בועז מעודה: "אבא, תן לי סימן שאתה קיים!"

חודש תמוז, שנת תשס"ח. אני מטפס במעלה המושב אליקים, על מנת לראיין את בועז מעודה לשבועון הטלוויזיה "רייטינג", לכבוד שרשרת ההצלחות שלו באירופה בעקבות ההשתתפות באירוויזיון, ובכלל, אחרי ההצלחה הגדולה שפקדה אותו מאז הזכייה בכוכב נולד 5. גיליתי בחור נחמד, ללא ספק.

אבל למרות זאת, באופן מוזר למדי, יצאתי מאליקים עם תחושה מפוספסת. משהו במעודה בלבל, ואולי גם אכזב אותי. מצד אחד הכרתי אדם צנוע ובעל מידות טובות, מצד שני זה לא הסתדר לי עם כל הסיפורים על חיי פאר בזבזניים למדי; מצד אחד הוא סיפר בראיון שהתחזק בשלב מסוים והחל להניח תפילין, ומצד שני גם זה לא הסתדר לי עם האזכורים במדורי הרכילות בהקשרים לא ממש רוחניים. משהו שם לא ישב לי טוב. ניסיתי למשוך את השיחה למקומות עמוקים יותר, אבל משהו שם שוב לא הסתדר. הוא היה נטוע עמוק-עמוק בתעשיית הבידור הישראלית, ובמקרים כאלה, תעשו מה שתעשו, הרדידות מאפילה לפעמים על העומק.

היום אני מרגיש קצת כמו סגירת מעגל. עזבתי את "רייטינג" די מזמן, בועז מעודה עזב את הביצה לא מזמן, והנה אנחנו יושבים כאן באולפן הידברות, כדי לשמוע - מה נשתנה.

"את הראיון ההוא ברייטינג אני לא כל כך זוכר, כי זה היה כל כך מזמן. אבל אותך אני זוכר. אמרתי לעצמי, אתה מוכר לי", משיב מעודה.

אבל את ההתרשמות שלי אז מהשיחה של אז, אתה מצליח להבין באיזשהו מקום?

"כן, הקטע שהרגשת שיש את הרדידות הזאת. כשאתה יוצא ממקום כזה, ´כוכב נולד´ או כל מקום שהוא בסדר גודל כזה, ויש לך פתאום אמצעים, ואתה מתחיל להתנהג לא כמו שגם אתה באמת - יש כך מיני דברים שמשתנים. אז אני מבין את מה שאמרת שהתאכזבת קצת".

טיפה, אל תיעלב לי.

"גם אני אומר על עצמי מהתקופה הזאת שהתאכזבתי מעצמי, כביכול, למרות שמאוד אהבתי את זה. גם כל בן אדם יאהב את זה. ואיפה שזה היה בתקופה ההיא, זה קצת עבר את הגבול".

בא נחזור אחורה באמת. אתה מגיע ממשפחה מסורתית באליקים, מושב קטן שבו כולם מכירים את כולם. ללא ניסיון בימתי קודם, הגעת לטופ של הטופ, כוכב נולד 5, זכית בגמר הגדול בפער מאוד מכובד. משם הופעת בחו"ל , אירוויזיון, אתה יודע. זה להגיע ממקום מאוד שקט, ממים רגועים, למערבולת מאוד גדולה, לסערות מאוד גדולות. מה כל זה עושה בנפש פנימה?

"הרבה דריכות, זה תמיד להיות ערוך".

ערוך למה?

"זה תמיד להיות ערוך לכל האופציות שיכולות לקרות. אם זה מעריצות, מעריצים, ראיונות. פתאום כל דבר הופך להיות משהו חשוד בעיניך, לא משנה אם זה לטוב או לרע. לכל דבר אתה שם לב. מעבר לזה, את רוצה להיות תמיד עם סבלנות, להיות נחמד לכולם, כי אנשים יתחילו לאהוב אותך ולהכיר אותך. זה עושה דברים טובים וזה עושה דברים שאתה לא רגיל אליהם. אבל בסופו של דבר, זה אם אתה לוקח את הדברים בפרופורציה, זה רק תורם לך".

לקחת את הדברים בזמן אמת בפרופורציה?

"יש דברים שיצאו קצת מעבר לגבול, ויש דברים שלא הייתה לי ברירה. אבל כל הפידבק שאתה מקבל, גם זה כשרובו גם היה בחו"ל ולא בארץ, הגיע במאסה גדולה. כאילו, הרגשתי שזה גדול עליי. לדוגמה, באירוויזיון הרגשתי שאם הייתי זוכה במקום הראשון, לא הייתי יכול להתמודד עם זה כבר. יצאתי מהאירוויזיון ואמרתי ´תודה בורא עולם, תודה על המקום שלי, תודה!´".

היו רגעים שבהם התעופפת מעל עצמך, הסתכלת מלמעלה על הקריירה של בועז מעודה ושאלת "זה אני באמת?"

"המון, המון פעמים. זה היה נראה לי הזוי שהייתי בן 20 וחצי אחרי שסיימתי את ´כוכב נולד´. ופתאום הופעות, אני לא ידעתי שאני מסוגל להתמודד עם דבר כזה, אבל היה ברור לי שזה לא אני. כאילו כוחות שה´ יתברך נתן לי לתוך הגוף, לתוך הנפש, להתמודד עם אנשים, עם ראיונות, עם צילומים. בכל הארבע-חמש שנים האלה הייתה עשייה אינסופית, כל יום שלוש הופעות ביום, בלילה ולפנות בוקר. זה ממש היה טירוף. כשהסתכלתי על זה מלמעלה לא ידעתי שהגלגל הזה מסתובב במהירות, ואני אפילו לא הבנתי כמה מהר זה הולך".

מעניין שתהליך התשובה שלך החל הרבה לפני ´כוכב נולד´. בגיל 16, אתה יוצא ביום כיפור החוצה לעשן ומתחיל לדבר איתו, עם הקב"ה.

"כן, בעוונותיי הרבים, שה´ יסלח לי וימחל לי על הדבר הזה. בגיל 16 כבר הרגשתי שאני צריך לברר לאן אני הולך - או לפה לגמרי או לפה".

אתה בן 16, העולם עוד לפניך, למה לברר?

"כי הרגשתי שאני מנותק, הרגשתי שאין כלום. הרגשתי שזה, שיש לעולם משהו להציע לי ואני לא מקבל אותו. וכאילו מישהו תולה אותי ככה באוויר".

אז מה אמרת?

"יצאתי ככה ליד השדה, הסתכלתי לשמים ואמרתי: ´אני לא מבין למה אבא שלי הולך להתפלל ביום כיפור ובוכה, וגם דודים שלי, ואני שומע את כל הבית הכנסת בוכה, ואני בספקות עכשיו באמונה´. לא ידעתי אם יש בורא עולם, אין בורא עולם. יצאתי ושאלתי. אמרתי לו ´אם אתה באמת נמצא ואתה באמת קיים, אז ´בנים אתם לה´ אלוקיכם´. אז אם כמו בן לאבא, אז אתה אבא, אני בן, ואתה צריך לדאוג לי. אתה אבא שלי. אז איפה אתה, ריבון העולם? אני רוצה לדעת, ואם לא - אז אני לא רוצה לקבל שום מסר. ככה דיברתי. ואז באותו הלילה קיבלתי מסר ברוך ה´. כאילו אני לא יודע מי אמר, אני קיבלתי מסר".

בחלום?

"כן. זה היה מסר כזה: אם תקפיד על תפילין ושבת - תהפוך לאדם בין המפורסמים בארץ ובעולם. קמתי בבוקר, הנחתי תפילין. כ´הרגלי בקודש´, לעשן את הסיגריה הראשונה ביום. בא להדליק אותה, לא מסוגל לעשן".