עשרת הדברות

אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו לחפש אישה לבנו יצחק. אליעזר יוצא לבצע את השליחות והנה הוא פוגש את רבקה ליד המעיין. מדגישה התורה, שאליעזר מעניק לה כמה סוגי מתנות. אחת מהמתנות הייתה "שני צמידים על ידיה, עשרה זהב משקלם".

חז"ל מבארים, שהמתנות שאליעזר נותן לרבקה טומנים בחובם משמעות עמוקה מאוד, אחרת התורה לא הייתה מספרת איזה סוגי מתנות הוא נתן. שני הצמידים הוו רמז לכך שבניה עתידים לקבל את שני לוחות הברית שהיו "מצומדים". "עשרה זהב משקלם" מהווים רמז לעשרת הדברות שבהם. התורה מציינת ששני הלוחות היו נפרדים אולם צמודים.

ישנה משמעות להצמדה, מהי? כולנו יודעים שעל לוח אחד נכתבו הצווים שבין האדם לאלוקיו, ועל הלוח השני נכתבו הצווים שבין אדם לחברו. נתבונן תחילה בסדר הדברות: "אנכי ה'- לא תרצח", "לא יהיה לך אל אחרים", "לא תנאף",  "לא תישא את שם ה' לשווא", "לא תגנוב", "זכור את יום השבת לקדשו", "לא תענה ברעך עד שקר", "כבד את אביך ואת אימך", "לא תחמוד"...

סדר הדברות מובן מאוד. בראש הרשימה הבורא מצווה על הדבר החמור יותר, ולאחר מכן את הקל יותר. בדיבר הראשון, נצטווינו על אמונה במציאות האלוקים. אדם שאינו מאמין בדבר זה הרי הוא כופר בעיקר. בשני נצטווינו להאמין שאין אלו-ה נוסף ואין לשתף שום אלוהות אחרת עימו. דיבר זה הוא למטה מן הדבור הראשון, כי העובד זולתו, אינו כופר במציאות האל, אלא ממעט מכוחו. בשלישי נצטווינו לא להישבע בשמו הגדול לשקר. הנשבע בשם האלוקים לשווא, אינו פוגע בעצם האלוקות, אלא חוטא בשמו הגדול, ומחלל כבודו. ברביעי נצטווינו על שמירת השבת. השבת מעידה שאלוקים ברא את העולם. מחלל השבת אינו פוגע בעצמותו יתברך, אלא בפועלו, שהרי שמירת השבת מהווה עדות לעובדה ש"ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". מי שאינו שומר את השבת לא נוטל חלק בעדות זו. בחמישי נצטווינו על כיבוד הורים. ההורים שותפים לאלוקים ביצירת הילדים, ההורים נותנים את הגוף, ואלוקים את הנשמה, את החיים. אדם המכבד את הוריו, שהם שותפים עם אלוקים ביצירת האדם הרי כבוד זה מגיע.      אם כן, סדר הדברות בלוח זה, מתחיל בדבר החמור ומסיים בקל.

גם בלוח השני, בדברות של בין אדם לחברו, סדר הדברות אותו דבר, מתחיל בחמור, וכלה בפחות חמור. לא תרצח הוא בראש החמישייה, אזהרה על פגיעה בעצם חיי האדם. לא תנאף, מהווה פגיעה בדבר שהוא השלמת האדם והמשפחה – באשתו. לא תגנוב, הגונב לא פוגע בעצם האדם, ולא בדבר המשלים אותו, אלא בדבר שהוא חוץ לאדם - ברכושו. לא תענה (עדות שקר), הוא פחות מלא תגנוב, כי הוא לא לוקח לרשותו דבר שאינו שלו, אלא משנה את המציאות הסובבת את האדם על ידי עדות שקר. לא תחמוד, היא הדברה האחרונה, משום שהחמדה היא בלב, לא במעשה.

אם כן גם בלוח זה הסדר מובן מאוד. ישנו מבט מרתק נוסף, אציע אותו בפניכם:

שני הלוחות צמודים אחד לשני, ננסה יחדיו לקרא את הדברות לא בסדר אנכי כמקובל, אלא בסדר מאוזן... "אנכי ה'", ומולו לא תרצח. פירוש, בגלל שאנכי ה', לכן אל תרצח. שהרי "בצלם אלוקים ברא את האדם", הרוצח את האדם פוגע ממש בכבודו של האלוקים. לא יהיה לך אלוהים אחרים, ומולו לא תנאף.פירוש, המשתף אלו-ה נוסף, דומה לאדם שמשתף עצמו למעגל משפחתי הסגור.לא תשא את שם ה' לשווא, ומולו לא תגנוב. הקשר ברור, אדם הגונב, סופו שנשבע לשקר, בכדי להעלים את גניבתו. זכור את יום השבת, ומולו לא תענה ברעך עד שקר.פשוט מאוד, כל המחלל את השבת דומה כאילו מעיד עדות שקר שאלוקים לא ברא את העולם בששה ימים ושבת בשביעי. כבד את אביך ואת אמך, ומולו לא תחמוד.

אדם חומד כל מה שבסביבתו משום שאינו מרוצה ממצבו הנוכחי, בדרך כלל בגין תכונה זו גם לא מרוצה בבית הוריו, וממילא אינו מכבדם. ועכשיו נגיע לפנינה אחת מני רבות, בתקווה שלא התעייפתם. כשאנו מסתכלים על עשרת הדברות, מהו הדבר שלכאורה הכי לא קשור אלינו? הייתי אומר, לא  תרצח. אנחנו ורציחה? אין קשר בכלל... לאור הנכתב, אולי נבחן את עצמנו מחדש. רציחה זה לאו דווקא נטילת חיים לאדם. יתכן ויש גרוע מזה... אמרנו ש"אנכי ה'", כנגד לא תרצח. זה לא סתם, טמון פה אוצר...

אדם שחלילה לא מאמין ב"אנכי ה'", מה הוא עשה? הוא ביטל את קיומו? וודאי שלא, הרי אלוקים חי וקיים בין אם הוא מאמין ובין אם לאו, הכופר במציאותו הינו מתעלם מעובדת קיומו. כשם שפגיעה ב"אנכי ה'" מתבצע על ידי התעלמות, כך גם היחס בין האדם לחברו. המתעלם מחברו, פעמים והוא כאילו רוצחו. עלינו לדעת, שכבודו של האדם חשוב לו פעמים אף יותר מחייו, ישנם דוגמאות רבות לעניין זה מהתנ"ך ומהתלמוד, אולם חושבני שלא צריכים ראיות לזה, כל אחד חש זאת על בשרו...

הוא אשר אמרנו, משמעות עמוקה יש להצמדה...

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת יתרו – כל הסרטים ב-VOD הידברות