לשמור על השינוי

לא אחת אנו מוצאות את עצמנו בסיטואציות שלטעמנו הן מוכרות מדי. החלטנו לשנות דבר מה, 'הלכנו על זה', עבדנו קשה, ואז לאכזבתנו הקשה אנו שוב פוגשות את עצמנו באותה התמודדות... לא רק שהדבר מתסכל, הוא אף מעורר בנו תהיות לגבי כל הדרך אותה עברנו. האם כל זה היה אשליה? האם שגינו בדמיונות שווא? וממילא – האם אפשר אי פעם להשתנות או לשנות?

פרשת חפירת הבארות של יצחק אבינו, היא אולי היחידה שעוסקת בצורה ממוקדת רק ביצחק, ובו נראה שמתגלמת מידתו – הגבורה (ראו עוד ב"תורה אור", תולדות). "וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים" (תולדות כו, יח). כבר ראשיתה של עבודת יצחק איננה בחידוש אלא בהמשכיות. יצחק חופר את אותן בארות של אברהם, ובכל זאת מוצא בהן "מים חיים" (שם, יט). אך המופלא בסיפור מתגלה דווקא בהמשכו, בחפירות החוזרות ונשנות של יצחק ועבדיו, לאחר שבכל פעם רבים על הבארות רועי גרר.

נראה, שמה שטבע בנו אבינו יצחק הוא יכולת ההתמדה. אמנם, נדרש מאמץ 'לכבוש הר', אך יש בו לרוב גם מימד של אתגר ואף 'הרוֹאיות'. קשה לפעמים שבעתיים 'לעבוד בשדה', יום אחרי יום במישור, ובמיוחד כאשר לא רואים תוצאות בשטח, ואפילו להיפך – כשכל מה שפותחים נסתם.

אך גבורתו של יצחק, שמשמעותית במיוחד לנו כנשים, מלמדת אותנו שדווקא ההתמדה, העקביות והנחישות הללו, הן המאפשרות עבודת עומק לפנים מעומק, שמובילה בסופו של דבר לחשיפת הבאר ובו מים בתגבורת.

לזרוע אמונה

כל פסוק ופסוק בתורה טומן בחובו הוראות חיים, וכך, גם פסוק העוסק לכאורה בפעולה פשוטה וטבעית – "ויזרע יצחק בארץ ההיא", מלמד אותנו שיעור גדול על היכולת להמשיך אלינו שפע אלוקי: "וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'" (תולדות כו, ב).

נראה, כי סוד הברכה טמון במידת האמונה והביטחון של יצחק. חז"ל מדגישים כי הברכה שרתה בשדה בשנה ההיא, למרות שהייתה זו שנת רעבון (רש"י שם עפ"י בראשית רבה סד, ו). מכך אפשר גם ללמוד על שאר רוחו של יצחק: על אף היות האדמה קשה והארץ קשה, יצחק טמן זרעים בארץ בביטחון גדול שהם יצמחו. למעשה, כל פעולת זריעה קשורה באמונה ביכולת הגידול החבויה, ובאמונה שהקב"ה יוריד גשמים ויצמיח את היבול. ועל כן דרשו חז"ל "אמונת – זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע" (שבת לא, א ובתוספות עפ"י הירושלמי).

מידות האמונה והביטחון, ניכרות גם בדרשות חז"ל אודות חלקו השני של הפסוק. חכמינו למדונו שיצחק מצא "מאה שערים" כאשר אמד את השדה לצורך מעשרות. כל נתינת צדקה, ובמיוחד מעשר, עליו נאמר "עשר בשביל שתתעשר" (שבת קיט, א), דורשת מהאדם לשים בה' – ולא במטה הלחם – את הביטחון הכלכלי ואת השלווה הנפשית.

חודש כסלו, אשר בו נפגשים עת הזרע והחורף (בבא מציעא כו, ב) מזמין להתחזקות במידות האמונה והביטחון. שורשו של שם החודש "כ.ס.ל." מעיד על כך, כדוגמת "וישימו בא-להים כסלם" (תהילים עח, ז), וגם האות ס' בו נברא (עפ"י ספר יצירה), מרמז להיות ה' סומך לכל הנופלים (ראו עוד ש.ז. כהנא, "בסוד חדשי השנה", כסלו).

זו העת לסמוך על ה', להאמין ולבטוח גם כשהמצב או הזמן קשים, להמשיך לזרוע זרעים ולשאת עיניים לשמים בייחול, ולזכות בע"ה בברכה וצמיחת ישועות.