פרד"ס של רעיונות: פרשת וישב

חסיד עשיר מחסידיו של רבי חיים מצאנז נכנס לחדרו על מנת שהרבי יתרץ לו מספר קושיות בהן התקשה בלימודו. טרם שניגשו ללימוד עצמו פנה רבי חיים לחסידו וביקשו שישתתף במצוות הכנסת כלה בה עוסק הרבי כעת. "רבי", השיב החסיד, "לא באתי כדי להשתתף במצות הכנסת כלה. רציתי לפלפל עם הרב בלימוד".

עגמו פניו של רבי חיים מצאנז על סירובו של יהודי לעזור ליהודי אחר ופנה אליו בתוכחה מרומזת: "כעת תירצת לי קושיה גדולה שזמן רב תהיתי על פשרה. בפרשת וישלח אנו מוצאים שיעקב נותר לבדו "ויאבק איש עימו", פירשו רבותינו שמדובר בשרו של עשו.

"לעומת זאת, בפרשת השבוע, וישב, יוסף תועה בשדה וגם שם מופיע איש, "וימצאהו איש... וישאלהו לאמר מה תבקש", ושם הסבירו חז"ל שהיה זה מלאך גבריאל. "ואני עומד ותמה", המשיך הרבי, "מי גילה לחז"ל שהאיש הראשון היה שרו של עשו, והשני היה מלאך גבריאל? הרי בשניהם כתוב רק איש.

"כעת מבין אני מהיכן המקור לדרשתם. מאחר שבפעם הראשונה בא האיש רק כדי להיאבק (להתפלפל בלימוד) הרי זה שרו של עשו, ואילו אצל יוסף פנה אליו האיש בבקשת עזרה לאמר "מה תבקש?", אם מדובר בהצעת עזרה - הרי זה המלאך גבריאל...

פשט: "וישליכו אותו הבורה... וישבו לאכול לחם" (לז, כד-כה).

והשאלה זועקת, השבטים הקדושים החליטו למכור את יוסף לאחר שדנו דין תורה, במסקנתם הגיעו שיש לו דין "רודף" שמצוה להורגו. בסוף החליטו להמיר את גזר הדין בהשלכה לבור. אבל איך יכלו לאכול לחם מיד אחר כך?

מסביר הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ´יק מבריסק זצ"ל: הרמב"ם פסק להלכה שדיינים שעסוקים בדיני נפשות, חייבים לצום במשך כל זמן הדין, רק לאחר שיפסקו את הדין רשאים הם לאכול. משכך, היו השבטי שרויים בצום משעות הבוקר המוקדמות, ורק לאחר שהושלך יוסף לבור יכלו לפתוח את צומם ולאכול, ואין כאן חלילה וחס משום "רקידה על הדם" של יוסף.

זאת ועוד, מדייק הרב אהרן זכאי שליט"א, התורה כתבה וישבו לאכול "לחם". האם לא הייתה להם שום תוספת ללפת בה את הפת? באה התורה ללמדנו, שגם כשהוזקקו השבטים לאכול, עדיין השתתפו בצרתו של יוסף ולא אכלו אלא לחם בלבד.

רמז: "והבור ריק אין בו מים" (לז, כד).

פירש רש"י: "מים אין בו. אבל נחשים ועקרבים יש בו". בשמו של הגאון רבי אליהו מווילנא זצ"ל הובא רמז מוסרי: כידוע לכולם התורה נמשלה למים, והבור הכתוב כאן, הרי הוא רמז לגופו של האדם שחלול כבור ובעל קיבולת.

מעתה, צא ולמד, אדם שאין בו תורה - "מים אין בו", בהכרח ש"נחשים ועקרבים יש בו". משום שמוחו של האדם מחפש תמיד חידושים ורעיונות, במידה ולא נכניס בתוכו תורה, ייכנסו בו חלילה השפעות זרות.

דרש: "וישראל אהב את יוסף... כי בן זקונים הוא לו" (לז, ג)

רש"י מבאר בשם התרגום את המילים "בן זקונים" - "בן חכם". אולם הרמב"ן (רבי משה ב"ר נחמן) מרחיב לנו כיצד דרשו חכמים דרש זה.

אנו מפרשים את צמד המילים "בן-זקונים", על ילד שנולד אחרון להוריו, או שנולד לעת זקנתם. אבל בתורה אין פרט מיותר, וכיון שכבר נכתב שיוסף נולד ליעקב לזקנותו אין צורך שהתורה תציין את זה. ולכן המילה "בן" מציינת שיוסף היה צעיר בשנים, אבל מבחינת שכלו היה "זקונים" - לומד ומדבר כמו זקן וחכם. ולכן פירש רש"י שיוסף היה בן חכם.

סוד: "ועשה לו כתונת פסים" (לז, ג).

למרן ה"בית יוסף" (רבי יוסף קארו), היה מלאך מן השמים שגילה לו סודות תורה, וחלק מדברי תורה אלו נכתבו בספר "מגיד מישרים". והמלאך גילה ל"בית יוסף" מדוע הכתונת של יוסף הייתה עשויה דווקא פסים.

מכיון שאברהם אבינו הייתה מידתו חסד, והחסד על פי הסוד צבעו לבן. ויצחק אבינו היה במידת הגבורה, צבע הגבורה הינו ארגמן (אדום). יעקב אבינו היה מיזוג של אברהם ויצחק גם יחד, בסוד מידת תפארת ואת כל תורתו מסר ליוסף בנו. לכן עשה לו כתונת עשויה פסים – פס לבן ופס אדום. 

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת וישב – כל הסרטים ב-VOD הידברות