אלו על ילדיו, ולעיתים קרובות גם על בן הזוג. אם התנהגו הוריכם בדרך כלל בחוסר עדינות, באדישות, היו רדופי חרדות, חולניים או מדוכאים, ייתכן שתהיה לכם נטייה לכפות על ילדיכם להעניק לכם מה שמעולם לא קיבלתם, כגון תחושת כח, חופש ואהבה. אתם עלולים להיות עוינים כלפיהם, כאשר הם לא יספקו את צרכיכם. הדבר עלול לגרום להם מבוכה ועיינות, כהגנה עצמית מפני הפגיעה של מה שנראה בעיניהם כדחייתם על ידכם.

אז מתחיל מעגל קסמים שבו אתם עשויים להרגיש שכל מאמציכם להשתחרר מעברכם וליצור קשר טוב עם ילדיכם- נידונו לכישלון. רקע של חסך רגשי מצמיח שלושה דפוסים עיקריים של תפקוד לקוי. (אם מצאת את עצמך בתוך דפוסים אלו- אל בהלה! ספר זה יעזור לך לעצב מחדש את חשיבתך ואת התנהגותך, ולרפא עצמך על ידי התייחסות לילדיך בדרך שונה מזו בה התייחסו אליך בילדותך.)

הדפוס הרודני

זה ההורה הדורש מעצמו שליטה מופרזת על ילדיו. הצייתנות שהוא דורש, איננה למען ילדיו, אלא למען עצמו, כדי שהוא יחוש עצמו חזק ושתלטן. באותה מידה בה התעלמו מצרכיו בילדותו, כן הוא מתעלם מצרכיהם של ילדיו.

כדי להתגבר על תחושת חוסר הישע מימי ראשית החיים, האב או האם דורשים כעת צייתנות ללא תנאי, ומתמלאים זעם בשל כל שוני בדעות או פעולה עצמאית מצד ילדיהם. הם חייבים לזנק כל אימת שההורה מאותת, כדי להוכיח את רוב כוחו. כל גילוי זעיר של איטיות בביצוע או כל שגיאה פעוטה, זוכים אצלו להדגשה ולהעצמה, תכופות בצירוף כנויי גנאי או עונשים.

כשאין ילדיו מצליחים לעמוד באמות המידה שהוא מציב, הוא מרגיש שהנה הוא הנכשל, ועקב כך הוא נעשה מחמיר עוד יותר ומדכא כל התנגדות לרצונו. ההורה מפעיל על ילדיו ללא הרף לחץ מתמיד, מבלי להתחשב במצוקותיהם או ברצונותיהם, כדי להפגין את ערכו ולהרשים את השכנים, את קרובי המשפחה, ואת העולם בכלל. הוא, או היא, מביעים בחופשיות בוז כלפי הילדים, כאשר הם בונים את עצמם על חשבון הילד.

דפוס הגנת היתר והוותרנות

הורה כזה משדר לילדו את חרדתו הפנימית בכך שהוא מחפש אישורים באופן כפייתי, מעורב ומוותר יתר על המידה. לרוב, זוהי האם ההופכת לקדושה מעונה- האישה החשה רגשות אשמה על כך שהיא חושבת לפעמים על צרכיה שלה, ובלתי מסוגלת לדרוש מבני משפחתה שיתייחסו אליה בכבוד. לעיתים מזומנות היא מרגישה נבוכה וחסרת אונים, ורואה בילדיה את הדמויות החזקות.

היא יוצרת תלות בכך שהיא עושה יותר מדי למען הילדים, ואז היא מתפרצת עליהם בכעס או נסוגה מהם במרירות בשל תובענותם הרבה. לאחר מכן היא חשה אשמה בגלל כעסה ומנסה לפייס את הילדים בוותרנות מחודשת. כה עז חפצה לזכות באהבת ילדיה, עד כי היא חוששת פן יתרחקו ממנה בשל כללים קפדניים או בשל אכיפת דרישות הגיוניות.

אין היא מכירה בכך שהילדים, אף כי נראה שהם שואפים לחופש בלתי מוגבל, כמהים בעצם לגבולות ברורים כדי שירגישו בטוחים. דרישותיהם המופרזות והתנהגותם הבלתי נאותה הן בעצם ניסיונותיהם להעמיד אותה במבחן, בתקווה כי היא תשכיל להציב עבורם גבולות ברורים. כשאין הם מקבלים את המשמעת הדרושה להם, הם כועסים על הוריהם. כשם שההורה התקיף סבור שמקור הבעיות של ילדיו הוא אי היותו תקיף דיו, כך סבורה אם כזו שהיא לא נתנה די. לעתים תכופות היא תמשיך לענות את עצמה ולהיות נחמדה לנוכח התוקפנות והעוינות של הילד או של הבעל.

הדפוס המרוחק

הורה זה אינו מרגיש קשר רגשי עם ילדיו. הוא מנותק ואדיש. תכופות, הוא רחוק גם באופן פסיבי, כפי שהוא מרוחק רגשית. הוא מתלונן על דרישותיהם לתשומת לב, ורואה בהן ניסיונות לנצלו. המסר שהוא משדר להם לעיתים תדירות הוא: לכו מכאן, הניחו אותי לנפשי, מסר המלווה בדרך כלל בחוסר סבלנות עויין. היות והוא עצמו מעולם לא נאהב, אין הוא יודע כיצד ליצור קשר ואכפתיות עם ילדיו.

אב אשר כזה, יהיה בבית רק לעיתים נדירות. הוא ימצא אין ספור אמתלאות כדי להימנע מקשר גומלין עימהם. אם מטיפוס כזה, תהיה עסוקה תמיד יותר מדי בבישול, בניקיון, בפעילויות מחוץ לבית או בתחלואי עצמה, היא תראה בילדיה מיטרד, המונע אותה מעשיית מה שהיא באמת ובתמים חפצה לעשות בחייה. זוהי גישה אומללה. ילדים אינם אך ורק גופים הטעונים הלבשה והזנה. הם בעלי ישות רגשית, אינטלקטואלית ורוחנית, הדורשת פיתוח והדרכה בכל התחומים האלה. לרוע המזל, ישנם הורים שעבורם זהו נטל כבד מדי, ואין הם מהססים להביא זאת לידיעת ילדיהם.

האיזון המושלם איננו נחלתו של שום הורה באופן תמידי. כולנו טועים, ופה ושם מפעילים יותר או פחות מדי לחץ. מכל מקום, עלינו להשתדל מאוד, להישאר מחוץ לדפוס הצרופים שבו רגע אחד אנו וותרנים מדי, במישנהו אנו עוינים, ובהזדמנות אחרת אנו מרוחקים מדי. אין שום רע בכך כאשר אם תאמר לילד: עכשיו אני זקוקה לשקט.

או אני יודעת שאתה מסוגל לעשות זאת בעצמך. כאשר משאלותיהם של ההורים מונעות על ידי אהבה ורגישות לילד, הן בדרך כלל תכובדנה. אולם כאשר המניע העומד מאחורי ההורה הוא שאיפה מוגזמת להפגנת כח, או לאישור סביבתי, או לשיחרור מדרישות ותביעות, או אז ייגרם סבל לילד. ילד זקוק להרגשה שהוריו אוהבים אותו.

כשההורים פועלים על פי הדפוסים דלעיל, הוא לומד מכך שאהבה פירושה להיות נפגע, דחוי או מוזנח. ביחסיו העתידיים עם בן זוגו ועם ילדיו, עשויים דפוסים מוקדמים אלו לשוב ולהתבטא מחדש. יש צורך במאמצים רבים כדי להתגבר עליהם. מודעות לדפוסים אלו של תפקוד לקוי, אין כוונתה לעורר כעס כלפי הורים או להצדיק את המשך ההתנהגות המזיקה.

להיפך, מטרתה לאפשר לקורא ראייה פנימית כך שהוא או היא, יוכלו להיות רגישים יותר לצרכי ילדיהם בהדרכה מתאימה ובמשמעת, כמו גם בתשומת לב, בחינוך ובטיפוח. שינוי של דפוסים מושרשים עמוקות, הרי הוא מאבק ארוך, הדורש בדרך כלל תמיכה מבחוץ. אל נהסס לקבל עזרה כזו, כאשר אנו מגלים בתוכנו נטייה לאחד הדפוסים הקיצוניים הללו. יש לנו הרגלים רעים, אולם אין אנו בני אדם רעים.

הרגלים אלו דומים למגבלה גופנית, הדורשת מאתנו יותר חריצות ומשמעת מהנדרש מן האדם הממוצע, כדי לחיות חיים רגילים. אם יש בנו נטייה לשתלטנות יתר, נחפש הזדמנויות לעודד עצמאות אצל ילדינו, ולדבר אליהם בנימה אוהבת. אם אנו נוטים לוותר יותר מדי, נהיה גאים בעצמנו כל אימת שנצליח לפעול בסמכותיות איתנה, או כשנאמר לא בלי לחוש אשמה או הצטדקות. אם נוטים אנו להיות אדישים כלפי ילדינו, נמצא זמן לכל אחד מהם, כדי לגלות מה מתחרש בליבם ובמוחם. נקדיש לכך עשר או חמש עשרה דקות, ולא נאפשר לשום גורם להפריע לנו בשיחה זו אתם.

יש פיתוי רב בחיפוש אחר צידוקים מסוימים או מקורות תנכים הנראים כמצדיקים קיצוניות זו או אחרת. כך, יוכל טיפוס רודני לצטט מקורות רבים המצדיקים גישה נוקשה ומענישה בגידול ילדים, בה בשעה שאלו המתקשים ליצור קשר רגשי, ימצאו אסמכתות שבהן מומלצת אדישות למשפחה, כאמצעי להתעלות רוחנית. הרי זה שימוש שלא כהוגן בעקרונות התורה, אשר רואה באהבת החסד את הביטוי הנעלה ביותר לעבודת ה' האמיתית.

אם יש לך נטיות שליליות, חשוב במיוחד עבורך לרכוש שליטה במושג המיצוע, כמודגם בשיטות של א.מ.ת. (בגרות רגשית באמצעות התורה- Emett – Emotional Maturity Established Through Torah). כאשר אנו שואפים למידת המיצוע, נגלה שאמות המידה שלנו תעלינה מאליהן בתחומים בהם לוקים אנו בחסר, ולעומת זאת נקבל ביתר השלמה אותם תחומים בהם אמות המידה שלנו השואפות לשלמות הפכו אותנו למודאגים ומאשימים.

בפעם הבאה בה תיתקפי חרדה, או תחושי עצמך ככישלון, התרכזי בצד החיובי שבך, ודעי שטוב הדבר עבורך, עבור ילדיך ועבור בעלך להיות בתחום הממוצע, הנורמאלי. כאשר תשיגי שליטה בתפיסה זו, תשיגי יתר שלוות נפש ושמחה.