פרד"ס של רעיונות: פרשת ויצא

הקדמה לפרד"ס: "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (כח, יב)

מעשה ביהודי שהחליט להקדיש את חייו קודש לה´. ברוך אומר ועושה, נכנס היהודי שלנו לחדר בביתו, דאג לאספקת ספרים ואוכל בצורה סדירה ומכאן ועד סוף חייו כתב חידושי תורה בשורות צפופות על גיליונות נייר.

לאחר מאה ועשרים שלו פתחו בניו את צוואתו וגילו שהוא ציוה לקבור עמו את כל כתבי ידו, למען לא יספרו בשבחו לאחר מותו. בנו הלך לרב העיר ושאל: האם לא כדאי לוותר על צוואתו על מנת שיוכלו יהודים רבים ליהנות מאור תורתו?

ענה לו הרב: הבא נא לי גיליון אחד לדוגמה מדברי תורתו, אראה במה מדובר ואחליט.

משהובא הגיליון עיין בו הרב וראה שהנפטר שאל בפרשת ויצא: כתוב "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". ויש לעיין – הקשה האיש – מדוע היו זקוקים המלאכים לעלות בסולם, והלא יש להם כנפיים לעופף בהן?

התירוץ: כנראה מדובר במלאכים צעירים שעדיין לא צמחו להם כנפיים...

"תגנזו את הכל", הורה הרב, "אכן, מצווה לקיים דברי המת".  

פשט: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (כח, כב)

מספרים בעלי התוספות בשם המדרש: שאל כופר אחד את רבי יהושע בן לוי, הרי אתם אומרים שיעקב אבינו היה איש אמת (תתן אמת ליעקב). והוא הבטיח לקב"ה לעשר את כל מה שיקבל ממנו. איך ייתכן שנתן לו הקב"ה שנים עשר בנים והוא לא עישר מהם?

ענה לו רבי יהושע: הוא עישר את שבט לוי שהבדילו לעבוד עבודת ה´.

שאל הכופר: אבל לוי הוא שלישי ולא עשירי?

ענה רבי יהושע: כשרוצים לעשר כבשים, מכניסים את כולם לדיר גדול ומותירים בו פתח צר שרק כבש אחד יוכל לעבור דרכו. מוציאים את הכבשים אחד אחד וסופרים אותם, כל כבש עשירי הוא קודש לה´.

כך היה יעקב מוכרח לחכות עד שייוולדו כל בניו, כדי שיידע כמה מהם עליו לעשר. לאחר שנולד לו בנימין – בנו האחרון, החל יעקב לספור מבנימין עד עשר לאחור, והעשירי היה לוי, קודש לה´.

דרש: "וישא יעקב רגליו" (כט, א)

רבותינו הביאו במדרש שאליפז בן עשו רדף אחרי יעקב בדרכו לחרן על מנת להורגו, כמובן שהוא נשלח על ידי עשו אביו שכעס מאוד על הברכות שניטלו ממנו. אמנם, כשהגיע אליפז סמוך מאוד ליעקב לא הרהיב עוז בנפשו להרגו, כיון שאחרי הכל קיבל חינוך לתקופה מסוימת אצל יצחק, סבו.

במדרש מתואר דו-שיח שהתרחש בין אליפז ליעקב: שאל אליפז "מה אעשה לציוויו של אבא?", אמר לו יעקב "טול מה שבידי והעני חשוב כמת" – אם אהיה בלי רכוש הרי זה כאילו הרגת אותי.

מניין ידע המדרש שיעקב הגיע לחרן בלי כל רכוש? המדרש הסתמך על הפסוק שמתאר את המשך מסעו של יעקב לחרן לאחר חלום הסולם: "וישא יעקב את רגליו", והדקדוק מתעורר מאליו: את מה ישא יעקב אם לא את רגליו? וכי בידיו יזחל?!

לכן מדגישה התורה שלא היה לו כל רכוש ליטול עמו מבית-אל לחרן, כיון שאליפז נטל ממנו הכל. לא נותר לו לשאת אלא את רגליו.

רמז: "אכן יש ה´ במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (כח, טז)

יש שהסבירו את הפסוק בדרך רמז: בכיסא הכבוד יש כמין ד´ דמויות, בצד אחד כרוב [מלאך], בצד אחד נשר, בצד אחד אריה, ובצד רביעי יעקב אבינו.

כשישן יעקב בהר המוריה וראה בחלום את כיסא הכבוד של ה´, אמר: ידעתי תמיד שישנם א´ריה כ´רוב נ´שר בכיסא הכבוד - ראשית תיבות אכ"ן [יש ה´ במקום הזה].

אבל "אנכי לא ידעתי", אנכ"י ראשי תיבות א´ריה נ´שר כ´רוב י´עקב - את העובדה שדמותי חקוקה בכיסא הכבוד - לא ידעתי.    

סוד: "על כן קרא שמו לוי" (כט, לד)

רש"י מבאר בשם המדרש שהקב"ה לקח את לוי והביאו אליו, ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם ליווי המתנות שקיבל נקרא שמו לוי.

רבינו משה זכותא, מגדולי המקובלים, מביא את דברי הזוהר הקדוש (ח"ג, מח:) ששורשם של בני שבט לוי הוא ממידת הדין. ומציין רבי משה שהגימטריה של המילה "לוים" היא בדיוק 86, שעולה כמניין שם ´אלקים´ שגם הוא שמונים ושש. ואף יעקב אבינו היה בן שמונים ושש שנים כשנולד לו לוי.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויצא – כל הסרטים ב-VOD הידברות