משימת חייו: לחבר בין הקווקזים ליהדות

אפשר לפגוש בהם כמעט בל מקום. לחלוף על פניהם ברחוב, בחשבנו כי הם אנשים מן השורה, וזאת מבלי לדעת, ולו מעט, על פועלם המופלא ויוצא הדופן, למען הקהילה ולשם שמים.

כאלה אנשים יצאנו לחפש במסגרת המדור החדש "אנשים טובים באמצע הדרך", אנשים שעושים את עבודת הקודש בשקט, מבלי להתהדר בנוצות טווס מושאלות, מבלי "לצפצף" אמונה, כפי שמגדיר זאת הרב פינקוס זצ"ל, אנשים שחיים למען האחרים גם כאשר הם לא זוכים בפרגון ובהכרה יומיומיים.

חיפשנו ומצאנו את יחזקאל מרדכייב, מקים ומנהל בית הכנסת "אור- אל", אשר בשיחה עימו, נתגלתה לי במעט אישיותו הקסומה והלבבית, הפועלת רבות למען הקהילה הישראלית בכלל, והקהילה הקווקזית בפרט. מרדכייב, העושה לילות כימים וללא ליאות, למען הקהילה הקווקזית בחדרה, הצליח תוך זמן קצר להפריח את השממה התורנית ולהחדיר את ערכי התורה ואהבתה אל ליבות באי בית הכנסת, הצמאים לידע תורני ולמזון רוחני לנשמתם. פעילותו הענפה שהחלה בהקמת בית הכנסת הקהילתי, כוללת בין היתר עזרה לנזקקים, ניחום אבלים, מפעלי חסד, הרצאות תורניות וארגון פעילויות מגוונות בהן אף שיעורי מתמטיקה ופיזיקה, שנועדו למשוך את הדור הצעיר, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו".

יחזקאל מרדכייב, 60, הוא אב לשלושה בוגרים שכולם כבר נשואים, וסב לשמונה נכדים, שיהיו בריאים. "הגעתי ארצה מקווקז, שזהו חבל הררי בגבול שבין אירופה לאסיה, ומתחלק לשלושה פלחים תרבותיים: רוסים, טורקים ואיראנים. בקווקז, עבדתי כמהנדס במפעל ענק לייצור משקאות חריפים, עד לפני 16 שנה, היום בו החלטתי לקחת את משפחתי ולעלות ארצה", הוא מספר.

תמיד שמרת תורה ומצוות?

"הבסיס תמיד היה. בבית קיבלנו את ערכי הדת, ידענו מה צריך לעשות, אבל לא היינו ממש דתיים. כשהגענו לארץ, גרנו בישוב חריש, באזור השומרון, שם היה גרעין תורני גדול ושם החל תהליך ההתחזקות הרוחנית שלי".

מה מייחד את הקהילה הקווקזית?

"בקווקז, חיינו תחת שלטונות קומוניסטיים, ופחד תמידי לשמור על הדת שלנו ועל המנהגים שלנו, ולמרות זאת, במסירות נפש עשו ברית לזכרים, שמרו שבת, וקיימו מצוות".

אז ביום בהיר אחד החלטת להקים בית כנסת קווקזי?

"לפני 8 שנים, התחלתי לקרוא המון ספרים ברוסית על יהדות, והשתדלתי במקביל ללמוד ולשפר את העברית שלי. דרך השפה התקרבתי לדת היהודית ופשוט התאהבתי במה שגיליתי. מרגע זה, גמלה ההחלטה בלבי, להשכיר חדר קטן בבניין ולאט לאט לקרב את האנשים בסביבה. ראיתי איך הקהילה הקווקזית מתרחקת מהמסורת שלה, ואיך שהצעירים כבר נהיים אדישים ולא מתעניינים בשמירת המצוות, ורציתי מאוד לשנות את זה. רציתי שכולם יכירו את היהדות כמו שאני הכרתי אותה. שיתרגשו ממנה כמוני, ושיבואו להתפלל בשמחה".

מי מגיע לבית הכנסת שלכם?

"כולם מגיעים. קווקזים, גרוזינים, ישראלים, אשכנזים, מרוקאים. הרבה פעמים מגיעים גם אנשי עסקים בדרכם לעבודה. המקום מאוד קטן אמנם, מתאים לחמישה עשר אנשים לערך, אבל איך אומרים: "כשיש מקום בלב, יש מקום לכולם´. בינתיים, ברוך השם, אף אחד לא התלונן שאין מספיק מקום. לצערי, עדיין אין עזרת נשים. אם כי לעתים קרובות מגיעות נשים לבית הכנסת, להרצאות שאנו מקיימים וכן למתן שמות לברכה ולתפילה. בעזרת השם, אני מאמין שגם זה יבוא".

פעילות נוספת בבית הכנסת?

"יש לנו בחור דתי מאוד חכם, בעל תשובה, שדובר עברית ורוסית. הוא מגיע פעם בשבוע ונותן שיעור תורה למתפללים בכל הנושאים: הלכה, השקפה, מוסר וכדומה. אנשים מאוד אוהבים את השיעור שלו. מלבד זה, מדי פעם אנו מביאים מורים מקצועיים לפיזיקה ומתמטיקה שילמדו, וכך בעצם אנחנו מושכים את הדור הצעיר. זו הדרך שלנו להראות להם, שהיהדות דוגלת בחכמה ובלימוד, ושיש בתורה הקדושה את הכל".