פרד"ס של רעיונות: פרשת וישלח

הכניסה לפרד"ס:

"את השפחות וילדיהן ראשונה, ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים". (לג, ב)

כומר רשע נטפל לשל"ה הקדוש (רבי ישעיהו הלוי הורוויץ) וניסה להרגיזו: "בנביא חגי (ב, ט) כתוב על בית המקדש השני: ´גדול יהיה כבוד הבית הזה, האחרון מן הראשון´. פירושו של דבר", לאט הכומר בהתרסה, "שבית המקדש השני היה אחרון ולא יהיה לכם בית מקדש שלישי".

השל"ה הביט בו משועשע ושאל: רואה אני שבקי גדול אתה בדברי תורתנו, שמא תוכל להסביר לי מה פירושו של הפסוק הבא: "ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים"? הלא מבין אתה ש"אחרון" בלשון הקודש פירושו מאוחר, ולאו דווקא סופי. ופני הכומר חפו.

פשט: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (לב, יא)

שואל רבינו חיים בן עטר בעל ה"אור החיים" הקדוש: רבותינו אמרו "מאן דיהיב חיי – יהיב מזוני" (אותו אחד שמעניק את החיים מעניק פרנסה), ולפי זה הקב"ה שנתן ליעקב את חייו [שנקראים ´אמת´, כפי שאמת היא הבסיס לכל רעיון, כך החיים הם תנאי לקיום האדם בעולם] ייתן לו גם מזונו.

לפי האמור, צריך היה יעקב אבינו להודות לקב"ה קודם כל על ה´אמת´ - החיים והפרנסה שהוענקו לו מאת הבורא, ורק אחר כך להודות ביתר שאת על שאר הדברים שקיבל ב´חסד´, כמו בנים, עושר, כח וכדו´.

והוא מתרץ בדרך מוסרית נפלאה: יעקב אבינו השתאה על כמות רחמיו וחסדיו של הבורא כלפיו, וכך אמר – על החסד שנתת לי בטובך הגדול – בוודאי שאינני יכול להשיב לך. אבל לא רק כלפי ה´חסד´ מביט אני כמתנת חינם, אלא גם מכל ה´אמת´ – חיי ופרנסתי שהם הכרח כדי שאתקיים בעולם, גם מהם קטונתי מלהיות ראוי לטובותיך.  

רמז: "ויקח מן הבא בידו מנחה... עיזים מאתיים ותיישים עשרים, רחלים מאתיים ואילים עשרים, גמלים מיניקות ובניהם שלושים". (לב, יד-טו)

אומר רבינו יעקב "בעל הטורים": כל מילותיו של פסוק זה מסתיימות באות ם´. מ"ם רומזת למילה ´מום´. לומר לנו שיעקב שלח לו אך ורק בעלי מומים, כדי שלא יוכל להקריב מהם קרבן.

דרש: "ויוותר יעקב לבדו" (לב, כה)

רש"י מבאר מדוע נותר יעקב לבדו מעבר הנהר: "שכח פכים קטנים וחזר עליהם".

אחד ממפרשי רש"י על התורה, רבי דוד פארדו בעל "משכיל לדוד", מבאר בדרך הדרוש מדוע חזר יעקב בשביל כלים קטנים פעוטי ערך: כשהתעורר יעקב מהחלום המפורסם בו הבטיח לו הקב"ה שישוב בשלום אל בית אביו, נדר יעקב לאמור "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים".

מכיון שיצק שמן על ראשה כשהעמידה מצבה - וכעת רצה לייסד שם מקום קבוע לעבודת האלוקים - הקדיש את השמן שהיה בפכים הקטנים שייצוק ממנו שוב על ראש האבן. משראה יעקב ששמן קדוש זה נותר מאחור – מוכרח היה לשוב על עקביו ולקחתו עמו.

סוד: "ותקע כף ירך יעקב": לפי תורת הסוד מחולק גוף האדם לפי עשר הספירות - הראש מכיל את שלוש הספירות הראשונות והגבוהות חכמה בינה דעת (חב"ד). יד ימין – חסד, יד שמאל – גבורה, החזה – תפארת (חג"ת). רגל ימין – נצח, רגל שמאל – הוד, וסיום הגוף – יסוד ומלכות.

והנה האבות הקדושים הינם בבחינת שלוש המידות האמצעיות (חג"ת), אברה חסד, יצחק גבורה ויעקב תפארת.

רצה שרו של עשו להכות את יעקב בפלג גופו העליון, בתפארת. אבל משראה שאינו מצליח, ביקש להכותו לפחות ברגליו בשתי המידות שבאות מיד לאחר ומכן ומתבטאות ברגליים – נצח והוד.

לכן מפרש הזוה"ק "ותקע כף ירך יעקב" - אלו תמכין דאורייתא, תומכי ועוזרי התורה כביכול נהיו צולעים על ירכיהם. במקום שהם ילכו לתת כסף להחזקת התורה, לומדי התורה צריכים ללכת אליהם לבקש כסף. 

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת וישלח – כל הסרטים ב-VOD הידברות