ההנאה בגבול המותר, גדולה יותר

איפה טעינו? איך זה קרה שככה פתאום החופש והאמת שהאמנו בהם כל כך וחיזקנו כל טענה שדוגלת בהם, הפכו למסע מעייף בו התרבות ששוטפת את מסכי הטלוויזיה ואת הרשתות החברתיות הפכה להיות מציצנית וחורצת גורלות בטרם ניתנה הזכות הבסיסית לברר ולבדוק את מהות הדברים?

האדם העובד, זה שמטפס בקושי רב בסולם המעמדות הכלכלי חברתי, הפך להיות ביקורתי כלפי כולם חוץ מעצמו, כמו ילד שנופל מאופניו ומאשים את האדם הראשון שהוא רואה בטענה שהוא הפיל אותו. הוא היה כל כך בטוח בעצמו והוא רכב על האופניים בכזה ביטחון שפשוט לא נתפסת בעיניו מציאות שבה הוא זה שאשם בנפילה, שאולי הוא היה קצת יותר מדי בטוח בעצמו.

הבעיה העיקרית היא, שלא מדובר פה בילדים קטנים שנפלו מהאופניים, גם לא מדובר פה בהאשמה חד צדדית. כולם מאשימים את כולם, כולם מטפסים על כולם, ואף אחד לא זוכר לעשות בדק בית ולתת דין וחשבון מול עצמו בנוגע לאיפה הוא לא היה בסדר, איפה הוא יכול להשתפר ולגרום למציאות להיות קצת יותר נעימה ורכה. קל לנו לשפוט את האדם, שבגלל גאווה וביטחון עצמי מופרז הסתנוור מהעולם החומרי ופשע, אבל אנחנו ממש לא יודעים מה אנחנו היינו עושים אילו היינו במקומו, האם הכסף והתהילה היו מצליחים לסנוור גם אותנו?

התשובה לשאלה הזו נמצאת בהסתכלות כללית הרבה יותר ממה שנראה לנו כנכון כאן ועכשיו. מדובר בתנועות נפש מאוד עדינות שכל פעולה כזו או אחרת יכולה לגרום להן להשתנות ולהפוך אותנו למשהו שמעולם לא חשבנו שאנחנו מסוגלים להיות, זה פועל לטוב ולרע, אפשר לצמוח עם זה ולהתעצם לאדם גדול ואפשר גם לתת לזה לכרסם בכל חלקה טובה ולהפוך אותנו לאדם השפל, שרק לא מזמן העברנו עליו ביקורת והתפלאנו איך הוא בכלל מסוגל לעשות כאלו דברים. היופי הוא שכל אחד יכול לעשות תשובה ושבכל רגע נתון אנחנו יכולים לשנות את פני התמונה על ידי קבלת עול תורה ומצוות וכך להתחיל לעבוד למען הצמיחה שלנו.

מבואר בחסידות שהשלמות של האדם מגיעה דווקא על ידי ההכרה בחסרונות שלו בעצמו. החיסרון הוא חלק נפסד שהולך ונרקב וזה מה שמעורר את שורשו, שכולו טוב, להתחבר אל הכוח המצמיח ומשם ליצור התחדשות ותיקון... אדם שלם הוא אדם שמבין שהוא חסר. במסלול הצמיחה אין מקום לביטחון עצמי מופרז, אין מקום לגאווה ותחושת עליונות, יש מקום רק לקבלה ומחילה, לתיקון ועבודה יום יומית בה אנו נותנים דין וחשבון מול הקב"ה שרואה כל צעד ושומע כל מחשבה פנימית מתוך ידיעה שהוא מאמין בנו ורוצה שנאמין בו. 

האמונה הזו שהוא רוצה שתהיה לנו, היא אמונה בדרך הישר, היא אמונה שכל מה שהוא דורש מאיתנו בתורתו הקדושה אלו דברים שאנו מסוגלים לעשות והם אלו שיתנו לנו את האפשרות לצמוח מהאדמה הגשמית ולהגיע אל קו האופק האינסופי. אנחנו רק צריכים שתהיה בנו מידה של ביטול כדי שלא ניתן לאגו לגרום לנו לחשוב שאנחנו יודעים יותר טוב מהחוק האלוקי, שהתהווה במשך אלפי שנים ונכתב בידי כוח הנצח.

קיבלנו מתכון לחיים מאושרים ושלמים, שכוללים בתוכם את כל השורשים הטהורים של תחושות התענוג, אנחנו רק צריכים לנצח את היצר הרע ולהגיע לאמונה התמימה בבורא עולם, מתוך בחירה חופשית, מתוך הבנה שהמרחק בין מתוק למתוק יותר הוא מרחק קטן ולא משמעותי. זהו הפיתוי של היצר הרע, שרוצה להציע לנו אשליה שנראית טובה יותר ממה שיש לנו ביד, כמו אדם שהתרגל לשתות את כוס הקפה שלו עם שתיים סוכר ואם ירצה להרגיש את המתיקות יעלה לשלוש כפיות אך לאחר תקופה מסוימת הוא יתרגל גם לזה וכשימשיך לעלות בכמות הסוכר, הוא יגיע למצב שבו הסוכר הופך לרעל מזיק שעלול להרוג אותו. כך כל חריגה ומתיחה של הגבולות, כדי לחוות את תענוגות העולם הזה כמנהגי הגויים, תהפוך להרגל שסופו עלול להיות רעיל, והשגרה שהוא מספק לנו לאט לאט נהפכת לחסרת טעם, זה לא משנה שכבר שמנו בה המון סוכר.