את לבד רחל, תקרעי את השמים

"וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית ל, א – ב).

רחל לא זוכה לילדים, ובמר לבה היא פונה ליעקב ואומרת לו: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".    

לאחר עיון נוסף מתברר שהיה ביניהם דו-שיח, דו-שיח שעל פניו נראה מאוד תמוה. 

"הבה לי - וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה. מתה אנכי - מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת. התחת - וכי במקומו אני אשר מנע ממך - את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני" (רש"י בשם חכמים במדרש בראשית רבה עא).

פירוש, רחל באה בטענה ליעקב וכך אמרה: אביך יצחק התפלל והעתיר לאלוקים כדי שרבקה אמך תזכה ללדת – "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק להשם לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא, וַיֵּעָתֶר לוֹ השם וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כא). בבקשה – אומרת רחל, עשה גם אתה כפי שעשה אביך והעתר עלי בתפילה. יעקב שמע את הבקשה וענה לה: אני לא באותו מצב של אבא. לאבא כלל לא היו ילדים ולכן הוא התפלל על כך, אבל אני, לי יש ילדים, אמנם לא ממך אבל מאחותך – לאה. ממך מנע אלוקים פרי בטן ולא ממני.

כשקוראים את הדברים אי אפשר שלא לתהות. מדוע יעקב עונה כך לרחל? איפה השותפות וההזדהות שבין איש ואשתו?

הדברים ארוכים מאוד, אבל ניגע בנקודה קטנה שמאיר הרמב"ן בביאורו על פסוק זה.

יעקב יודע שעל פי דרך הטבע רחל אינה יכולה לזכות לילדים. כדי שיתרחש נס ורחל תזכה לפרי בטן היא צריכה להתפלל תפילה אמיתית מעומק הלב. יעקב מבין שכל עוד הוא נמצא "בתמונה" ורחל סומכת עליו ועל תפילתו, תפילותיה של רחל לא נעשות עם כל העוצמה, כי באיזו פינה בלב רחל סומכת עליו "שיסדר את העניינים". ליעקב אין הרבה ברירות, ועם כל הצער הוא מחליט לתת לרחל תחושה שהוא כביכול "מנתק" את עצמו מרגשותיה, ולכן הוא אומר לה "ממך מנע, ולא ממני",  התפילה צריכה להיות שלך.

אומרת רחל לעצמה, עכשיו אני לבד במערכה, אפילו אישי כבר לא שותף איתי בתקווה. אין לי יותר על מי לסמוך, הכל תלוי בי, ואז היא מתחילה לבכות ולהתפלל מתוך תחושה שאין לה יותר על מי להישען – רק על הקדוש ברוך הוא. תפילה מתוך הרגשה כזו - מביאה ישועה. ואכן כותבת התורה "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל, וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (פסוק כב).

מכאן אלינו. כולנו צריכים ישועה, כל אחד בתחומו הוא, ואנו מתפללים לבורא שיעזור לנו. בא יעקב ומלמד אותנו כיצד נגרום לכך שהתפילה תתקבל. כשיש לאדם פינה בלב, איזו ידיעה שיש עוד משהו שיכול לעזור לו או מישהו לסמוך עליו, תפילתו לא שלמה, אולם כשאדם יודע שאין לו על מי להישען אלא רק על אלוקים, אזי תפילתו מתקבלת.   

הרעיון הזה נלמד גם מהפסוק "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"  (שמות כב, כא). אסור לצער כל אדם באשר הוא, אך אלוקים מדגיש להיזהר במיוחד כאשר מדובר ביתום ואלמנה. מדוע? מבאר שם הרמב"ן, אדם רגיל, כשמישהו מציק לו הוא פונה לאביו, וכן אישה פונה דבר ראשון לבעלה, אולם יתום ואלמנה שאין להם מושיע, הם ישר פונים אלי - "כי אם צעק יצעק אלי", כשאדם פונה דבר ראשון אל אלוקים ביודעו שהוא היחיד שיכול להושיעו, מבטיח אלוקים "שמע אשמע צעקתו"...

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויצא – כל הסרטים ב-VOD הידברות