מהבור אל האור: מה בין יוסף לחנוכה?

שתים עשרה שנים יוסף כלוא בבור המצרי והנה מגיע רגע השחרור המיוחל.

כשזמן השחרור מגיע הכל נעשה במהירות הבזק - "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר" (בראשית מא, יד), מריצים את יוסף - ריצה המובילה אותו בסופו של דבר אל השלטון.

אין הסבר הגיוני כיצד עבד עברי, עם עבר של אסיר בכלא, נהפך תוך שעות אחדות לשליט מצרים,  שהייתה נכון לאז, האימפריה החזקה בעולם. אולם המציאות חזקה מעבר לכל דמיון. יוסף מקבל שלטון ללא מיצרים, וכך אומר לו פרעה: "וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"  (בראשית מא, מד).

אין הסבר לוגי, אלוקים הוא כל יכול...

כל אחד מאיתנו "שבוי בכלא". כל אחד וכלאו הוא. האחד שבוי ואסור בכבלי הכעס, השני בכבלי הקנאה והשלישי כבול בכעס, בקנאה ובנוסף גם ברדיפה אחר הכבוד.

מי מאיתנו אינו חפץ לצאת "מהבור". כולנו רוצים להשתחרר מהרגלים שמונעים מאתנו להיות חופשיים.

כיצד עושים זאת?

עלינו להתחקות אחר הטקטיקה שנקט בה יוסף, אולי נצליח גם אנו.

נתבונן נא בתגובתו של יוסף לדברי השבח שמרעיף עליו פרעה המשבח את חכמתו. התגובה האינסטינקטיבית והטבעית של יוסף הייתה: "בִּלְעָדָי! אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא, טז). זוהי הכרזה המהווה את המוטו של יוסף. במקום לטפוח לעצמו על השכם, מייחס יוסף את כל הצלחותיו  לאלוקים. זהו השלב הראשון והחשוב ביותר. אדם שמכיר ומודה בעובדה זו, זוכה לתגמול מיוחד, מידה כנגד מידה: סייעתא דשמיא – עזרה אלוקית צמודה.

"וַיְהִי השם אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ...ֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה השם מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (בראשית לט, ב - ג), "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי השם אִתּוֹ" (ג), "וַיְבָרֶךְ השם אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, וַיְהִי בִּרְכַּת השם בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (ה), "וַיְהִי השם אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד" (לט, כא). יוסף זוכה לנשיאת חן מיוחדת ולהצלחה בכול מעשי ידיו, הוא משתחרר מכלאו וכבליו וזוכה למלוכה.

שינוי הוא מהלך  קשה, כדי להצליח באמת חייבים עזרה ממרום, וכך כותב התלמוד: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו!" (תלמוד בבלי, סוכה נב).

אם אנו רוצים להצליח ולהתעלות מעל לקשיים שהיצר מערים עלינו בכל הזדמנות – הבה נפנה לאבינו שבשמים, נבקש כוחות וכלים ואין ספק שבקשות מסוג זה – תמיד נענות...

כשהאדם באמת רוצה, הבורא עוזר, נקודה.

כמה מתאים שפרשה זו יוצאת כמעט תמיד בתקופת ימי חנוכה.

סיפורו של יוסף מראה לנו שלכל אירוע יש יד מכוונת מלמעלה, ידו הטובה של אלוקים.

"בִּלְעָדָי!" - אומר יוסף, אני לא בתמונה. "אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" – הכל מאת הבורא, וכאמור, מי שחי בכזו הרגשה, אזי על פי הכלל של מידה כנגד מידה, כך נוהג עימו אלוקים. ההכרה השלמה הזו - שאלוקים פועל הכל לבדו - היא הסיבה, שבגללה זוכים לישועת השם.

כאלו היו מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו.

מתתיהו יוצא למלחמה בתחילה עם שלוש עשרה אנשים מול צבא יוון, הצבא החזק בעולם באותה תקופה (רש"י, דברים לג, יא). הייתכן? האין זו התאבדות?

התשובה - אם מתתיהו ובניו היו סומכים על כוחם - הם אכן היו מוגדרים כמאבדים עצמם לדעת. אולם מתתיהו הכיר שהכל מאת השם ואין שום כוח טבעי או על טבעי הפועל מעצמו, לכן העז לקום ולהלחם, הוא ובניו, נגד אימפריית יוון. כשאדם חי כך – השם משיב לו באותו האופן ונוהג עימו מעבר לטבע.

רבי חיים פרידלנדר בספרו "שפתי חיים" (עמוד י) מוסיף, שמהותם רמוזה בשמם. "מתתיהו" – מתת  י-ה-ו, וכן אביו "יוחנן" – י-ו חנן. י, ה, ו, הם אותיות שם השם, מתתיהו חש בכל מהותו שכל מה שיש לאדם הוא מתנה וחנינה מאלוקים, וזו הסיבה שהם זכו לניסים.

כשאנו מדליקים נרות בימי החנוכה, אנו מבצעים פעולה שהיא אנטיתזה של תפיסת העולם המערבי. אנו מנציחים את הנס, ומציינים את העובדה שיש אלוקים אשר ברצותו פורץ את מגבלות הטבע שהוא עצמו יצר. פך קטן של שמן יכול להספיק לשמונה ימים, וקומץ יהודים מנצח אימפריה...

אנו תפילה, שאלוקים, שכנגד כל סיכוי אפשרי הוביל את יוסף למלוכה, ואת המכבים לניצחון על היוונים, יעשה עם כולנו ניסים ונפלאות. בזכות הלימוד שאנו מוציאים מימי החנוכה, יוציא את כולנו מבור הגלות אל אור הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת מקץ – כל הסרטים ב-VOD הידברות