יש חיים לאחר הפרידה

הרב רועי אביחי, אשר קיבל מכתב כואב ורגיש, מתאר את המקרה:

בחור שעבר נעורים קשים, נמצא בקשר עם בחורה. תוך כדי הקשר, הוא מתחיל להתחזק ומתקרב ליהדות ולה´. לפתע מתברר לו שסולם הערכים והמדד לחיים הוא שונה לגמרי ממה שהורגל אליו. הוא מבין שהבחורה הזו ממש לא מתאימה לו, הן מבחינה דתית, והן מבחינת המידות האישיות שלה. למרות שהוא חש תלוי רגשית והקריעה מהקשר מרגישה לו כמו לחתוך בבשר החי, הוא עושה את הצעד הזה, בשבילו ובשביל ה´. אבל, הכאב לופת אותו ומפיל אותו לתהומות הבדידות והייאוש. הוא אינו מאמין שיצליח לצאת ממנו אי פעם ולבנות חיים חדשים ומלאים. מה עונים לו? כיצד מנחמים ומחזקים את עצמנו במצבים כאלו, מצבים, שלצערנו, אינם תיאורטיים, אלא קורים כל יום?

שלום גיבור,

כתבת את ליבך במכתב. התרגשתי מאוד מהכנות. כאבתי מאוד יחד איתך. ברור לי, כי רק מי שנמצא שם יודע עד כמה זה כואב. כמו חור גדול בנשמה, שכל הזמן הולך איתך ולא מרפה. אבל, בתור מי שמלווה לא מעט מקרים כאלו, אני יכול לעודד אותך ולהבטיח לך: יש חיים אחרי הכאב. חיים שמחים, מלאים ומשוחררים. אתה עכשיו נמצא בדרך. ה´ שלח לך ניסיון כי הוא רוצה שתבנה את האישיות שלך בצורה אמיתית, מכוח הבחירה החופשית שלך ומכוח האמונה והתפילה, אבל אתה תגיע!

אתה רק צריך (מלבד אמונה ותפילה, כמובן): א. דעה נכונה. ב. עקשנות.

לגבי הדעה הנכונה – בשביל זה כתבת לי. אכן, כשנמצאים במצב כזה של תנודות רגשיות אדירות, אזי גם האדם החכם ביותר יכול למצוא את עצמו אובד עצות ומבולבל, לא יודע מה לעשות ומה לחשוב. לכן, פה ממש מקוים "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין", ולכן אתה זקוק לעזרה והכוונה מבחוץ. אמנם, על העקשנות והאמונה רק אתה אחראי, בעזרת ה´, כמובן. עקשנות, זה אומר, שגם כשנמצאים במצבים קשים, גם כשרוצים כבר "להרים ידיים", גם כשנראה שאין סיכוי שזה יעבור – תהיה עקשן לטובה, תתחזק באמונה, ותדע שזה בסך הכל "חוט השערה", שנראה כמו הר גבוה. אבל זה דמיון שהונח בך כדי לנסותך, ויילקח ממך ברצות ה´, כאשר תתעקש ותאמין, וכאשר יעבור זמן הניסיון.

קודם כל אני רוצה להדגיש, שאני מאוד מזדהה עם הרצון הכל כך פשוט וכל כך טבעי שלך לאדם קרוב שתוכל לספר לו הכל ויוכל להחזיר לך את האמון שלך בעצמך ולהעניק לך ביטחון, חום ואהבה. זה צורך אמיתי של כל אדם, ועל זה אנחנו מברכים: "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, גילה רינה דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, שלום ורעות". חז"ל גם אמרו: "כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום" (יבמות סב ע"ב). אבל, דווקא בגלל שזה דבר כל כך נצרך וכל כך נרצה, לכן צריך פי אלף זהירות שלא מסתנוורים ולא הולכים אחרי הרגש שרוצה, גם אם זה לא נכון ולא מתאים. הרגש העצום הזה מסמא את העיניים שלנו לא לראות את כל החסרונות שיש בשני, וגם אם רואים - הרגש מבטל את החשיבות שלהם, ואז, אחרי הנישואין, מגלים פתאום את כל החסרונות ואז כבר מאוחר מידי. רוב הגירושין שיש היום קורים בגלל שהולכים שבי אחרי הרגש הזה של האהבה, שחושבים שהנישואין בנויים על הרגש הזה, אבל אחרי שהרגש נעלם כלא היה, פתאום לא מוצאים עניין אחד בשני, וכשאין הבנה שיש צורך בעבודת המידות ובהשקעה לטווח רחוק, יש מריבות וחיכוכים, שמסתיימים בגירושין קשים.

לכן, למעשה, הקב"ה עשה איתך חסד עצום בכך שעזר לך לעצור את הקשר הזה בזמן. מתוך התיאור המפורט שלך, אני בטוח במאה אחוזים שהנישואין הללו לא היו טובים לכם. אני בכוונה לא מדבר כרגע על המישור הדתי והאמוני, אלא קודם כל על הבסיס - על ההתחשבות, ההשקעה, ההכלה, עבודת המידות, הוויתור, הסבלנות, הסליחה - כל הדברים שבאמת צריך בשביל לבנות בית קיים ואוהב. כשאין בכלל רצון לעבודה כזו - היה נגרם הרבה צער וסבל לשניכם אם הייתם מתחתנים. הכאב שאתה חווה כעת, הוא כאין וכאפס לעומת הכאב של נישואין מלאים מתחים, מריבות, בלי שלום בית ובלי הליכה אחד לקראת השני. בתור אחד שיוצא לו לטפל במקרים כאלו, אני יכול להעיד שזה הגהנום הכי גדול שיכול להיות עלי אדמות.

כל מה שכתבתי אלו דברים הגיוניים מאוד. בשכל גם אתה מבין את זה. עובדה שחתכת. אלא מה? אתה מרגיש מאוד חזק שיש קשר נשמתי ביניכם. העוצמה של הרגש כל כך חזקה, שלא מסתדר לך שבאמת יש צורך לפרק את הקשר. מרגיש שחייבים לתת לזה צ´אנס, וגם אם לא עכשיו, זה יגיע מתישהו. המחשבה הזו כמובן אינה מאפשרת לך לעשות עבודת שיקום ועצמאות, והיא גם גורמת לך להיות חסר סבלנות.

אני מבין בהחלט. כל אחד שחווה סיפור טראגי כזה, מרגיש בדיוק אותו דבר, אבל הרגש הזה מתעתע. הוא לא הוכחה לכלום. הוא דמיון שעובר כחלוף הזמן, ואינסוף סיפורים יכולים להעיד על כך. יתירה מזאת, יכול להיות שבאמת יש איזשהו קשר נשמתי ביניכם. בתורת הקבלה מבואר, שכל קשר ומפגש בין אנשים בעולם הזה הוא לא סתם, יש לו שורשים רוחניים גבוהים יותר. אבל, זה לא אומר שאתם צריכים להתחתן. אולי הקשר הנשמתי הוא לנסות אותך שתדע להתגבר. אולי הוא מעיד על צורך של תיקון מגלגול קודם. אולי דווקא הקשר השורשי הזה מחייב את עבודת הניתוק וההתגברות שאתה חווה כעת.

כתבת לי שיש כאן מאבק מאוד חזק בין השכל לבין הרגש. אני מסכים. מה שכדאי לעשות כדי להצליח לנצח במאבק, הוא להפוך גם את השכל לרגש. איך עושים את זה? תדמיין לעצמך את המצבים הקשים שהייתם נקלעים אליהם, ושברור גם לך שהם היו קורים. דרך זה תחווה גם באופן רגשי את החסד הגדול שזכית לו בכך שחתכת בזמן.

אז למה ה´ בכלל הפגיש ביניכם? אתה שואל. למה לשים בלב כזה רגש עוצמתי ואז להרחיק אותך ולומר לך: לא לא לא - זה לא טוב?...

הרבה פעמים אין לנו תשובה לשאלות הללו. ברור שלכל דבר יש סיבה מדויקת, אבל אנחנו לא אמורים להבין כל דבר למה הוא קורה. בכוונה ה´ מסתיר מאיתנו, כדי שיהיה לנו ניסיון אמונה שמתוכו נגדל. למרות זאת, במקרה הזה לא קשה לראות דברים טובים שיכולים לצאת מזה שנפגשתם ונפרדתם, גם בעיניים הגשמיות שלנו. כעת החיפוש שלך אחרי קשר, הוא הרבה יותר עמוק ובוגר, עצם החיפוש והגעגוע לקשר אמיתי יכול לתת לך כוח ומוטיבציה לעבודה רצינית. ה´, למעשה, הראה לך שיש מקום של חום ואהבה, שאפשר לחוש שמחה, בטחון ומלאות. עכשיו הוא אומר לך: אתה רואה, יכול להיות מקום נפלא כזה, אבל בשביל לזכות לו צריך לעבוד ולהשתנות. טעמת מהטוב הזה, ועכשיו – קדימה לעבודה.

אדם צריך לפעמים לחוות "ניעור" כדי להתעורר ולתקן מה שהוא צריך. אחרי ה"בום", יש לו נקודת צומת מאוד משמעותית: או שהוא שוקע ברחמים עצמיים והולך ומתדרדר, או שהוא מבין שהוא חייב לעשות עבודה, להפיק לקחים, להתעורר, לבנות ולהתקדם. מה שמדהים הוא, שדווקא במקומות הנמוכים של הכאב ותחושת החידלון, דווקא שם ה´ נמצא עוד יותר. גם אם הוא מסתתר, הוא נותן יותר כוחות בלתי נתפסים לעלות, להלחם ולבנות. אבל, זה תלוי באדם, אם הוא בוחר לאחוז בהם ולהתעקש לא לוותר.

כתבת לי שאתה מפחד מקשר כזה שוב, כי אם היה כל כך טוב והפסיק פתאום, זה יכול לקרות שוב. ברור שהכל יכול לקרות, אבל באמת לא צריך לפחד מזה. כי אם תבנה את הקשר הבא מתוך ליווי והדרכה, אם תיפגש עם בחורה מתוך בירור קודם ולא במקרה, אם תבנה את הקשר ותפתח את עצמך בהתאם להתאמה השכלית ולא רק הרגשית – אז אין סיבה שזה יפסיק. יש בך כל כך הרבה טוב ויופי, שאין ספק שמגיע לך מישהי נפלאה, ואתה תקבל אותה ובגדול, אם... רק תרצה. וכמו שהצלחת להיפתח רגשית - בפעם הראשונה בחייך - בקשר שהיה, כך תוכל להיפתח לגמרי גם כלפי אשתך לעתיד, אבל הפעם באופן שיהיה לך רק טוב אתה, בעזרת ה´. אני מכיר אנשים שהיו במצבים יותר קשים משלך, וזכו לבני זוג מדהימים, שרק הולכים ומרוממים אותם, ופשוט לא להאמין כשרואים איפה הם היו פעם ואיפה הם היום. כשהאדם מסכים לעשות מאמץ ולהתקדם, ה´ פותח, ואם לא בפעם הראשונה, אז אחר כך. העניין הוא לא להתייאש, לא להרים ידיים, לא לחשוב ששכחו אותי. להוריד את הראש בפני הגל שמגיע, ולהרים אותו בחזרה אחרי שהגל עובר.      

ומעבר לעידוד, הכי חשוב: תפילה. התפילה היא העצה הכי טובה לכל העניינים. דבר עם ה´ בשפה שלך, ספר לו על עצמך ועל הקשיים שלך, ובקש ממנו שיעזור לך לצאת מהכאב ומהבדידות, להאמין בו ולהרגיש אותו, למצוא את הכוחות, את החברים הנכונים ואת בת הזוג הנכונה כשיגיע הזמן, בלי עיכובים. אני מאמין גדול בכוחה של תפילה. היא כוח עצום. עוד תפילה ועוד תפילה ועוד אחת ועוד, והיא תחולל פלאות, גם ברוחניות וגם בגשמיות.

דמיין לעצמך עד כמה ה´ אוהב אותך, מלטף אותך, מחבק אותך, לוחש לך: אני איתך, אני שומר עליך, אני אוהב אותך, אל תדאג, הכל לטובה, הכל יהיה בסדר, עוד תראה כמה טוב אני מכין לך.

אבל עכשיו זה קשה - אין לך כוח!

נכון, אבל אבא רוצה לתת לבן שלו מתנה גדולה, אז הוא מבקש ממנו לסדר את החדר כדי שיהיה מקום לשים בו את המתנה. ילד קטן יתלונן על אבא שלו – למה אתה עושה לי את זה? ילד חכם יודע שאבא אוהב אותו, אז הוא יסדר את החדר, ואחר כך יזכה במתנה. כל האורות והכוחות שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנו – כבר מוכנים ועומדים. אנחנו רק צריכים להכין את הכלים כדי לקלוט אותם.

אתה בשלב של הכנת הכלים. זה קשה. הקושי הוא בעיקר קושי באמונה, כי אבא לא מראה לך את המתנה. מנקודת ההסתכלות של עכשיו זה נראה שאתה רק צריך לסדר את החדר, וזה קשה מאוד. עיקר המבחן הוא מבחן באמונה. כמה אנחנו מסוגלים להגביה מבט מעל ל´כאן ולעכשיו´, ולהאמין באמונה שלמה במה שכתוב בתורה ובחז"ל – שהמתנות באמת מוכנות, וה´ רוצה רק-רק את טובתנו. הרי בשביל זה הוא ברא אותנו.

שה´ יברך אותך, ישמח אותך ויאר לך פניו.

הרב רועי אביחי הוא ראש מדרשת "טהר" לבעלות תשובה, ומלמד בתכנית בעלי תשובה של מוסדות "תורת החיים" ביישוב יד-בנימין, בראשות הרב שמואל טל שליט"א. יש לכם שאלה? רוצים להתייעץ? מוזמנים ליצור קשר: 054-5667238  roiavihay@gmail.com