זה לא הזמר, זו התרבות

מדינה בסערה. איך ייתכן שאותו הזמר עשה את מה שעשה?

נזכרתי בימיי כסטודנט במכללה. זו היתה שנה אחת שבסופה העתקתי את מקומי ב"ה לישיבה, אבל לא לפני שהספקתי ללמוד דבר או שניים על הזכות הגדולה לחיות חיים שיש בהם גבולות מוסריים אמיתיים. לא מסטיק, ולא מס שפתיים. הכיתה היתה מעורבת, בעיקר תלמידות, כיאה למקצוע הומני כמו "מדעי ההתנהגות". אחת התלמידות, שלא נחשדה כדתייה, הצביעה על תלמידה אחרת ולחשה לי: "איך היא מתלבשת כך, כמו בחוף הים?". על אף הכיפה שלראשי, מצאתי את עצמי מסנגר וטוען להגנתה: "וכי יש כללים כלשהם שהיא צריכה לנהוג לפיהם?".

מיד הסבירה לי הסטודנטית המלומדת שיש לבוש לכיתה, ויש לבוש לחוף הים. אל תשאלו אותה למה, כי זה בערך כמו לשאול אילו בגדים ללבוש בכיתה. זה עניין של טעם, נורמות, ועוד דברים נזילים שאין בהם כדי ליצור קוד אתי חברתי. ועכשיו בחזרה לזמר, אין לי עניין להצדיק את מה שעשה, אבל הייתי רוצה לשאול את כל מי שמרים גבה או שתיים לנוכח הפרסומים: האם המעשה הזה הוא רחוק מכוונת המשוררים, אלביס פרסלי ודומיהם, מושאי ההערצה ודמויות ההשראה שסללו את הדרך לשאר אלילי הזמר עד ימינו אנו? אני לא רוצה להעמיס בסיפורים שהשתיקה יפה להם, אבל אם תעברו בהיסטוריה בין אלילי הזמר השונים, תראו שבחייהם ובמותם ציוו לנו הרבה דברים חוץ מצניעות. ולא רק שהם הפכו לסמל הערצה וחיקוי, אלא גם היום, התרבות המערבית מרוממת דווקא את מי שלא מצטיין בצניעות, ואני חוסך במילים...

צאו וראו מי מככב בתכניות בפריים טיים. בדיחות גסות הן לא מתכון טוב לפופולריות? הפקרות היא לא מתכון טוב לרייטינג? בחברה שבה הגבר השופע מעריצות נחשב ליותר גבר, שבה להקות בנות גיל הטיפש-עשרה קופצות על זמרים בדרכם לבמה, שבה אין צורך לבחון ולבקר לפני שזוג מגיע, אפילו בן לילה, לקרבה פיזית - אנחנו המומים מכך שאחד או שניים מהזמרים לא בדקו את תעודות הזהות של המעריצות כדי לוודא שלא חסרות להן שנתיים לפי החוק? ספק אם הזמרים בכלל זוכרים את כל שמות המעריצות הרובצות לפתחם, חדשות לבקרים, ואגב - זה לגיטימי?! איפה ההורים והמחנכים של אותן בנות?! האם מישהו צעק על זה?!

את אווירת ההפקרות שאופפת את אלילי הזמר, תיאר אחד הזמרים בראיון ל-Ynet (קבלו את הגרסה המצונזרת): "יש המון פיתויים בהופעות, זה היה כך מאז ומתמיד. שלא תדע איך הן יוזמות [...] למזלי היום המעריצות שלי מכבדות את זה שאני נשוי ואבא לילדים וכבר לא פונות אלי עם הצעות כאלה, אבל פעם? אלוקים ישמור". נסתפק בזה.

שום זמר לא המציא את התרבות החומרנית והמופקרת הזאת, אלא גדל לתוכה וינק אותה מקודמיו. כשהשאיפות הן חומריות, כשדמויות החיקוי הם אלו המגשימים את השאיפות החומריות, וכשהאווירה הכללית היא הפקרות - בל נלין על זמר פלוני או אלמוני. טיפת רוחניות בחייהן של אותן מעריצות היתה מגלה להן שהאדם נמדד לפי מידותיו וערכיו, ולא לפי כישרונותיו (את זה הן לא ילמדו בתכניות הריאליטי). טיפת רוחניות בחייהם של אותם זמרים היתה מלמדת אותם שגבולות הם דבר בריא, וחיי משפחה הם אולי מאתגרים אבל הם סגולה לאושר, ולמניעת תחושות של ריקנות הגוררות שימוש בסמים, ובמקרים החמורים יותר - התאבדויות, אצל לא מעט סלבריטאים.