רועי אדרי: "רציתי לקדש שם שמים"

אתם מכירים אותו אולי מהדואט עם סאבלימינל והצל, אולי ראיתם אותו משתתף בתכנית The Voice ומצליח להוציא את אביב גפן משלוותו. יכול להיות שצפיתם בתכנית שהגיש לפני כמה שנים בערוץ 24, "דיבור צפוף", ואולי כבר אז ראיתם את ניצני האמונה שנשתלו אצלו. רועי אדרי, יוצר וזמר נשמה, שחובק אלבום סולו שני, "שורשים", ומככב בפסטיבל החנוכה "אור בהיכל 2012", נולד בבאר שבע לפני 33 שנים. כשמשפחתו ירדה ללוס אנג´לס בסוף שנות השמונים הוא החל להתחבר למוזיקה, וכבר בגיל 14 הצטרף כסולן ללהקת סייד-אפקט, שחתמה בהמשך על חוזה עם אחת מחברות התקליטים הגדולות בארצות הברית.

אדרי עלה לישראל, ירד שוב לחו"ל, התברג לתעשיית המוזיקה כאן ובעיקר שם, אבל ברקע צפה תמיד היהדות שלו. הוא הקפיד לשמור על חלק מהמצוות, אבל אתם יודעים איך זה לחיות בסביבה כמעט ללא קשר ליהדות. ב-2007 הוא שחרר אלבום בכורה שבו שיתף פעולה עם אביתר בנאי, קובי אוז ואחרים, ולמרות שזה לא היה ניכר חיצונית - באותה תקופה עשה את דרכו ליהדות. בשנה האחרונה הוא השתתף ב-The Voice, וכבר לא היה ניתן להתבלבל ביהדות שלו. תשאלו את אביב גפן.

צפיתי בחילופי הדברים שלך מול אביב גפן ב-The Voice . עלית לבמה כדי לבצע שיר, ולפני כן התחלת לקרוא במהירות "לשם ייחוד קודשא בריך הוא". התגובה שלו הייתה שאתה עושה שימוש ציני באלוקים. הקטע הזה, כמו שהבנתי, זכה לקידום בפרומואים ובתכנית. איך הרגשת באותן שניות? תנסה לשחזר את התחושה.

"האמת היא שעבר לי כל כך הרבה בראש, אבל היה איזה קול פנימי שאמר לי ´או.קיי, זה הזמן לשתוק. תשתוק. כל מה שתגיד עכשיו - בטוח יגיע ממקום מתגונן או מקום לא רגוע, לא שלו. אז קח צעד אחורה, תנוח. תשתוק. תראה מה יהיה. תן לה´ לעשות את זה´".

אבל זה לא היה פוגע? אתה בא, אני מניח, עם כוונות טובות, רוצה סייעתא דשמיא לפני הביצוע, והתגובה לכך לא כל כך נחמדה.

"התגובה הזו היא בעצם הדבר הכי טוב שקרה לי. זה כביכול ביזיון מול הרבה אנשים, ואם אתה עונה - אתה לא באמת מקבל את הביזיון. זכיתי לשתוק ברגע של אמת. ובזכות הרגע הזה, ראיתי שהתשובה מגיעה משלומי שבת, משרית חדד, מרמי קליינשטיין. את מה שהייתי רוצה להגיד - הם כבר אמרו. בדיעבד הבנתי למה אביב גפן התכוון. יש הרבה אמת במה שהוא אומר. הוא אומר ´או.קיי, אתה רוצה להתפלל? תתפלל מאחורי הקלעים, ותבוא אלינו נקי בלי הברכה. זה מקום מאוד רגיש אצלנו, אנחנו יהודים. ברור שהתפילה תיגע בי, אני יהודי´".

ידעת את זה לפני כן. כלומר, לא באת בתמימות לגמרי. ידעת שזה ייצור איזשהו אימפקט.

"באתי בעזות שנקראת ´עזות דקדושה´. לא רציתי לעלות לבמה ולעשות את השיר באנגלית, בידיעה שעכשיו אני בחזות דתית, מבלי שאקדש שם שמים ברבים. זו הסיבה שנכנסתי לתכנית הזאת מלכתחילה, כי לא רציתי להופיע בדבר כזה. לא רציתי להגיע לזה. אחרי הרבה התייעצויות עם הרבה מהגורמים הרבניים שלי שאמרו שכנראה שזה משהו שצריך לעשות. אז לא הייתי מוכן לעבור את הרגע הזה בלי איזושהי קדושה. גם היום זה איזשהו מנגנון שמונע ממני להתגאות בביצוע הספציפי הזה. כל פעם אני רואה אותו ביוטיוב, זה מתחיל ב´לשם יחוד קודשא בריך הוא´, ואני יודע שהקב"ה יצר, עשה ודאג לכל הדברים האלה. מהר מאוד אתה יכול לקבל גאווה מכזה ביצוע, כי זה באמת היה כוחני ועצמתי".

בוא נחזור אחורה. גדלת בבאר שבע, המשפחה ירדה לחו"ל. תספר לי קצת על החיים בארה"ב.

"ירדנו ללוס אנג´לס, חיינו שם קרוב לחמש שנים. למדתי בבתי ספר לא יהודיים, ´פאבליק סקול´. עברתי ילדות קצת משונה. לבוא מבאר שבע, מקום יחסית קטן וכפרי, ללוס אנג´לס - הכל מקבל ממדים גדולים".

בהמשך הראיון מספר אדרי על הקריירה שפיתח בחו"ל, על תאונת הדרכים שעבר, וגם על תהליך החיבור הממשי ליהדות, בעקבות הנחיית התכנית "דיבור צפוף" בערוץ 24. "שם נתנו לי חדר של מנחים, התחלתי לראות שיש לי מעריצים ומעריצות, חס ושלום. התחלתי לקלוט שהאגו שלי מתחיל לעלות ולעלות. ואז פגשתי את אדם בן לביא, פישי הגדול, שכבר היה חסיד ברסלב איזה 3-4 שנים. הוא הכניס את כל האמונה שלו לתוך התכנית. קלטתי אצלו אמת כזו שלא ראיתי אותה כנראה מששת ימי בראשית. גם אז לא נמשכתי, אבל האמנתי לכל מילה שיוצאת לו מהפה".

אז דחית את האמת הזו שנים. מתי התחלת להתניע בפועל?

"כשפגשתי את אשתי. אשתי, שתחיה בעזרת השם, היא צדיקה בלי עין הרע. שתהיה בריאה. אני כלום-כלום בלעדיה. זה משהו מיוחד. התחלנו שנינו בתור חילונים. אמרתי לה ´תשמעי, זה לא יעבוד. אנחנו חייבים יהדות!´. היא אמרה לי ´כן? אין בעיה´. למחרת הביאה לי כיפה, אמרה ´נו, בוא נראה אותך. תשים כיפה על הראש, תתחיל להראות לי יהדות´. היא העמידה אותי במבחן כזה".

נבהלת קצת?

"לא. קיבלתי את זה. אחרי שנתיים, אחרי שעברנו תאונת דרכים ביחד, קיבלתי על עצמי את הציצית. התאונה הזו הובילה אותנו לבית חולים, ושם היה איזה צדיק אחד שנתן לי את הציצית שלו".

אתה מרגיש אולי בתחפושת מסוימת, עד היום?

"עדיין יש תחפושות שתופסות. בטח. כל הזמן אתה מפוצץ בתחפושות. אני למשל. גם על הבמה. זה כמו תפילה - אתה יכול לכוון מאוד, ולחילופין חס ושלום לא להיות בכלל בתפילה הזו. זה סוג של מסיכה שלפעמים מתלבשת עלינו. גם ביומיום, בכל עת ורגע, אתה יכול למצוא את עצמך מחופש מבלי לרצות להיות מחופש. אבל משתדלים, מתפללים על זה. זו עבודה".

אתה מרגיש היום יותר קושי מבחינת הפנייה לקהלים, בגלל החזרה בתשובה?

"יש לזה מקום היום, ויש לזה הבנה, ולא עושים מזה עניין. אבל צריך להיות כל הזמן עירני שאתה לא עושה חילול השם במקום לעשות קידוש השם. אתה בא לנסות לעורר יהודים, לעורר נשמות. מוזיקה זה דבר רוחני בסופו של דבר".