על ימי החנוכה: כי נר מצווה ותורה אור

חודש כסלו מעורר בנו מיד אסוציאציה של חג החנוכה. חודש כסלו החל מיד לאחר חודש חשוון, חודש שאין בו אירועים, נפל בחלקו חג החנוכה, חג שמרבים בשמחה והודיה על הנס שנעשה לעם ישראל- נס פך השמן.

בידוע שנכנסו היוונים להיכל טמאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, נעשתה בהיכל בדיקה מדוקדקת שבסופה מצאו פך אחד של שמן בחותמו של כהן גדול, אשר תוכנו יכול היה להספיק ליום אחד בלבד, אך נעשה בו נס, ופך השמן הספיק לשמונה ימים.

לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. בימים ההם קם אנטיוכוס הרשע להשמיד את עם ישראל על תורתו ותרבותו, נכנס לבית המקדש, לקח עימו את כל כלי הקודש העשויים זהב, וביניהם גם את המנורה, שהאירה את בית המקדש.

דברים אלה גרמו סבל רב לעם ישראל, וימי חושך וצרה עברו אז על הארץ. עד שקם יהודה המכבי, שעליו נחה רוח גבורה, רוח דעת ויראת ה והוא השפיע מרוחו על חייליו. דגל בסיסמה לההישועה. לאחר שניצח את חילו של אנטיוכוס על יד בית צור, עלה יהודה המכבי עם חייליו להר הבית וכשראה את בית המקדש, שנהרס למחצה, את המזבח שחולל ואת ההיכל ששמם, בכה עם חייליו בכי מר, ומיד ניגשו לטהר את הבית.

הרסו את המזבח, עליו הקים אנטיוכוס מזבח לאליל היווני זיוס, ובמקומו בנה מזבח חדש מאבנים שלמות, ובמקום המנורה שנגזלה על ידי אנטיוכוס, יצר יהודה מנורה חדשה- מנורת חנוכה בעלת שמונה קנים. ומאז ועד היום עם ישראל מהדר במצוות הדלקת נרות חנוכה.

לכאורה כל המצוות חייבות בהידור, כפי שנאמר: זה א-לי ואנוהו- אתנאה לפניו במצוות וכו, אך חג החנוכה, או יותר נכון נר חנוכה, הוא מיוחד מכל המצוות, שנאמרו בו דינים של הידור- לפי שכל עיקר הנס נעשה על הידור מצוה, שהרי טומאה הותרה בציבור, וניתן היה להדליק בשמן טמא.

אך החשמונאים לא אבו בכך, והדרו אחר שמן טהור שנמצא בדרך נס. צדיקים ואנשי מעשה נהגו להדר במצוות הדלקת נרות חנוכה ולציין את הנס הגדול בשמחה, בבחינת מהדרין מן המהדרין. רבי יצחק מאיר אלטר- האדמור מגור אמר: בחנוכה הלל והודאה, בפורים משתה ושמחה. מה טעם? כי בפורים הייתה סכנת נפשות, ואותה הרגישו כולם באופן שווה, ולכן גם צורת החגיגה שווה לכל נפש- אכילה ושתייה.

נס חנוכה היה הצלה מסכת רוחנית, ולא כולם העריכו אותה באופן שווה, ולכן גם השמחה- הלל והודאה, הכל לפי מדרגת האדם. רבי פנחס מקוריץ היה אומר: בחנוכה מדליקים 36 נרות כנגד 36 מסכתות של תורה שבעל פה. עניין חנוכה שקבעו הנס בנרות, מה שאין כן בשאר ניסים- בפסח ביציאת מצרים תאכלו מצות (כנגד גלות מצרים בחומר ובלבנים), בפורים ימי שמחה ומשתה (בימי המן בקש להשמיד השמדה גופנית). מה שאין כן בחנוכה- שישראל שרויים על אדמתם, ולא גלו גלות גופנית, אלא רק גלות התורה להשכיחם תורתך.

לפיכך קבעוהו בנרות, על שם הפסוק במשלי יכב: כי נר מצווה ותורה אור (רבי שניאור זלמן מילאדי). מפני מה אין אנו מוצאים בשום מצווה את הביטוי מהדרין מן המהדרין אלא בנר חנוכה בלבד? על כך משיב בעל חידושי הרים- האדמור מגור: לכאורה הרי מוקשה, מפני מה היו צריכים בזמן החשמונאים להזדקק לנס? הרי טומאה הותרה בציבור, ויכלו להדליק בשמן לא טהור, אלא משום הידור מצוה כשמדליקים בשמן טהור. אם כן, כל צורך הנס היה עניין ההידור.

מעשה ברבי שמואל מסלונים שהכין נרות חנוכה שלו להדלקה, והלך לשמוע את זקנו האדמור בעל יסוד העבודה מברך על הנרות, בחשבו לשוב מיד ולהדליק את נרות החנוכה שהכין. היה זה ערב שבת חנוכה. ליד ביתו עבר אחד מן האורחים, שטרם ברך על הנרות. כיוון שראה נרות מוכנים, לא חשב הרבה, ברך על הנרות, ועזב את המקום.

כעבור מספר דקות חזר רבי שמואל, וכאשר ראה את הנרות הדולקים שתק רגע, ומיד אמר: האלוקים שציווה להדליק נר חנוכה ציווה גם שלא לכעוס. וכאלו לא קרה דבר, הלך לקבל שבת בשמחה, כי לא היה זמן להכין ולהדליק נרות אחרים. מדוע נקבעה מצות נר חנוכה אצל הפתח? כי הם פתח ההתחלה לגאולה העתידה- אומר בעל השפת אמת.

עיקר מה שקבעו ימי חנוכה הרי זה בשביל שהיו מנצחים את היוונים, אלא נראה הדבר כניצחון טבעי ללא ניסים כלל, כי אם מכוחם וגבורתם, לפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, כדי שידעו שהכל היה בנס מה,

וממילא יוודע שגם המלחמה שנצחו ישראל הכל היה בניסים. (נר מצווה למהר"ל מפראג). אמרו חכמים: לעתיד לבוא כל המועדים יהיו בטלים, חנוכה ופורים לא בטלים. חנוכה שמח!