הכרת הטוב: הכרחי לזוגיות

מדוע מתחוללת תופעה זו?

נראה שהנחיצות של הבעל לשמוע את הכרת הטובה מרעיתו נובע ממספר סיבות. מהצורך שלו לשמוע ממנה שטוב לה והיא נהנית ממה שהוא עושה עבורה. כמו- כן הוא מבין את המילה 'תודה' הנאמרת על ידה במשמעות של ''בלעדיך לא הייתי מחזיקה מעמד'', ואתה הוא זה המסוגל לספק את צרכי. בנוסף לכך, כיון שתודה אומרים לתורם ומתנדב ולא למחויב, הרי בהכרת התודה של הרעיה הוא חש שהיא נותנת לו הכרה והסכמה להיותו 'מתנדב' תחושה שהוא כה זקוק לה מרעיתו.

בהבנה הרגשית של המילה תודה אנו מגלים הבדל בין בעל לאשתו. המילה 'תודה' גורמת נוחות ונעימות רבה למי שהודו לו. יש בכך תפיחה על שכמו על כך שהוא עשה מעשה חסד מעבר למה שהוא היה חייב. יש בה במילה זו גם הכרה ביכולותיו המפליגות, וכן שהבחינו ושמו- לב למה שהוא עשה.

אשה מבינה את המילה תודה שבעלה אמר לה בעיקר בהבנה שהוא הבחין ושם לב מה שהיא עשתה עבורו או עבור המשפחה, בדומה להרגשה שהיא מנסה לקבל בשאלה שהיא מציגה לבעלה בעת שהוא אוכל- איך האוכל? המרק מלוח, לא? כדי לקבל תגובה מחמיאה ומשבחת את האוכל, ומעט כהצהרה שעשתה טובה.

גבר מבין וחש את המילה 'תודה' במשמעות בעלת תוכן שונה, הוא מבין וחש את תודת רעייתו בעיקר שהיא מכירה בכך שהוא עושה דבר שאינו חייב לעשות. כלומר התנדב, ומעט בהרגשה שהיא הבחינה במעשיו. הסיבה לתפיסת המילה תודה בהרגשה שונה, נובע מכך שהאשה חשה את עצמה חייבת למשפחה ולכן בעיקר חשוב לה לוודא ששמו לב למעשיה, הגבר אינו רוצה לראות את עצמו כמחויב לכן הוא קולט בתחושותיו את המילה 'תודה' כמגבה את הרגשת המתנדב שלו.

מעצור רגשי - נשי לומר תודה

לעומת צפייתו של הבעל לשמוע מרעיתו את מילות התודה על פעולותיו, היא אינה מרבה להודות לו, בעוד שהיא אינה חוסכת במילות תודה לחברה או שכנה שהטיבה עמה בדברים פעוטים. אם נעמיק חשוב על התהליכים שהוזכרו נבין מדוע קיים אצל הרעיה מעצור נפשי להודות לבעלה. בעוד שלאחרים היא כן מודה. תודה אומרים למתנדב שאינו חייב- חבר או שכן. למי שחייב אין הכרח לומר תודה.

כאשר בעל עושה דבר מה עבור רעייתו, והיא תאמר לו תודה, הרי לכאורה יש בכך הצהרה הפעם מצידה שהיא מכירה בעובדה שהוא התנדב ואינו חייב לה ממילא הוא אינו שותפה, תחושה שהיא כל כך סולדת ממנה וודאי שאינה רוצה לסייע לה. האשה אינה זקוקה לתודה במשמעות דומה לצורך של בעלה, כיוון שהיא רואה את מעשיה למען המשפחה כחובתה וכדבר המובן מאליו, והחייב אינו מצפה שיודו לו על מילוי חובתו.

 אך היא זקוקה לקבל תגובה שתלמד אותה שבעלה הבחין מה היא עשתה. לכן היא מבינה את מילת ה'תודה' שבעלה אומר לה במשמעות של ''הוא שם לב מה עשיתי''. בדומה לשאלת אשה את בעלה ''איך האוכל? המרק מלוח לא?'' תשובותיו החיוביות כלפי שאלותיה גורמות לה להרגיש שהוא שם לב למעשיה והתמקד בפעולותיה החיוביות המוצלחות. בשינוי הזה בין הבעל לאשה אנו מבחינים בבעיה רגשית שנוצרה בין הבעל לרעייתו שאינה קשורה לרוע לב. כאמור הבעל מצפה להוקרת תודה.

לעומת זאת במידה רבה לאשה יש מעצור נפשי להודות לבעלה, ובוודאי לא ברמה שהוא מצפה לה. במצב זה של צרכים סותרים בין הבעל לאשה, כאשר הבעל מצפה לאמירת תודה ולאשה קשה לומר זאת, האשה היא זאת שיכולה להתעלות על מעצוריה הרגשיים ולהודות לבעלה מאוד על כל דבר. היא גם תרוויח מזה רבות, כיוון שמעל ומעבר שהוקרת התודה היא צורך רגשי של הבעל, היא מהווה ממריץ רב עוצמה לשותפות הבעל בפעולות הנדרשות לבית ולמשפחה. כתוצאה מכך הוא יחוש יותר ויותר קשר אליה וכן הוא יסייע עוד ועוד.