חופשי לבחור את הבוס?!

בין אם נכיר בזה ובין אם לא, אנחנו עבדים. יש לנו מטלות רבות שצריך לעשות, את חלקן אנחנו עושים כדי לייצר לעצמנו מציאות טובה יותר, נוחה יותר, מנסים לתפוס את האושר ולגרום לו להישאר קרוב, את החלק השני אנחנו עושים בשביל הזולת, אולי כדי שיהיה לו מספיק טוב ונוח ואז הוא לא יפר את שלוותנו ויחריב את מה שיצרנו. ואולי כי עצם הנתינה גורמת לנו להרגיש טוב יותר...

ואולי... אולי זה שילוב מורכב של כל הפרמטרים האלו ועוד כמה שלא חשבנו עליהם. בכל מקרה, דבר אחד נשאר יציב ובטוח - אנחנו עבדים. מהרגע שהאדם משלים עם זה שהוא במצב של עבדות, הוא מתחיל לנתח את מורכבות חייו ומנסה להבין מה זה בעצם תורם לו והאם הבוס או הבוסים שלו ראויים לזה שהוא יקדיש את חייו ויקבל את מרותם. לפעמים השעבוד כולל בתוכו גם פשרות רבות. קשה לנו להתמסר למישהו חיצוני אז אנחנו מקבלים על עצמנו להיות עבדים של הילדים שלנו, עבדים של קיום התא המשפחתי שבו אנחנו גם נותנים וגם מקבלים, בשבילו נסבול בשקט את הבוס המעצבן בעבודה, נוותר לנהג שעקף אותנו בכביש המהיר, העיקר שנחזור אל הבוס, זה שהשלמנו עם העובדה שאנחנו מקדישים את חיינו כדי להיות העבדים שלו, ואם זכינו - אז הוא גם יגרום לנו להרגיש כמלכים בד בבד. 

במהלך החיים עולה השאלה המהותית: האם זה שווה את זה? האם באמת כל הקצוות מתחברים למקום אחד שבו העבדות מרגישה כמו מלכות?! האם הצלחנו להיות מאושרים?

אומרים שמאושר הוא זה השמח בחלקו, ובאמת שהחיים שלנו בארץ ישראל הם "צרות של עשירים" לעומת המון מקומות אחרים בעולם, בהם האדם הוא עבד מתוך כפייה ולא מתוך בחירה. למעשה, בכל מקרה אנחנו עבדים מתוך כפייה, כי גם אם השכלנו להבין שהבוס הוא הקב״ה ורק בו מתקיים האיזון המושלם של כל הקצוות אל נקודת אמת אחת מחברת, עדיין אין לנו ברירה, הבחירה החופשית בעניין העבדות באה לידי ביטוי רק בבחירת הבוס. 

ומה לגבי מקומות בעולם שבהם לצערנו אין לאדם בחירה והוא עבד של אדם אחר או של שיטה שלא מאפשרת לו להיות חופשי? הרי לא ייתכן שהקב״ה יאפשר כזה מצב שבו לאדם אין מפלט אל החופש. 

בנקודה הזו נכנס לתוקף כוחה העצום של השירה והניגון! שם יוצא הדבר שנעלם מאיתנו ומתגלה כוחה העצום של הנפש, שם אפשר להתחבר אל החופש. הניגון יכול להישמע אפילו במחשבה מבלי שאיש יודע ושומע מלבדנו... מעין פינה קסומה ופרטית שלנו ושל הבורא. הניגון יכול לבוא לידי ביטוי בשלושת לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה. אפשר לתופף מקצבים על כל משטח, אפילו תוך כדי עבודה, אפשר לשרוק ולזמזם או לשיר בקול גדול, ואפשר פשוט לתת לניגון להתנגן לנו במחשבות ולשאוב ממנו כוחות אדירים שיחזקו אותנו במהלך כל אתגר שיבוא בדרכנו!

הניגון לא מוגבל ומדוד בשום צורה, הוא אפילו לא מחייב מילים וסדר משפטים הגיוני שיתלבשו על המנגינה. אין בו הגבלות ומדידות, ולכן הוא גם מאפשר לנו להתגבר ולצאת מהמגבלות והמדידות שיצרנו לעצמנו במהלך החיים. בגלל זה קל לנו יותר לזכור טקסט כאשר הוא מולבש על מנגינה ובגלל זה הניגון אפשרי לכל אדם תחת כל מציאות בעולם, קשה או קלה ככל שתהיה, היא מחייבת אותנו רק בדבר אחד - למצוא נקודה קטנה של רוממות רוח ומשם להתחיל את הניגון שיעצים ויהפוך את הניצוץ הקטן לאש בוערת.

לבלוג של שי דיבו כהן