"תופעה: זיופים בשוק התפילין והסת"ם"

הרב ישראל יוד, ראש מכון "פאר" בבני ברק, העוסק במכירת ובבדיקת כשרות מוצרי סת"ם, הרגיש לפני שבוע ששיא חדש נשבר. הוא ראה לא מעט מקרים של זיופים ורשלנות בתחום התפילין, המזוזות וספרי התורה, אבל שום דבר לא הכין אותו לזוג התפילין שקיבל לבדיקה אקראית, לאחר שנרכשו לא מזמן בחנות שאמורה לכבד את עצמה. "נראה שמדובר בזוג תפילין שהוציאו את הפרשיות שלהם מהגניזה - אין הסבר אחר לכך", אומר הרב יוד. "פשוט שמו פרשיות כאלה בבתי תפילין, ששופצו ונצבעו היטב. כשרואים מה יש בפנים - פשוט לא מאמינים".

ומה באמת היה שם בפנים?

"לא יאומן - שגיאות בתשע מילים, אותיות מיותרות, אותיות חסרות ומילה כפולה. אנו מאמינים הרי שיש השפעה והשלכות לכל מה שכתוב שם, לכן כשקראתי באחת הפרשיות "ואבדתם מהרה מהרה", זה היה פשוט מזעזע, במיוחד כשיודעים שאותו אדם שהניח את התפילין הפסולות נמצא כרגע בטיפולים כימותרפיים קשים".

הסיפור הזה הוא אחד מתוך שלל סיפורים שאפשר ללקט בנקל בעקבות שיחה עם כל סופר סת"ם מצוי. אם עד היום היה אפשר לחשוב שענף הסת"ם ומוצרי הקודש נהנה מאמינות יחסית, שהרי כל העוסקים בכך הם לא סתם אנשים מאמינים, אלא כאלו שממש עובדים "בתחום", הרי שההיפך הגמור הוא הנכון. בעסקי הסת"ם משמשים להם בערבוביה בורות, נוכלות וחוסר פיקוח משווע. כמובן שיש גם סופרים או סוחרים אמינים ורציניים, אבל נראה שהיקף הנוכלים למיניהם גבוה מכפי שניתן לשער.

ענף הסת"ם קורץ ללא מעט נוכלים, בעיקר בגלל רף הרווחים הגבוה, במידה ו"חוסכים" את עלויות סופרי הסת"ם המקצועיים. אם תצליחו להדפיס פרשיות לתפילין בהדפסת משי, מבלי שאף אחד יעלה עליכם, הרי שעל כל זוג תפילין תוכלו להרוויח יותר מאלף שקלים ללא מאמץ. אם תשיגו ספר תורה פסול או גנוב, ותמכרו אותו בחצי מהמחיר המקורי, תוכלו לשלשל לכיסכם סכום מכובד מאד. גם ענף המזוזות אטרקטיבי, במיוחד כשמדובר בכמויות גדולות שנמכרות בעסקאות משתלמות.

הצד היותר מדאיג הוא, שגם כאשר מדובר במכירה שלא נובעת מזיוף או מגניבה, במקרים רבים הבורות פשוט חוגגת. כמובן שבמידה ובודקים האם לסופר יש תעודת הסמכה בתוקף (של "יד רפאל" או "משמרת סת"ם", שני הגופים הבולטים בתחום), סיכויי הרשלנות מצטמצמים, אבל בואו נאמר שאם הלכתם לחנות של תשמישי קדושה ורכשתם מזוזה, מבלי לבדוק את טיב הסופר, יש סיכוי טוב שאתם בבעיה.

אלעד (שם בדוי. "מספיק כועסים עליי כאן באזור", נימק את בקשתו להשמטת שמו האמיתי), סופר סת"ם מאזור הדרום, מגיע עם בטן מלאה על הנושא. "99% מהעסק הזה שחור", הוא פותח ומקדים. "אחרי שהשתחררתי מהצבא פתחתי את העסק, והחלטתי לעשות הכל באופן חוקי, עם חשבוניות והכל. זה יותר קשה, כי כשזה חוקי אתה צריך לתת כל הזמן קבלות. כשאני כותב ספר תורה ב- 100,000 ש"ח, ומס-הכנסה לוקח לי 30,000 ש"ח מהם, זה הרבה פחות משתלם. החומרים עצמם עולים 30,000 ש"ח, וגם זה שעשה הגהה לא נתן לי קבלה. כלומר, אני אמור לספוג את זה. זו שרשרת שלא נגמרת. אם היום אני מוכר תפילין הכי מהודרות ב- 2,000 ש"ח, אז ברגע שאני צריך להוסיף את המע"מ של כל אחד מבעלי המקצוע והספקים של הבתים, הרצועות, הפרשיות, ההגהות והסגירה - להגיע למצב של מחיר ריאלי זה בלתי הגיוני".

"חולה רעה נוספת של הענף", לדברי אלעד, "הוא חלק גדול מהסוחרים, שמחפשים בעיקר את הרווח. מצד אחד הם מנסים למכור במחירים זולים, ומצד שני בכל זאת צריכים לגזור קופון.הנטייה של חלק גדול מהם היא לעבוד עם חאפרים. "יש סוחרים שמשיגים ספרי תורה זולים מאוד ב- 60,000 ש"ח מסופרים שהם לא סופרים - חבורה שאין להם מושג בהלכה", הוא אומר בצער. "אותם סוחרים מוכרים את הספרים ב- 80,000 ש"ח, והסופרים האיכותיים שמוכרים ב- 90,000 ש"ח פשוט נתקעים. במקרים אחרים הסוחרים הולכים לסופרים הטובים שמצבם הכלכלי לא שפיר, ומשלמים להם מחיר שהוא פשוט ´רצח´. אין לי דרך להגיד את זה אחרת. אני מכיר באופן אישי אברך בעל משפחה מרובת ילדים, ששילמו לו 40,000 ש"ח כדי לכתוב ספר תורה. זו פשוט בדיחה.

במזוזות זה גרוע לא פחות: מגיעים לסופר, נותנים לו 5,000 ש"ח ואומרים לו: "תכתוב לי 100 מזוזות". כלומר, הסוחר מפתה אותו מראש בכסף, ואחר כך מוכר את כל המזוזות ברווח של 30 עד 60 ש"ח למזוזה. כמובן, שגם בהגהות מנסים לחסוך, ומשלמים 5 שקלים למזוזה. זה במקרה הטוב".

בפועל נתקל אלעד ב"מוצרים" כאלה בעיקר לאחר מעשה, וכל פעם מחדש הוא מתאכזב לראות עד כמה שכיחותם גבוהה. "במהלך השנים בהן אני במקצוע, נתקלתי בספרי תורה שפשוט זעזעו אותי. קשה להסביר את זה, כי מדובר במושגים הלכתיים. אדם פשוט ורגיל מהישוב לא יכול לעלות על זה בקלות, ולכן זה הולך טוב. אם אתה מתעסק עם מישהו שלא אתה ולא הוא יודעים את ההלכה - שניכם בבעיה. אבל, בגלל שאני סופר, אני יכול לראות אם מישהו עשה טעות כזו. לא פעם ולא פעמיים פסלתי ספרים כאלו".

* * *

יעקב, סופר סת"ם מאזור הצפון (שמו המלא שמור במערכת), מספר על מצב דומה. כשהוא התחתן והגיע לבית השכור, כמובן שהחל לבדוק את מזוזות הבית. לתדהמתו, גילה במספר חדרים מזוזות מנייר דמוי קלף... מקרה אחר שזכור לו במיוחד נוגע למזוזה שהובאה אליו לבדיקה, והטקסט שלה גלש הרבה מעבר לנדרש. "אחרי הפרשיות הרגילות הופתעתי לגלות גם את פרשת ציצית, ואחריה אפילו את ´השכיבנו אבינו לשלום´", הוא אומר. "מזל שלא הכניסו שם גם את הקדיש. זה רק מראה על הבקיאות של מי שכתב את המזוזה. הוא פשוט העתיק את הטקסט מהסידור, ושכח לעצור היכן שהיה צריך".

כשאנו מבקשים ממנו לדבר במספרים ולהעריך את אחוזי התפילין הפסולים מבין כל אלו שהוא מקבל לבדיקה, המספרים אכן מדאיגים. "מצבם של תפילין מעור בהמה גסה הרבה יותר טוב", הוא אומר. "אבל בתפילין מעור בהמה דקה זה אחרת לגמרי. אתה מכיר את התפילין הקטנים שהיו מחלקים פעם לעולים? מן תפילין קטנים כאלה שנראים כמו קרטון - מבין אלו 90% פסולים. יש תפילין מעור בהמה דקה, שהן פשוטות אבל טובות יותר, ומביניהן 50% בערך מתגלות כפסולות".

 אז איך, למעשה, אפשר להימנע מכל הבעייתיות הזו?

"צריך לקנות ממישהו שאתה מכיר אותו וסומך עליו. אני, לדוגמא, נותן לכל אחד תעודת אחריות לשבע שנים על התפילין. יש בעיה? אין בעיה, תבוא ונחליף".

 כשאני חושב על זה, מעניין שדווקא בענף שדורש כל כך הרבה יראת שמיים, היא נעדרת...

"רוב הסופרים הם אנשים טובים ויראי שמים, אשר יעשו חסדים, כולל תרומת תפילין במחירי עלות לאנשים מעוטי יכולת. אבל, כשאתה קונה תפילין ומזוזות מסוחר, שקנה מסוחר, שקנה מסוחר, זה אחרת לגמרי. אם אתה קונה ספר תורה מסוחר ב- 80,000 ₪, מבלי להכיר את הסופר, אתה בבעיה. אין לך אבא ואמא".

                                                                                                         * * *

הרב ישראל יוד, ממכון "פאר" הוא אחד הגורמים שמנסים לעקוב ככל הניתן אחר תופעת הזיופים והרשלנות בתחום, ונראה שהוא ממש חי את הנושא. בחלון הראווה של מכון "פאר" הוא מציב מפעם לפעם דוגמאות מבהילות, כולל ממחלקת השוגג. כך, הוא מספר, לא מזמן הוצבו בחלון הראווה שלהם זוג תפילין שלא הצליחו לשרוד טיול של כמה בחורים צעירים בחום של יולי. "כשמשאירים את התפילין ברכב החם, הן ניזוקות בצורה בלתי הפיכה, משום שכאשר הדיו מתחמם - הוא נמס. כשהוא נמס עלולים לקרות שני דברים: או שהוא מתפשט ופוסל את האותיות, או שהוא יכול להידבק לצד האחורי של הקלף המגולגל. כך הפרשיות נפסלות. לא כולם יודעים, אבל חום ומים הם האויב הכי גדול של התפילין".

סוגיה חשובה נוספת שעליה מצביע הרב יוד היא בדיקת המחשב. הנושא פרץ, לדבריו, לפני כ- 20 שנה, אבל כנראה שלא מספיק. "בעידן הנוכחי, לא לשלוח לבדיקת מחשב תפילין, מזוזות וספרי תורה, זה ממש בגדר פשיעה. אגב, יש גם תוכנות אמינות יותר ואמינות פחות. היה לנו בשבוע שעבר מקרה מדהים עם סופר שנתן קלף לבדיקת מחשב. בבדיקה התגלה שהמזוזה כשרה, אך לאחר שנערכה הגהה ידנית נוספת על ידי המגיה, התגלה שחסרה אות. אותו סופר אמר שהוא חייב לצאת עם המידע הזה לציבור, ולהתריע שהתוכנה לא אמינה ושאין להשתמש בה".

 דיברנו על שוגג בעיקר. עד כמה אתה נחשף לענייני מזיד?

"אם יש רשלנות בבדיקת מחשב או בבדיקת מגיה - ודאי שזה במזיד. יש עוד מזידים: בעלי חנויות שנכנסים אליהם אנשים שהם לא מכירים, מציעים למכור מזוזות, והם קונים בהתאם להצעה הכספית. זה לא עובד ככה. חייבים להכיר את הסופר ולדעת שהוא באמת ירא שמיים. הרי אחרי 4-5 שעות של כתיבת מזוזה, אם סופר שם לב שאות אחת פסולה, הוא יכול לקחת את הנוצה ולתקן, למרות שאסור לעשות כך. רק בשמיים יודעים את זה. אם הוא מספיק ירא שמיים, הוא ישים את יום העבודה שלו בגניזה, אבל אם הוא לא מספיק חזק, הוא יכול לתקן, ואף אחד לא יוכל לדעת. כך המזוזה תהיה, למעשה, פסולה. לכן, צריכים לדעת שהסופר הוא בעל מצפון נקי, ומסוגל למחוק לעצמו יום עבודה שלם. זה לא פשוט. לכן, אצלנו מציאת סופר סת"ם זה כמו מציאת שידוך - עושים עליו בירורים על גבי בירורים...

לצערי, אין פיקוח בנושא הזה. מי שרוצה יכול לקחת נוצה וקלף, לשבת לכתוב מזוזות, וכמובן למכור אותן. אין פיקוח, ואין מי שדואג שבעלי החנויות יקנו רק מסוחרים מוסמכים. אין שום מסגרת - לא מטעם הרבנות ולא מטעם המדינה. יש איזה חוק מצחיק שנחקק בשנת 74, המטיל קנס כספי למי שמוכר או מפיץ מזוזות פסולות, אבל כמובן שהחוק לא נאכף מעולם".

* * *

הבנתם נכון: בכל מקום אליו תזרקו אבן, תפגעו בסיפור זייפנות או רשלנות, שיגרמו לכם לרוץ עם כל המזוזות שבביתכם להגהה מחודשת. אחד הסיפורים נוגע לבחור ממולח שהחליט להרוויח כמה שקלים באמצעות כתיבת מזוזות. הוא רכש 5,000 קלפים, גייס מנהל עבודה סיני שאיתר פועלים ופועלות שיכולים להעתיק במדויק את האותיות הלא מוכרות עבורם, וכך קבוצה שלמה של סינים ניסתה לכתוב מזוזות באמצעות מסך ענק שהוצב בחדר, ובו נראתה מזוזה לדוגמה. אלא מאי, אחרי שהמזוזות הגיעו לארץ ואותו יזם פעלתן ניסה למכור אותן, הסתבר שהייתה חסרה מילה אחת קבועה בכל המזוזות. בסופו של דבר הן נלקחו לגניזה, אחרי שגורמים שונים בשוק הסת"ם עלו על הנושא. מקרה דומה נחשף בעקבות תלונה, שהגיעה אל הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל לאו, בנושא תלמידות ערביות בבית ספר לגרפיקה, שהתאמנו במסגרת בית ספר לגרפיקה בהעתקת אותיות ממזוזה. מסתבר שהיה מי שחשב שחבל לזרוק לפח את אותן מזוזות, והן נמכרו לאחר תקופה קצרה בחנויות לתשמישי קדושה...

גם נושא ההדפסה נחשב פופולארי יחסית. כידוע, רק בן אנוש בשר ודם - יהודי כמובן - יכול לכתוב על גבי הקלף, אבל זה לא מה שמפריע לזייפנים שרואים פוטנציאל כלכלי דווקא בהדפסה. מה רע? ההדפסה עצמה עולה מעט מאוד, הם חוסכים בכך את עלות סופר הסת"ם (שהיא למעשה העלות המרכזית במזוזות ובספרי תורה), והקושי העיקרי הוא לקבל אישור מבעלי בתי דפוס, שרובם מתנגדים לשתף פעולה עם הזיוף. הרב יוד מספר שבעבר הוא חשף אדם שהדפיס מגילות מזויפות עם דפוס משי, האסור כליל על פי ההלכה. הרב פנה אל בית הדפוס שהדפיס עבורו את המגילות, וגילה כי בעל בית הדפוס לא ממש מבין את הבסיס ההלכתי ("מה, אתה רוצה לומר לי שמגילות כותבים ביד? כל כך הרבה טקסט?...", שאל בתמיהה). עקב הבורות, הפיץ הרב מכתב לכל ענף הדפוס, על מנת ליידע אותם שזה אסור. "למי שעושה בזדון - לא הועלתי. אבל יש גם כאלה שעושים זאת מתוך חוסר ידע", הוא אומר.

אם זה לא מספיק, תופעה נוספת שצוברת תאוצה היא גניבת מזוזות מבתים ומבתי עסק. התופעה כבר נחשפה בעבר בתוכניות תחקירים שונות, אולם אחד מסופרי הסת"ם, שהעניק לנו רקע לכתבה, טוען שהפיתרון פשוט: אם לא יהיו קונים למזוזות כאלה, גם לא יהיו גנבים. לכן, כשרוכשים מזוזה בחנות, צריכים לראות בעיניים כיצד בעל החנות מגלגל את הקלף הישר. במילים אחרות, חייבים לוודא שקלף המזוזה שטוח, וזה הסימן המובהק ביותר לכך שהיא לא "משומשת", שהרי אי אפשר להוריד מזוזה מגולגלת וליישר אותה כך שתיראה חדשה.

סופר סת"ם אחר מספר לנו על מקרה שבו נתקל באופן אישי. קולגה שלו רכש כמות גדולה של בתים לתפילין ממפעל מסוים עם השגחה טובה, ואף קיבל מדבקות כשרות עם מספר סידורי על כל זוג תפילין. לכאורה, הכל היה טוב, יפה ובעיקר כשר, אך חשדנותו של אותו סופר - לאחר שככל הנראה נתקל במקרים אחרים - גרמה לו להתקשר אל גוף הכשרות ולברר האם מספרי הברקוד של המדבקות אכן ניתנו לאותו מפעל ספציפי. התשובה הייתה מפתיעה: מדובר במספרי ברקוד שכלל לא היו מיועדים לאותו מפעל. בירור של הנושא העלה שאותו מפעל היה מעוניין לדלג על שלב הכשרות, ולכן הבעלים איתר משגיח כשרות זוטר, שיחד אותו בתמורה לכמה עשרות מדבקות של כשרות, וכך הדביק אותן על בתי תפילין שלא באמת נבדקו...

מעבר לשלל הסיפורים הללו נשאלת השאלה: מדוע אין הסמכה ואכיפה מטעם המדינה לגבי העיסוק במקצוע, בדיוק כמו שאדם לא יכול לעסוק בעריכת דין או בלימוד נהיגה מבלי שהוכשר לכך באופן רשמי? שאלה טובה, והיא תלויה ועומדת. מה שכן, ההסמכה נמצאת בידיהם של שני מכונים גדולים, "משמרת הסת"ם ו"יד רפאל", הנמצאים בבני ברק, שמסכימים לבחון סופרי סת"ם חדשים, רק לאחר קבלת אישור מרב העיר או מראש הישיבה שהנבחן לומד בה. יחד עם זאת, אין תקן רשמי ברור מטעם המדינה, ואולי זה הפתח לכל הצרות.

* * *

אם תפגשו ברחוב את עמנואל פרידמן, סופר סת"ם מקריית שמונה, ותתחילו לדבר איתו על בעיות הלכתיות בתחום, הוא ידבר על הנושא בלהט, כאילו רק אתמול נכנס לתחום, ורק שלשום נחשף לראשונה לבעייתיות שבו. נושא הזיופים והרשלנות חורה לו מאוד, והוא מנסה להיאבק בכך בכל דרך. ברור לו שלעתים הוא ייחשד כ"נגוע", שהרי מדובר גם בענייני פרנסה, אבל לא אכפת לו. הוא עצמו מומלץ ומוכר על ידי הרב צפניה דרורי והרב רפאל סבתי - שני רבנים בכירים מאוד באזור הצפון כולו.

"כשבדקתי את התפילין שלי בעין מקצועית, אחרי לימוד הסת"ם, התחלתי להבין את עומק התופעה", אומר פרידמן. "אני לא יודע אם מישהו בדק אותן פעם, ואם אותו מישהו הבין בכלל מה הוא עושה... לפעמים אנשים מתייחסים לזה כמו אל מפעל ייצור של שבבים, מן סרט נע. זו מלווה, כמובן, בבורות עצומה".

בורות של מי בדיוק?

"של האדם שעושה את התפילין. פונים אל אדם כלשהו, מסבירים לו מספר הלכות פשוטות, ואומרים לו תתחיל לכתוב ונשלם לך. הוא לא יודע שהוא עושה אלף ואחת טעויות וזה מתחיל לרוץ בשוק".

בזוג התפילין שלו גילה פרידמן ש"האותיות הן לא אותיות". אמנם בעין לא מזוינת לא בטוח שהיה אפשר לגלות את זה, אבל, לדבריו, הדרישות ההלכתיות מהאות ו´, למשל, הן מאוד מדויקות. היא צריכה להיות באורך מסוים ובגודל מסוים. אפילו קוץ או תג קטן יכולים לשנות את התפילין מכשרים ללא כשרים, כלומר "פסול מעיקרא" לדבריו.

מדובר בעיקר הדין או בחומרות?

"בעיקר הדין לגמרי. סתם לדוגמה, המושב של האות נ´ אמור להיות עגול. ברגע שיש לה קוץ קטן מימין, היא הופכת לאות ג´. אותו דבר ו´, אם יש לה קוץ בצד ימין, זה הופך אותה לאות ז´. במשנה נאמר שעל כל קוץ וקוץ, על כל תג ותג, יש תילי תילים של הלכות".

מה לגבי מזוזות?

"מבחינה הלכתית למזוזות ולתפילין יש אותה רמה נדרשת. בשתיהן יש דינים שאין בספרי תורה, מגילות וכו´. בספר תורה אתה צריך לומר לפני הכתיבה "הריני כותב לשם..." וכו´, ובמידה והקלף נמצא פסול, אפשר להחליף אותו. אני יכול להתחיל לכתוב ספר תורה מהסוף להתחלה, למשל. אבל בתפילין ומזוזות - כל אות ואות, אם היא לא נכתבה כתקנה – אוטומטית, כל האותיות שנכתבו אחריה פסולות. זה כמו אורגן אורות. ברגע שיש לך קצר במנורה הראשונה, גם אם כל שאר המנורות מחוברות ותקינות, הן לא יפעלו".

פרידמן מספר על מקרה שבו נתקל לא מזמן - אחד מרבני הישיבה שבה הוא לומד הזמין משלוח של מזוזות מחנות בבני ברק. לאחר שהמשלוח הגיע, הוא בדק את אחת המזוזות ומצא שהיא פסולה. גם המזוזה השנייה הייתה פסולה - ובדיוק באותה אות. כך גם השלישית. האסימון נפל מאליו: הסתבר שהמזוזות היו מודפסות בהדפסת משי, ובגלל שהמקור עצמו לא היה תקין - כך העוקץ לא הצליח להתרומם. באותה חנות בבני ברק ניסו להתחקות אחר עקבותיו של הזייפן, אך זה לא היה עד כדי כך טיפש, ולא הצליחו לאתר אותו. מה שכן, כאן נחשפה הבעייתיות של חלק מבעלי החנויות, שרוכשים קלפים מכל המי ומי, וזאת מבלי להכיר לעומק את זהות הסופר.

אם זה לא מספיק, פרידמן נותן סימנים נוספים במזוזות ותפילין שיש לפקפק במקורם - המחירים הזולים מדי. "קלף סטנדרטי של מזוזה עולה 10 שקלים", הוא משחרר מספרים מאחורי הקלעים. "עלות של הגהה - 10 שקלים מינימום. שעה וחצי-שעתיים כתיבה של מזוזה אמורה להעניק לסופר סת"ם את השאר. אם אתה הולך וקונה מזוזה ב- 90 ש"ח, תוריד מזה 17% מע"מ. המוכר בעצמו מרוויח לפחות 10-15 ש"ח על כל מזוזה, מה שמותיר את הסופר עם 60 ש"ח. כלומר, הסופר מרוויח 40 ש"ח על שעתיים של עבודה (לאחר שמורידים את עלות הקלף וההגהה), שזה פחות משכר מינימום. ומדובר כאן באומן, כלומר, בבעל מלאכה. אז למה משתלם לו לכתוב בכל זאת? חלק קונים קלף סוג ג´ בשני שקלים, משלמים 5 שקל למגיה עבור הגהה ירודה ומהירה מאוד, וכך מרוויחים עוד כמה שקלים. איכות המוצר המוגמר - בהתאם".

ואם זה לא מספיק, ישנם מקרים שבהם אפילו ההגהה לא מתבצעת כמו שצריך. "לפעמים מתחיל משחק שבו הסופר לא באמת נתן את המזוזה לבדיקה. המוכר סומך על הסופר שהייתה בדיקה, והסופר סומך על המוכר שתהיה בדיקה. לכן יוצא הרבה פעמים שזה לא עובר בדיקה, כי כל אחד מהם סומך בשתיקה על השני, ומי שנופל בין הכיסאות הוא הקונה, שבטוח שכולם בדקו. בסופו של דבר הוא מגיע הביתה עם מזוזה פסולה שעלתה לו 90 שקלים, שזה המחיר הממוצע".

אז מה, 40 שקלים הם הרווח הממוצע לסופר? נשמע עדיין לא רציני.

"20 או אפילו 25 שקלים לשעה נשמע לעתים מכובד, אבל צריכים לזכור שמדובר באומן. למה שסופר סת"ם רציני, שנחשב לבעל מקצוע, ייקח מחיר כזה? משמע שאולי הוא לא באמת בעל מקצוע, או שמלאכתו לא ברמה כזו גבוהה, וכמובן שזה מעורר חשד. לצערנו, מצוי מאוד שמוכרים מזוזות ב- 60 שקלים, בייחוד אם אתה קונה בכמות, שאז המחירים ממש על הקרקע. חבר טוב הציע לי להשתתף במכרז של איזה מפעל. כשאותו חבר ראה את הצעות המחיר שהגיעו ממקומות אחרים, הוא אמר "עזוב, אין לך סיכוי". זה הגיע למצב שקיבלו הצעה ל- 60 שקל למזוזה. זה לא הגיוני ולא שפוי".

 אז מחיר כזה מעיד בהכרח על עבודה לא רצינית?

כשמזוזה עולה פחות מ- 120 שקל, זה אמור להדליק נורה אדומה. צריכים להכיר לפחות את הסופר, או רב שמכיר אותו. השוחד יעוור עיני חכמים, וכאן מתחיל מכשול שאי אפשר לעצור. גם כשאומרים שהייתה הגהה ממוחשבת, זה טוב אבל לא מספיק. הכי טוב שתלמיד חכם יבקר ויבדוק איך התפילין נסגרו, כי גם כאן יש הלכות. רק לפני שבוע קיבלתי תפילין לבדיקה, ומצאתי שהפרשיות הונחו שם בסדר הפוך, וגם גללו את הקלף מהצד השני. למרות שהפרשיות עצמן היו טובות, עדיין סדר ההנחה פסל את התפילין".

 בקיצור, לא קל.

"חז"ל אומרים שכתיבת סת"ם היא מלאכה שצריכים להתרחק ממנה, כי יכולים לצאת ממנה המון תקלות. בפועל מאכזב לראות שלא מעט אנשים מתקרבים דווקא אל המלאכה הזו, ולא מהסיבות הנכונות. בשל כך יש להזהר במשנה זהירות ברכישת סת"ם".