"משה ואני תמיד נהיה קרובים"

זה קרה לפני חמש שנים, במומביי שבהודו. ישראלים רבים זוכרים היטב את שלושת הימים הקשים, אשר במהלכם סיקרה התקשורת העולמית את המצור על בית חב"ד בעיר. במתקפת הטרור הקטלנית, נרצחו ללא רחם, בני הזוג גבריאל ורבקה הולצברג וכן ישראלים נוספים ששהו באותה העת במקום.

כל הישראלים ששהו בבניין הוחזקו כבני ערובה, בעיצומה של התופת פרצו כוחות קומנדו הודיים לבניין, אך היה זה מאוחר מדי. לעיניהם נגלו שש הגופות כשהן שרועות על הרצפה, ללא רוח חיים. גופותיהם של בני הזוג הולצברג הובאו לקבר ישראל, ואבא של רבקי, הרב שמעון רוזנברג, עזר לקבור אותם על הר הזיתים.

בצל הטבח הנוראי של אותו הלילה, מבין להבות וחורבן, עולה ומגיח סיפור הצלתו המדהים של משה הקטן, בנם של הזוג הולצברג, אשר היה אז בן שנתיים. במהלך המצור על הבית, ברגע של המולה ובלבול, חטפה האומנת האינדיאנית, סנדרה סמואל, את משה בזרועותיה, ונמלטה מן המקום.

"אפילו עכשיו", משחזרת סנדרה סמואל בכאב, בראיון לרשת CNN, "אני רואה לנגד עיניי את התמונות הקשות של אותו הלילה. אני זוכרת כיצד גבי ורבקי צעקו ונלחמו בטרוריסטים".

סנדרה מספרת כי היא נפגשת עם משה פעמיים בחודש. "משה ואני תמיד נהיה קרובים. אני מקווה שתמיד יהיה לנו את החיבור הזה. הוא ילד בריא ומאושר, המטופל על ידי צוות רופאים ועובדים סוציאליים, אשר משגיחים בצורה קפדנית על התפתחותו התקינה, לאור מה שעבר עליו".

כיום, משה הוא ילד טיפוסי ושובב בן שבע. הוא מתגורר אצל סבו וסבתו, ר שמעון ורעייתו יהודית לבית רוזנברג, בעפולה. "סנדרה אינה מטפלת רגילה", הם טוענים בהתרגשות ניכרת. "אנו מרגישים שהיא סוג של מלאך אלוקים, שנשלח משמים כדי להציל את הילד, היא ממש אמיצה".

סנדרה, מצדה, ממהרת להדוף את המחמאות שניתנות לה ומשיבה: "אני בכלל לא אמיצה. אילו הייתי אמיצה, הייתי הולכת ונלחמת בטרוריסטים, ועושה משהו על מנת להציל את גבי ואת רבקי".