עשו קורא לך: בוא אחי...

יעקב שומע שעשו אחיו בא לקראתו וארבע מאות איש עמו, והוא נערך לקראת המפגש בחכמה רבה.

אחת ההכנות לקראת המפגש, ואולי ההכנה הטובה ביותר, הייתה - תפילה. יעקב מתפלל ומתחנן לאלוקים: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו". 

יש מקום לשאול, הרי ליעקב יש רק אח אחד - עשו, אם כן מדוע הוא כופל ואומר "מיד אחי, מיד עשו", הוא יכול לקצר ולומר "מיד אחי", וברור שכוונתו לעשו, או שיאמר "מיד עשו" וברור שהוא אחיו?

מעניין לראות, גם כשהמלאכים שבו אל יעקב מהשליחות הם אמרו לו: "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". גם הם כופלים ומזכירים גם "אחיך" וגם "עשו", הלא דבר הוא.

הסבר נפלא לכך כותב רבי יוסף דב סולובייצ'יק (1892 – 1820) בספרו "בית הלוי" על התורה. יעקב אבינו חושש משתי סכנות, סכנת "אחי" וסכנת "עשו", ועל כל סכנה הוא מתפלל בנפרד. הסכנה הראשונה היא סכנת "עשו", סכנה פיזית, יעקב חושש שעשו רוצה להשמידו והוא יחבק אותו כשהוא חגור בחגורת נפץ. זו בעיני יעקב דרגת סיכון מספר שתיים, "הצילני מיד אחי מיד עשו". אולם יעקב מתפלל קודם כל על סיכון בדרגה גבוהה יותר, סכנה זו נקראת "אחי". יעקב אומר לעצמו, ייתכן שעשו יבוא לקראתי לבוש בחליפת "וורסצ'ה" מחויטת, נועל נעלי "טימברלנד", וכשהוא מבושם כולו יבוא אלי, יחבק אותי ויאמר לי אחי! אחי היקר! כמה שנים לא התראינו. כל כך התגעגעתי אליך, בוא נשכח מכל מה שהיה, נפתח דף חדש, נתחיל לחיות ביחד, נעשה איחוד משפחות, ויהיה נהדר...   

אומר יעקב לעצמו – זו דרגת סיכון מספר אחת. משום שמפני סכנה פיזית אני יכול איכשהו להתגונן, בעיקר מפני שאני מזהה שהוא רוצה להרוג אותי. אבל מפני סכנה רוחנית? כשעשו מחבק אותי? קשה מאוד לחוש בסכנה. מתפלל יעקב לאלוקים "הצילני נא מיד אחי" - קודם תציל אותי מהסכנה הרוחנית, אני חושש שאם הוא יתנהג עימי כאח וכחבר, אלמד ממעשיו ואאבד את זהותי, אחר כך מתפלל יעקב - "מיד עשו" – תציל אותי מסכנה פיזית אם עשו ירצה להשמיד אותי גופנית.

תפילתו של יעקב אכן נשאה פרי, וכשעשו פגש אותו נכמרו רחמיו, והוא מחליט לא להילחם איתו. יעקב אכן ניצל מהסכנה הפיזית מידי "עשו", אבל עשו לא מתייאש. הוא מנסה להפיל את יעקב בעיקר באופן הראשון - מבחינה רוחנית - בדרך של "אחי". עשו מציע ליעקב "נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ" (לג, יב) - בא נסע ונלך יחדיו, נעשה "ביזנס" משותפים... יעקב מזהה את הסכנה שטמונה בחיבור לעשו, והוא מתחמק מהחיבוק-חיבור של עשו. יעקב משכנע אותו שזה לא מעשי, חבל לך, יש לי ילדים קטנים, אני מתנהל לאט, חבל על זמנך היקר. עשו משתכנע – "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה" (לג, טז), הוא נפרד מיעקב ויעקב זכה להינצל גם "מיד אחי". 

מעשה אבות סימן לבנים. סיפורם של יעקב ועשו הוא סיפור חיינו. מה שהיה "במיקרו" עם יעקב ועשו, יתרחש "במקרו" עם בני ישראל ובני עשו.

לצערנו כבר למעלה מאלפיים שנה אנו עדיין שרויים בגלות אדום – "עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (בראשית לו, א).  למלחמה עם אדום יש שני פנים. היו תקופות בהם בני עשו רצו להשמידנו פיזית, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו - והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

כשעשו מבין שאין באפשרותו להשמידנו פיזית, הוא ינסה להשמידנו רוחנית, ולומר לנו "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", ניתן לכם שוויון זכויות, תהיו יחד איתנו, נתקרב אחד לשני, אני קצת אליך ואתה קצת אלי, וכל אחד יוותר קצת על עקרונותיו...

כמה הדברים אקטואליים בתקופתנו אנו. אל לנו לשכוח, יעקב אבינו חשש מצרת "אחי", מסכנת ההתבוללות, יותר מן הסכנה הגשמית. הבה נפקח את עינינו ולא נשכח גם את 'שדה הקרב' הזה.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת וישלח – כל הסרטים ב-VOD הידברות