כשנתניהו התרגש מהלימוד של מרן

אמש נערך במכללה החרדית בירושלים כנס לרגל 30 לפטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, במעמד הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א ובהשתתפות רבנים נוספים. עשרות סטודנטיות מהמכללה השתתפו ודמעו יחד עם מייסדת המכללה, הרבנית עדינה בר שלום.

את הכנס פתח הרב והדיין בבית הדין הגדול הרב עזרא בר שלום שליט"א, אשר נשוי לבתו הבכורה של הרב זצ"ל, הרבנית עדינה בר שלום, אשר ייסדה את המכללה החרדית בעידודו של אביה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לפני כ-16 שנים. מלבד הרב בר שלום, השתתפו בו גם הראשון לציון, הרב יצחק יוסף שליט"א, רב המכללה הרב ד"ר דניאל נשיא, וכן הרבנית עדינה בר שלום בעצמה ודיברו כל אחד בשבחו של מרן זצ"ל.

במהלך הכנס בקול נשבר, נאם הרב עזרא בר שלום. "כיוון שזה ראש חודש היום, אשתדל שלא לבכות...", נאם הרב עזרא בר שלום והוסיף: "עד כמה שהייתי קרוב לחותני רבות בשנים, אולי פיזית הייתי קרוב אליו אבל לדאבוני מבחינה רוחנית לא זכיתי לדעת ולו מעט ממעלתו הרוחנית... המנוח, בחייו, כיתת את רגליו ממקום למקום. היה נוסע בלילה לארבעה-חמישה מקומות לדרוש, כשכל דרשה ארכה כ-40 דקות ואחר כך היה חוזר לחדר הלימוד... הוא מסר את עצמו על עם ישראל. לא היתה תופעה כזו, שבכל מקום יזכירו לו הספדים אחרי מותו... רבנים שדואגים להלכה לבני דורם - גם דורם נקרא על שמם...".

מיד אחריו, נאם הרב דניאל נשיא.  "ביקרתי מספר פעמים בביתו", סיפר, "וראיתי מלאך מהלך, עסוק בסוגיות, וזה כל מה שיש לו בחיים - התורה. כאב לו גם מאוד על גזירת התורה והוא לקח את זה קשה... אני חושב שקשה לנו הקטנים להבין איך זכינו לחיות בדור שבו מציינים שמרן הוא כאחד הראשונים. זהו מלאך שהקב"ה שלח תדור תועה, מבולבל... כבר לפני 20 שנה, כששאלו אותי מי הוא המחזיר הגדול בתשובה של הדור, למרות כל הרבנים האחרים, עניתי שהרב עובדיה. בלעדיו לא היתה קמה תנועת התשובה! הוא הרים את קרנם של עם ישראל ובייחוד את של אלה שהיו חפצים לקיים את דבר ה´...".

גם הראשון לציון, כיבד את הכנס בנוכחותו ודיבר באריכות ובהתרגשות על אביו, ואף סיפר על זיכרונות ילדות שלו עם אביו: "אחד הדברים העיקריים שמרן האבא החדיר בדור שלנו הוא את ההנהגה ש´אדם לעמל יולד´ וש´גדול תלמוד שתביא לידי מעשה´. תמיד הטיף להלכה למעשה, ללימוד הלכות, ליגיעה בתורה ולקביעת עיתים לתורה. הוא גידל פה דור שלם של תורה. אני זוכר לפני חמישים שנה למשל, כשגיסי היה מועמד לדיינות, הוא היה מהבודדים, היו מלבדו עוד כשמונה מועמדים, ולבסוף הוא נבחר. היום הביאו לי את הרשימה למועמדים לדיינות רק לשנה הזאת, והיו שם לא פחות מ-380(!) דיינים מוכשרים לכך! מי החדיר לזה? מרן האבא... הוא גם היה בחו"ל עשרות פעמים כדי לחזק קהילות יהודיות, והוכיח אותם על כך שאינם יודעים הלכה... השיעורים שמסר בארץ ובעולם היו ללא אח ורע. אין מקום בארץ שהוא לא ביקר בו עם השנים כדי להפיץ תורה...עכשיו בכל מקום שאני הולך אליו, גם בצרפת, גם בארץ בקיבוצים נידחים - יש שיעורי הלכה, והכל בזכותו...

"אבא גם אהב ללמוד, היתה לו שמחה בלימוד! כשהוא היה לומד הוא היה מתחיל לשיר. כילדים, בכל פעם שרצינו משהו, ידענו לא לבוא לאבא בתחילת היום לפני שהוא למד, אלא בסוף היום, אחרי שמילא את כרסו בתורה, ואז לא היה שמח ממנו בעולם, וכל מה שביקשנו הוא ישר נענה לנו. אני זוכר גם שלפני שנתיים ראש הממשלה נתניהו הגיע לבקר אותו, והוא היה שקוע כל כולו בלימוד, כך שהוא לא שם לב, למרות שהוא היה מלווה בפמליה שהרעישה, ובצלמים, וביבי עמד שם נדהם. כשבאו להסב את תשומת לבו של הרב לראש הממשלה, ביבי מאוד התנגד וביקש: ´תנו לי כמה רגעים לחזות בזה. לא בכל יום רואים מחזה מרגש כזה´, ורק אחרי כמה דקות אחי הצעיר נפנה ללחוש לאבא שנתניהו הגיע, והוא מיד התנער, מופתע.

"הוא גם התיר 950 עגונות ממלחמת יום הכיפורים, שבאמת אף אחד מהם לא חזר בסוף. בעולם התורה לא יכלו לפסוק את הפסקים החשובים ביותר, למשל של עגונות, של פסולי חיתון, בלי הכתפיים הרחבות שלו, אפילו רבנים אשכנזים. לא מזמן בית דינו של הרב קרליץ שלח אליו מקרה קשה מאוד שלא היה מי שיפסוק. היה זה תיק שאפילו הרב אלישיב והרב קנייבסקי לא יכלו להתיר, של פסולי חיתון, וכשהגיעו לרב הוא הצליח להתיר... כולנו צריכים להמשיך בדרך שהוא התווה לנו: לגלות אכפתיות כלפי עם ישראל, לזכות את הרבים, להיצמד ללמעלה מ-50 הספרים שהוא השאיר לנו למורשת וללמוד לעילוי נשמתו..."

ואחרונה במעמד, נאמה הרבנית עדינה בר שלום, שבקול בוכים פתחה וקראה: "כל כך קשה לי לומר עכשיו זצ"ל על אבא...", בהמשך מסרה סקירה קצרה על חייו, ואפילו על ילדותו: "הוא נולד למשפחה קשת יום", סיפרה, " וכשהיה ילד והיה נרדם עם הספר, אמו היתה מושכת מידו בעדינות את הספר, שאם לא כן, היה עלול להתעורר ולהמשיך ללמוד כל הלילה". בהמשך שיתפה הרבנית בזיכרונות ילדות ממנו כאב וכתלמיד חכם: "כשהייתי ילדה בת שש שיחקתי עם האחים שלי ואבא אמר לי: ´עדינה, הרגעים האלה יחלפו, קחי ספר ותצרי נצח´. בבית לימדו אותי שכל רגע הוא יקר ולא חוזר ומה שהשגנו נשאר איתנו לנצח. היה חשוב לו גם שנדע את ערך התורה, כדי שנאפשר לבעלינו ללמוד תורה".

(צילום: פלאש 90)