דני שטג: "האמת שבתנ"ך כבשה אותי"

את דרכו בתיאטרון הוא התחיל דני שטג בגיל שש עשרה, ומאז לא עזב את הבמה. אין דמות שהוא לא היה יכול להיכנס אליה. אבל כמו כל אדם גם אצלו צפה השאלה מי אני בעצם ומה אני מחפש. אל היהדות הגיע לאחר שבמשך שלושה ימים ברציפות ישב וקרא את כל התנ"ך. ומאז זה עשרים שנה הוא נמצא בתהליך איטי אבל עיקבי של שיבה למקורות. אגב, כמו שני חבריו לקאסט של "הפוך", גילי שושן ומיכאל וייגל. הוא לא עזב את תל אביב אבל לומד בבני ברק, הוא לא הולך עם כיפה אבל מסתובב עם כובע ובעיקר מחפש אמת.

מחפש אמת, זו הגדרה מדויקת, נכון?

"אני חושב שכן, כי אני נורא אוהב אותה. האמת שלפעמים היא לא נעימה. אני יודע שיש הרבה אנשים שכשאומרים להם את האמת אז הם נורא נפגעים, אני בעדה".

תכף נדבר על האמת הזאת שבעצם התחלת לגלות אחרי הצבא כשהיית באפריקה. ישבת, קראת את התנ"ך במשך שלושה ימים. תראה, אני חושב לעצמי, אנחנו לומדים תנ"ך בבית הספר, בבתי ספר חילוניים, ובתור ילדים זה משעמם, זה סיפורים לכאורה. מה הבנת אז בתובנות האלה באפריקה שלא למדת בכיתה י"ב?

"לאפריקה יצאתי אחרי הצבא פחות או יותר. עבדתי קודם במאפייה, הרוותי כסף ואז נסעתי לאפריקה. כשהגעתי לאפריקה התוודעתי לכל מינים דברים. אני אתן לך דוגמאות: חשבתי שזה שאני יהודי לא אומר לי שום דבר, ישראלי בקושי, זה רק הארץ שאני גר בה. אני הייתי בראש שלי אזרח 'שאר עולמי'. זה הדבר הראשון שהופרך לי באפריקה, כי ראיתי שמתייחסים אלי אחרת, כישראלי, כיהודי. והדבר השני שהופרך לי באפריקה הוא התיאוריה של דרווין הידועה. לא קראתי בדיוק את כל התיאוריה של דארווין אבל מה שידוע הוא שהפיל בעצם התפתח מכלב שהתפתח מציפור שהתפתח מזבוב שהתפתח מפשפש שהתפתח מחיידק, וכך בעצם התחיל העולם. זה נושא שהופרך לי שם חד משמעית".

ראית את נפלאות הבריאה?

"כן. ראיתי פתאום דברים כפשוטם. אני זוכר שהסתובבתי במדבר צ'ובה שזה מדבר לגמרי. נסענו עם הגי'פ שמה וזה היה מדבר ממש יבש, כזה עם עצי שיטה כאלה שגם הם היו יבשים. ופתאום ראיתי ציפור ורודה חיה. הסתכלתי סביבי ואני רואה עשרות קילומטרים של כלום, של יובש, של כלום. אין נחל ואין מעיין".

אין דבר אחד לרפואה.

"ככה ראיתי, בכל מקרה, עשרות קילומטרים, ושאלתי את עצמי: איך הציפור הזאת חיה? הסתכלנו מרחוק וראינו את מעין פטה מורגנה של משהו ענק מתקרב אלינו. ופתאום ראינו שזה היה פיל בגובה ארבעה, חמישה מטרים - פיל אפריקני, זה משהו ענק, חי, הולך. אמרתי לעצמי, מי מזין את הדבר הזה במדבר היבש הזה? ובאותה שנייה אמרתי לעצמי, דרווין, זה לא יכול להיות, שהפיל הזה הגיע מפשפש כזה קטן. פיל עם אוזניים כאלה. אני כבן אדם הסתכלתי על עצמי ושאלתי את עצמי: איך אני הגעתי לפה? זה לא הסתדר לי. גם על הליוויתנים בים, הדגים בים, זה לא הסתדר לי. אמרתי לעצמי, יש פה בורא לעולם. זו הייתה המחשבה הראשונה שיצאתי איתה מאפריקה".

ואיך התקדמת עם השאלות הללו?

"לקחתי אותן איתי והתחלתי לחפש. בדיוק מה שאמרתי, משהו עם תוכן אבל אמיתי. זאת אומרת, הבנתי במשך הזמן שעיתונים אני לא קורא, אני לא יכול לסמוך על מה שכתוב בהם. סליחה, אני יודע שאתה היית עיתונאי ואתה עדיין עיתונאי. אני אגיד לך, העיתונים לפעמים מכרו לי דברים דווקא מצד המדע. שהסיגריות טובות לבריאות, הסיגריות לא טובות לבריאות. זה כן מסרטן, זה לא מסרטן. אמרתי לעצמי: אני לא יכול לסמוך על דעות של אנשים. הבנתי שאלו תיאוריות של אנשים ואני לא יכול לסמוך זה, ואני רוצה לקרוא את הספרים הכי טובים שיש. והתחלתי, אבל בעצם לא היה לי במה לאחוז".

לא היה לך קצה חוט?

"בעוונותי, פעם כשהייתי בן שש עשרה עשיתי מדיטציה טרנסמנטלית של איזה גורו אחד. וכשאמרו לי שהוא אוכל שזיף אחד בשנה האמנתי לזה. אתה מבין? יש אמונה לבן אדם. עם הזמן אתה מבין שאין כזה דבר. ובאיזשהו שלב זה כבר לא עבד עלי יותר. מה שאמרו לי שיעבוד עלי, לא עבד עלי יותר. אז הבנתי שזה לא זה... האכזבה משמה, הייתה אכזבה לגבי כלל הצעות העולם אליי. הייתי די סגור להצעות".

נסגרת לדברים רוחניים?

"כן. כל מיני נסיונות כאלה קטנים שלא דיברו אליי. קראתי ספרים ושמתי לב לדבר אחד, שכדי להגיע לאיזשהו משפט אמיתי שאני רוצה לקבל, תובנה לחיים, אני צריך לעבור מאה עמודים של דמיונות. וגם הייתי נרדם אחרי שניים או שלושה עמודים, הייתי נרדם על הספר. ושאלתי את עצמי למה אני נרדם? ואז אמרתי לעצמי עוד פעם, זהו פרי עמלו של אדם, אני לא רוצה את זה. לא ידעתי מה עוד לחפש. חבר שלי יוחאי, אמר לי, שהקב"ה ישלח לו רפואה שלימה: קרא את ספר הספרים. אז אמרתי לעצמי: עזוב, זה כמו התנ"ך. אני חוזר עכשיו לשאלה שלך, חשבתי שזה יהיה כמו שיעורי תנ"ך בכיתה, ולא היה לי כוח לקרוא כך את התנ"ך. ואז יוחאי אמר לי: לא, תקרא את זה בעיניים שלך ואתה תראה שתגלה דברים חדשים. והתחלתי לקרוא 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'. אמרתי לעצמי: אוקיי. יכול להיות כן, יכול להיות לא. ספק אם זה הדבר האמיתי או לא. אולי מנסים למכור לי עוד פעם משהוא שהוא פרי הדמיון".

מתי הייתה הפעם הראשונה, הנקודה הראשונה, שהרגשת שזה לא פרי דמיון?

"אני חושב שבשלב כלשהו בפרשת נח, כשהגיע המבול ומחק את העולם. אני אז גרתי לבד בחיפה ובוואדי הייתי מוצא מאובנים. בצופים ספרו לנו שפעם כל הרי הכרמל היו מכוסים בים. יש עדויות לכך, בכל הכרמל יש מנהרות מים כאלה שהים חצב, ומאובנים. אז כשקראתי על המבול של נח, זה הסתדר לי עם המציאות. כשנח הוליד את שם, חם ויפת והם התפרסו על פני העולם. פתאום ראיתי את העולם, פתאום ראיתי שעולם פשוט מחולק לעם השמי, לעמים השמיים כמו שלמדתי בחיים. אלו הערבים והיהודים שהם שמיים. אחר כך פתאום אירופה זה אשכנז, העולם הסתדר לי. ומשם שהתחיל לבוא הפירוט של תרח ואברהם, ישמאל ויצחק, עשו ויעקב, התחיל להסתדר לי לגמרי העולם ואיפה אני בעולם, מה זה כהן ומה זה לוי. הרי זה היה בשבילי בדיחה".

איפה היה המקום של הרגש בתוך כל הנתונים ההיסטוריים האלה?

"אגיד לך את האמת, הייתי באורות. אני זוכר שהלכתי למכולת אחרי שקראתי את התנ"ך בבית במשך שלושה ימים רצופים. ובאמת לא עשיתי כמעט כלום בשלושת הימים האלה. אז הלכתי למכולת ופתאום הרגשתי: וואלה, אני יהודי. וואלה, אני ישראלי. נהנתי מהעובדה שיש לי את הדבר הזה ולא ידעתי עליו בכלל. רגש בעוצמות, וכבוד להשתייך לעם הזה".

תשמע, יש בך משהו אחד, אתה הולך בתל אביב למכולת, בפנים בוערת בך התשוקה למשהו אחר. העולם שלך, המשפחה שלך, ההצגות בשבת, כל זה, זה התנגשות ממש חזיתית?

"מי שהיה קרוב אליי, ידע התפוצצויות גדולות מאוד. ומי שהיה רחוק ממני, דאגתי להסתיר את העובדה שגיליתי את עצמי, קודם כל כיהודי, ושעם הזמן למדתי קצת תורה עם הרב ארז משה דורון. אני הייתי אחד התלמידים הראשונים שלו. היינו לומדים תורה בגנים ציבוריים, אצלי בבית, אצלו. כשהנחתי תפילין דאגתי לבוא בחולצה ארוכה או להניח תפילין מספיק זמן מראש, שייעלמו הסימנים".

כמו בספרד. דווקא בארץ ישראל היית צריך להרגיש את זה?

"כך היה באותה תקופה. היום זה פחות, יותר מקובל היום לראות את השלטים של הרבי מלובביץ, ו'לשון הרע לא מדבר אלי' באוטובוסים. באותה תקופה, מי שהיו מגלים שהוא חוזר בתשובה היה מוקע. אני לא מגזים".

הוקיעו אותך באיזשהו אופן?

"לפני שבע עשרה שנים אני זוכר שמי שהיה חוזר בתשובה זה או כמו אורי זוהר ולך למאה שערים, לצפת או לבני ברק ותעזוב אותנו בשקט, או שתחיה איתנו. לא היה באמצע. עכשיו, דוגמאות לתת לך? שיחקתי בהבימה, יום אחד שאלו אותי, מה אתה מניח תפילין?  אמרתי כן, בידיעה של 'מה זה יכול לעשות', בכל מקרה ככה זה היה אצלי בראש. והתחילו לאט לאט לקלוט במפגש עם אחד הסופרים המפורסמים שהצגנו אותו בהבימה, אני לא אגיד את שמו כי אני טעון קצת מהמפגש איתו. זה היה לפני בחירות. וכולם אמרו בשיחה יחד איתו שכמובן בוחרים את אהוד ברק, וכל אחד נשאל במי הוא בוחר. וכשהגיעו אלי אני אמרתי שאני לא בוחר ברק. הסופר שאל במי אני בוחר? עניתי לו במי אני בוחר. והוא אמר לי: מה?! לטרוריסט הזה?! איך אתה יכול לחשוב ככה, לבחור באדם הזה?! כמה ימים אחרי המפגש הזה התחילה להתגלגל השמועה שאני שומר שבת, מניח תפילין ובוחר באדם שהם לא בוחרים בו. זה הגיע לזה שהם ירקו עלי בפנים, כמה מהם, לא כולם, ובעטו בי. ואני הסתלקתי מהחזרות. הייתי באותה תקופה בקשר עם הרב יעקב עדס מירושלים. הוא בדיוק התקשר אליי באותו צהריים, ושאל מה שלומך".

ספרת לו מה קרה?

"בטח, התייעצתי איתו. אמרתי לו: שמע, אני לא יכול לחזור לשם. אז הוא צחק ואמר: מחר תגיע לחזרות, ואתה תראה שכולם ישתחוו לך".