קדושה אני מבקש

בעמדנו בחודש שבו אנו שבות ומתאבלות על חורבן בית המקדש, עולה מתוכֵנו התהייה – מה בעצם חסר לנו? היות שהמציאות הגאוּלית היא כזו שמעולם לא התנסינו בה – קשה לנו להגדיר לְמה אנו שואפות. שלום, ביטחון, נחמה וכדו – הם בוודאי ערכים חשובים, ולהם נזכה בע"ה לאחר בוא הגואל. אולם חשוב להבין: החיים עם בית המקדש – הם הרבה יותר מזה.

החיים עם בית המקדש הם חיים עם קדושה. כל עוד הבַיִת חָרֵב – נעדרת הקדושה מחיינו. אמנם אין היא נעדרת כליל ח"ו, וגם היום אנו שואפות להיות בבחינת "אנשי קודש", אלא שהמציאות והדרְגה שבה אנו נמצאות היום – הן הֵד קלוש לפוטנציאל הרוחני האדיר שבאפשרותנו לממש, ועמו להגיע לדרגות גבוהות, יחד עם המציאות כולה.

מהי קדושה? על פי "מסילת ישרים" זוהי המדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול אדם להגיע עלי אדמה. מי הוא הקדוש? "הדבק תמיד לאלוקיו, ונפשו מתהלכת בין המוּשכלות האמיתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה. והנה, איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, וכמקדש וכמזבח ... כי השכינה שורה עליהם כמו שהייתה שורה במקדש" (מסילת ישרים, פרק כו).

כל אחת מאתנו יכולה להיות בבחינת משכן ומקדש – "ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). כל אחת מאתנו אחראית לכך שבֵיתה יהיה בבחינת מקְדש מעט – "איש ואשה זכו, שכינה ביניהן" (סוטה יז.). העצמת הקדוּשה בחיינו היא תהליך גאולת העולם, ובקדושה זו אף נזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

דברים אלו נכונים במהלך השנה כולה, אך זמן מסוגל לכך הוא בחודש זה, שבו אנו מציינים את ראשית החורבן. התחלת המצור על ירושלים – נקודת הקדושה בממד ה"מקום" – היא תחילת הניסיון לדכא את הקדושה, עד לניסיון חיסולה. ברובד נוסף ניתן לומר, כי תחילת תהליך הניסיון לעקור את הקדושה מן המציאות, היא במגמה לתחוֹם אותה – בבחינת "מצור". במגמה זו ניתנת אפשרות ל"פינת קדוּשה", ברגע או מקום של התְעלות. אולם לעתיד לבוא, לעומת זאת, "עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק" (מדרש "ספרי", דברים א).

הציווי "קדושים תהיו" כולל את כל התחומים, הרגעים והמקומות. האיש הקדוש, כפי שראינו במסילת ישרים, הוא זה שמצליח להיות דבק בה בעודו עוסק בכל תחומי העולם הזה. חלְקנו גדול בהבאת העולם לתיקונו. בהתערותנו הנרחבת עם המציאות, יחד עם נטייתנו הטבעית לרוממוּת – "שעשני כרצונו", אנו יכולות להשיב את השכינה לשְרות בתוכֵנו.

מתנה נפלאה נתן לנו הקב"ה כדי לעלות במעלות הקדוּשה – שבת קודש. השבת היא בבחינת מעיין ושורש לקדוּשה, וממנה יונקים וזורמים ימֵינו כולם. בשבת הזו אנו מוזמנות להתעצם עם הקדושה שבחיינו, ומי ייתן ומתוך כך תתפשט הקדוּשה על כל ימי השבוע הבאים עלינו לטובה, והצום העשירי יהפוך לכל בית ישראל לששון ולשמחה.