פרויד וסוד החלומות

בעוד שבעבר נטה הציבור הרציונלי להתייחס אל תופעת החלומות בביטול מוחלט ולהסבירה כתופעה דמיונית-מיסטית שאין לה כל חשיבות, הנה בא חוקר הנפש הנודע ד''ר זיגמונד פרויד (מייסד שיטת הפסיכואנליזה בתורת הפסיכולוגיה ועוד. חי בין השנים 1856-1939) וקבע שיש להתייחס אל החלום כאל מפתח לגילוי תסביכים מודחקים בנפש האדם.

פרויד טען כי בשעה שהאדם ער עומדת תודעתו על המשמר ואינה מרשה לתכנים שבמעמקי הנפש להתבטא. אולם בשעת השינה אין הצנזורה של התודעה פעילה, ואז יכולות הכמיהות הכלואות בתת ההכרה ושואפות למילואן להתבטא ולגלות את המתרחש במעמקי הנפש.

ומה עם הצד העל-טבעי של החלום? גם לכך התייחס פרויד, אך בביטול גמור. וכך הוא כתב בסוף ספרו ''פשר החלומות'': ''וערכו של החלום לגלות לנו ידיעות על העתיד? זו כמובן שאלת שווא''. חלק ב' אולם, מאז פרויד התקדם המחקר המדעי וצבר עדויות אמינות וברורות על חלומות אשר אכן צפו את העתיד.

עדויות אלה שנבדקו בתנאים קפדניים אשר סילקו כל אפשרות של סילופים, גרמו לאנשי המחקר לדחות על כורחם לפחות חלקית את גישתו של פרויד בחקר החלומות, ועדיין לעמוד נבוכים כיצד להסביר את התופעה. וכפי שכתב השופט ד''ר יעקב בזק בספרו ''למעלה מן החושים'' (עמ' 37) לאחר ציטוט מקרים אחדים של צפיית העתיד בחלום (ראה דוגמאות בהערה ): ''…בהתחשב בפרטי הפרטים שנמצאו מדויקים, קשה ביותר להסביר את התגשמות חלומות אלה כעניין של מקריות גרידא.

מי שאינו מתייחס לנושא מתוך דעה קדומה ונוקשה, חייב לפחות להגיע למסקנה, כי עניין זה טעון בדיקה וחקירה רצינית, וכי אין להתייחס אליו כאל דבר-הבאי חסר כל יסוד ממשי. אכן, יש חלומות הניתנים להסבר כתפישה תת-הכרתית בלתי-מודעת של מאורעות שהתרחשו במציאות, ויש הניתנים להסבר על יסוד טלפתי, ואילו אחרים יכולים להתפרש כעניין של מקריות גרידא. ברם, אין מקום להתעלם מאותם חלומות שבהם יש כנראה יסוד בולט של חזות העתיד אשר אינו ניתן להסבר באחת מדרכים אלו.

אלא שעדיין חייבים אנו להמתין עד שתימצא דרך מדעית בדוקה לחקר היסוד הנבואי שבחלום''. יש לציין שעל אף המבוכה המדעית כיום סביב הסבר תופעת חיזוי העתיד באמצעות חלומות, ישנם אנשי מחקר שהסיקו מסקנות מעשיות כתוצאה מעצם העובדה שהתופעה קיימת בוודאות.

מדינה חלוצה באופן מעשי בתחום זה היא בריטניה, אשר בעקבות חיזוי אנשים רבים באמצעות חלום את האסון הנורא בו התמוטט הר של פסולת פחם על בית-ספר הומה ילדים, וקבר תחתיו 128 ילדים ו16- מבוגרים אנשי הצוות, נפתח בה מכון מדעי לחיזוי אסונות באמצעות חלומות.

ומה אומרת על כך תורת ישראל? האם היא מתייחסת לחלום בביטול גמור כגישת אנשי המחקר בעבר, או כאל תופעה פסיכולוגית בלבד כהבנת פרויד, או שמא נגזר עלינו להישאר נבוכים בהבנת התופעה הפלאית אשר לעיתים צופה את העתיד - וכמבוכת אנשי המחקר בזמנינו?

(משום החידוש שבדבר, וריבוי העדויות המרשימות, מצאנו לנכון להציג בסוף פרק זה את הכתבה המלאה שהופיעה בירחון ''האגודה לפאראפסיכולוגיה בישראל'' גיליון 10 עמ' 9-12) חלק ג' ובכן, מתברר שגם כאן הקדימו חכמי תורת ישראל את אנשי המחקר בעבר, את פרויד, וגם... את אנשי המחקר בזמנינו. וההסבר, בהיר ומקיף, מפזר את הערפל האופף את נושא החלומות, ומיישב בעקביות את כל השאלות.

(וכבר אמרה לי עיתונאית מפורסמת של אחד העיתונים הגדולים, לאחר הרצאה בנושא ''סוד החלומות ופתרונם'', כי סוף סוף -לאחר שהשתתפה בהרצאות מדעיות רבות שניתנו על ידי טובי הפרופסורים והפסיכולוגים בנושא זה, היא שומעת הסבר בריא, הגיוני וברור המניח את הדעת. כאשר כוונתה כמובן להסבר התורני.

אגב, היא הגיעה להרצאה בעקבות חיפושיה אחר הסבר לתופעת החלומות עקב חוויה אישית. לדבריה, באחד הלילות ראתה בחלומה והנה היא יושבת לפני רבנים אחדים האומרים לה כאיש אחד: ''קומי מהר והצילי את בתך!'' היא קמה בבהלה, ניגשה למיטת בתה וגילתה כי הסדין החשמלי התחיל להידלק. חיי בתה ניצלו בזכות החלום 1. מאז, היא אומרת, חל מהפך בגישתה למימד הרוחני הקיים בעולם).

לפני שנצטט את דברי חז''ל בנושא החלומות, נתייחס תחילה בקצרה לתופעת השינה. רק לאחר שנבין את פשר תופעה זו וכיצד היא מתרחשת, נוכל לגשת להבנת נושא החלומות המופיעים כידוע בהיות האדם ישן. 1) על הצלת חיי ילד במשפחה באמצעות חלום ידועים מקרים נוספים.

הנה למשל עובדה עליה דווח בעיתון ''מעריב'' והתפרסמה גם בירחון ''האגודה לפאראפסיכולוגיה בישראל'' (מס' 15 עמ' 33): ''בליל שבת לפני חצות התעוררה לפתע דפנה רוטלוי, תושבת חדרה, משנתה וזעקה אל בעלה: ''יעקב! חלמתי שהילד נחנק!'' בעלה קם ממטתו, מיהר אל עריסת התינוק –אבי מאיר בן השמונה חדשים, ומצא אותו כמעט ללא רוח חיים כשעיניו פקוחות אך נשימתו פסקה.

האב קרא לעבר אישתו שתזעיק מיד רופא ועצמו החל לטפל בתינוק בהנשמה מפה לפה כשבידו הימנית הוא מעסה במרץ רב את לב התינוק. כעבור רגעים אחדים חזרה נשימת התינוק לתיקנה. אותו זמן הגיע גם הרופא וקבע לאחר בדיקה כי הילד יצא מכלל סכנה''.

עד כאן מתוך הדיווח העיתונאי. מלבד אלה ידועים לי עוד שני מקרים דומים. חלק ד' והנה כידוע, תורת ישראל ציינה בפירוש את אשר גילה המדע כיום, כי ה''אני'' האמיתי של כל אחד מאתנו הוא האדם הרוחני הפנימי, העטוף בלבוש ארוג בשר ועצמות. וכשם שלבוש הארוג מצמר וכותנה אינו יכול לנוע ולהתהלך ללא האדם שבתוכו, כך גם גוף האדם.

(המדע המודרני מאשר זאת כיום לאחר מאות שנות הסתייגות, לאור מחקרי תופעות שונות, כגון: רגרסיה, סיאנסים, דיווחי מתים במוות קליני אשר שבו לחיים, הופעת נשמות כבחייהם ועוד. ראה על כך מחקרים ועובדות בהרחבה ב''תשע תשובות ושאלה'' מסדרת ''תורה מן השמים'' פרק ראשון, וב''תורה ומדע''

1). נמצא לפי זה שהמוות אינו חידלון אלא יציאת האדם האמיתי מתוך לבושו הארוג בשר ועצמות. ומה היא, אם כן, השינה? הרי בשינה אין האדם מת ממש, אך גם אינו חי לגמרי. הוא מחוסר הכרה ומוטל שוכב כמת, אינו קולט את הנאמר בסביבתו ואינו חש במתרחש שם, אך הוא עדיין נושם, וניתן להעירו! * בתלמוד (ברכות נז, ב) נאמר: ''השינה - אחד מששים במיתה'' (=אחד חלקי ששים מהמוות). כלומר, תהליך ומצב התרדמה דומים לתהליך ומצב המוות, אלא שמדובר במינון נמוך של 1/60.

ובמילים אחרות: קיימת פרידה מסוימת של הנשמה מן הגוף בזמן השינה. וכיצד נושם האדם בשנתו, וגם ''קם לחיים'' לאחריה? המקובל הגדול רבנו הרמח''ל זצ''ל מלמדנו בספרו ''דרך ה''' (חלק ג פרק א) על פי דברי התלמוד והמקובלים, כי בעת השינה עולים ומתנתקים מן הגוף חלקים מסוימים של הנשמה (הנשמה מורכבת כידוע מחמשה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.), וכך מתאפשרת מנוחת הגוף ומנוחת החשיבה הרצונית.2 משום כך מוגדרת השינה כאחד חלקי שישים של המוות.

שכן במוות מתנתקת כל הנשמה מן הגוף והגוף הופך מחי לדומם. לעומת זאת בשינה הוא עדיין נושם וחי אלא שמחוסר הכרה עקב יציאת חלקים מסוימים של הנשמה מגופו. חלקים אלה ישובו מאליהם אל הגוף בתום שעות המנוחה הנדרשות לו, או באמצעות יקיצה יזומה. [קריאה פתאומית בקול רם בשם הישן או רעש פתאומי חזק משיב בבהילות את הנשמה שיצאה. דבר הבא לידי ביטוי בנשימה העמוקה (=חזרת הנשמה) שקודמת לפקיחת העיניים בעת יקיצה פתאומית].

2) למעוניין להעמיק יותר בסיבת תופעת השינה נציין בקצרה את אשר לימדונו עוד חכמי הקבלה: בשר אינו זקוק לשינה. אולם, כדי שנשמת האדם תוכל לתפקד, עליה לקבל מידי פעם שפע הארה ממקורה העליון. (-כעין מילוי מצבר שהתרוקן, באנרגיה הראויה לו). משום כך מנוחת הגוף ללא תרדמה (=ללא צאת חלק מהנשמה מן הגוף), אינה מספקת.

שפע הארה רוחני זה הבא להאיר ולהזין את הנשמה, אילו היה מוזרם אליה כאשר כל כולה בתוך הגוף (כלומר, בשעה שהאדם ער), לא היה כח בגוף לסבול את האור הגבוה והוא היה קורס. (כעין הזרמת מתח חשמלי גבוה ביותר לנורה בייתית פשוטה. וכעין יציקת מים רותחים אל כוס זכוכית דקה). משום כך עליה לצאת מן הגוף (ומשאירה בו רק את הנפש. אבל מהרוח ומעלה יוצאת עם כל חלקיה.

וזהו שנאמר ''בידך אפקיד רוחי''. רוחי ולא נפשי. שאם היה יוצא גם הנפש, היה האדם מת) -דבר הבא לידי ביטוי בגוף בתופעה שאנו מכנים אותה בשם ''שינה'', ולאחר שמקבלת את שפע ההארה הנדרש לה, חוזרת אל הגוף ומחיה ומקימה אותו נמרצת ורעננה, בסוד הנאמר בפסוק ''חדשים לבקרים רבה אמונתך''.

וזהו פשר הדבר שהאדם נרדם עייף וקם רענן. לגוף בשר אי אפשר שתהיה שייכות לשתי תופעות אלה, ורק בנשמה הרוחנית הן מתרחשות. וכמבואר כל זה בשער ההקדמות למהרח''ו דרוש ג' בענין מטי ולא מטי. חלק ה' ומה הוא החלום? ובכן, כדרכם של חז''ל לתמצת ולרכז דברים בעומק חכמתם מידע רב במילים קצרות, אף כאן כן הוא.

נאזין תחילה לנאמר בפסוקי התנ''ך ובדברי התלמוד, ולאחר מכן נתבונן בביאור הדברים הנראים כסותרים, לאור דברי המקובל הגדול הרמח''ל ז''ל. וכך נאמר בתנ''ך: - ''וחלומות, השווא ידברו!'' (זכריה י, ב). - ''בחלום חזיון לילה… אז יגלה אזן אנשים'' (איוב לג, טו-טז). ובתלמוד נאמר: - ''השינה - אחד מששים במיתה. החלום - אחד מששים בנבואה. הדבש - אחד מששים במן (=ממתיקות המן שאכלו ישראל במדבר). השבת - אחד מששים בעולם הבא. (=מהעונג הרוחני הגבוה של העולם הבא.

ואכן, כך חש שומר השבת כהלכה בשלמות, ובאווירה שבתית סביבתית.) אש העולם הזה - אחד מששים בגהינום''.(ברכות נז, ב) ועוד נאמר בתלמוד: - כשם שאי אפשר לבר (לתבואה שתהיה) בלא תבן, כך אי אפשר לחלום (שיהיה) בלא דברים בטלים (ברכות נה, ב). -''אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו. שנאמר (דניאל ב, כט): אנת מלכא, רעיונך על משכבך סליקו'' (ברכות נה, ב).

חלק ו' וכעת לאחר ההקדמות הנ''ל נוכל לגשת לעניין. כבר התבאר כי השינה מתרחשת עקב יציאת חלקי נשמה מסוימים מן הגוף. וכך הגוף השוכב אמנם ממשיך לנשום ולחיות –באמצעות חלק הנשמה שנשאר בו, אך מוטל כמחוסר הכרה ללא יכולת לעמוד ולהתהלך, להאזין ולהבין. (יכולת העמידה שלנו מתאפשרת בהיותינו ערים עקב פעולת הנשמה ה''מחזיקה'' את הגוף החומרי נגד פעולת כח המשיכה.

משום כך יציאת הנשמה מלווה בנפילת הגוף בהתאם לחוקי כח המשיכה. מאותה סיבה גוף מת (ואפילו גוף ישן!) כבד ושוקל מעט יותר מאותו גוף בהיותו חי). חלקי הנשמה היוצאים מן הגוף בשעת השינה הם החלקים הגבוהים והזכים יותר (חיה, יחידה, רוח ונשמה). ומכיון שהם אשר פועלים בזמן היקיצה את הפעולות הגבוהות השונות (חשיבה רצונית, יכולת העלאת נתונים ממאגר הזיכרון וניתוחן, קבלת החלטות, הפעלת הגוף בהתאם להחלטות שהתקבלו וכו'3 ), ואילו החלק הנמוך יותר (-הנפש) המאפשר את פעולת הנשימה, הדמיון ועוד פעולות ''פשוטות'', נותר בגוף בשעת השינה, משום כך ממשיכות מערכות הנשימה והדמיון לפעול בשעת השינה.

וכך רואה האדם את עצמו במקומות רחוקים, זוכה בפרסים שהוא מייחל להם, ואפילו אסונות שהוא מאד חושש מפניהם, מתרחשים בחלומו.

 וזה מחסדי ה' עמנו לפרוק את המתחים, הפחדים, התקוות והמאוויים בזמן המיוחד למנוחה ולצבירת כוחות. עד אשר מתעורר האדם משתי הבחינות, פיזית ונפשית, כאדם חדש אל יום חדש.

3) שהרי ל''בשר'' אין שום שייכות לפעולות אלה. ורק חלקיה השונים של הנשמה הרוחנית השוכנים באברים השונים, הם שמעניקים את התחושה כאילו שאותם אברים מסוגלים לחשוב (-מוח) או לחוש רגשות (-לב) וכדו'. ראה הרחבת-מה בחוברת ''צפונות בתורה'' מסדרת ''תורה מן השמים'' פרק ז, הערה 19. על סוג זה של חלומות נאמר: ''חלומות, שוא ידברון!'' שהרי אין להם כל משמעות מעשית, ולא נועדו אלא לפרוק מתחים ופחדים לבל יצטברו עד כדי קריסה. אמנם ממילא ניתן ללמוד מהן על עולמו הנפשי הפנימי של אדם זה.

אך מכיוון שאויר עולמנו מלא במציאויות ותדרים רוחניים שונים אשר אילו היינו מסוגלים לראותם באמצעות עיני הבשר שלנו, במקום אוויר צלול ונקי היינו רואים עולם רועש ורוחש פעילות רבה (כדי להמחיש מעט את הדברים הנראים רחוקים, די שננסה לתאר כיצד היה האוויר נראה לנו אילו רק היינו מסוגלים לראות את אין ספור החיידקים שבאוויר ועל כל חפץ, ואת התדרים הרוחניים הגובלים ומתחברים למציאות הגשמית כגון גלי רדיו, קרינות שונות ועוד, אשר באמצעות מכשירים מתאימים ניתן לקולטם בצורת תמונות נעות, קולות וכו'.

הן היינו חוששים לזוז!! והרי באוויר משוטטות כידוע רוחותיהם של אנשים שיצאו מגופם הגשמי ועוד יצורים רוחניים אשר פסוקי התנ''ך וחז''ל מדברים עליהם, ונודעו עתה גם לאנשי המחקר. ומחסדי ה' הגביל את ראייתנו, ואין אנו מסוגלים לראות אלא את הנדרש לנו), הרי כל זמן שהאדם ער, כלומר שכל חלקי נשמתו הרוחנית שרויים בתוך גופו ומוגבלים וסגורים בתוך החומר, הגישה ליצורים הרוחניים שבאוויר העולם חסומה בפניו באופן טבעי.

אולם בצאת חלק מנשמתו מן הגוף בזמן השינה הרי חלק רוחני זה שיצא מן הגוף משוחרר לפגוש את בני מינו הרוחניים כמותו (וכמין שרוך רוחני דק מחבר אותו אל חלקו האחר שבתוך הגוף. ראה על כך בפרק הבא). וכך מתאפשר לו לקבל מידע מגוון אשר לעיתים עוסק בעתיד להתרחש. מידע זה, אם חשוב הוא לאדם זה, מוזרם היישר אל החלק הרוחני האחר אשר נותר בגוף ומתערב בחלומות הדמיוניים הנ''ל. ועל זה נאמר: ''החלום אחד מששים בנבואה''.

ועוד אמרו ''אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים''. שכן גם החלום האמיתי תמיד יהא מעורב בחלום הדמיוני אשר פעל בשעה שהוזרם המידע אל האדם הישן. (וראה עוד בהרחבה ב''דרך ה''' שם. על הדרכים להבחנה בין חלום דמיוני לחלום שיש בו ממש, עיין בתלמוד, מסכת ברכות דף נו, ב). הרי לנו שתורת ישראל הקדימה את פרויד באלפי שנים, ואף הותירה את המדע העכשווי בפיגור מאחריה.

שכן כיום אין המדע מתכחש לעצם העובדה שישנם חלומות הצופים מראש את העתיד להתרחש עם החולם וקרוביו, אך אין הוא יודע כלל כיצד להתמודד עם הסבר התופעה. (דוגמא למבוכה המדעית ניתן למצוא בדברי השופט ד''ר י. בזק המובאים לעיל: ''חייבים אנו להמתין עד שתימצא דרך מדעית בדוקה לחקר היסוד הנבואי שבחלום'') אך בורא היקום המכיר את מסתרי בריאתו הקדים וגילה רז זה לבניו בתורתו, יחד עם המידע הרב והעצום לשימוש הטוב, הבריא והמועיל ביותר בעולם. (אגב ראוי לציין כאן את אשר חכמי הקבלה לימדונו עוד, כי מטרת החלומות החוזים את העתיד השלילי, לסייענו לקדם את פני הרעה ולשנות את אשר נגזר(!) באמצעות שיפור מעשינו בהתאם למצוות בוראנו).